כולנו    נחליט!
אתר ישראלי לדמוקרטיה ישירה
www.kulanu-nahlit.org

דף הבית | אקטואליה | הצהרת הדמוקרטיה הישירה | שאלות נפוצות | מאמרים | english | הגדרות | כתוב לנו | פורום - כולנו-נדון!

מאמרים:

אוטונרכיה = שלטון הנשלטים
דמוקרטיה ישירה במדינה, במקומות העבודה, בחינוך ובמשפחה

פוליטיקה

"פוליטיקה" היא קבלת החלטות המחייבות את כל  תושבי המדינה.

מי מחליט החלטות אלה?

במדינות בהן שולט מלך או דיקטטור מחליט אדם אחד. בתיאוקרטיה מחליטים חכמי הדת. במשטר נציגים מחליט קומץ נציגים שנבחרו על ידי הציבור.

"שלטון" פירושו "סמכות להחליט החלטות המחייבות אחרים". "שליט" הוא כל מי שיש לו סמכות להחליט החלטות המחייבות אחרים. סמכות זו תלויה בנכונות הנשלטים לציית להחלטות. צייתנות נובעת מכפייה, מפחד, מהסכמה, או מחוסר ברירה (אמיתי או מדומה).  במשפחה בה שולט גבר יש נשים המצייתות מרצון, יש המצייתות מפחד, או מחוסר ברירה, ויש בודדות, שאינן מצייתות. 

במשטר נציגים, יש נתינים שמצייתים לשלטון מרצון, יש המצייתים מכפיה, מאדישות ויש המצייתים כי אינם רואים אפשרות אחרת לנהל מדינה.

במונרכיה שליט יחיד מקבל את השלטון בירושה, ללא בחירות.

בדיקטטורה השליט נבחר על ידי מקורביו, לפחות בתחילה.

בתיאוקרטיה ("תיאוס" = אל , "קרטיה" = שלטון) מסכימים רוב האזרחים לציית להחלטות קומץ חכמי דת. בדמוקרטיה ("דמוס" = פשוטי העם) מצייתים האזרחים להחלטות רוב.  רוב של מי?   של האזרחים עצמם?   או של נציגיהם?

אם מדובר בשלטון נציגים מחליט הרוב מקרב הנציגים ולא רוב מקרב האזרחים.

"משטר" פירושו "מערכת קבלת החלטות עבור חברה שלמה". 

במשטר נציגים בוחרים האזרחים, אחת לכמה שנים, נציגים שתפקידם להחליט החלטות פוליטיות. החלטה שרוב הנציגים תומך בה מחייבת את כל תושבי המדינה גם אם רוב האזרחים מתנגדים לה.

בדמוקרטיה ישירה האזרחים עצמם - ולא נציגיהם - מחליטים כל החלטה פוליטית.  החלטה שרוב האזרחים תומך בה מחייבת את כל תושבי המדינה.

כיום קיים ברוב המדינות בעולם משטר נציגים.  הסיבה לכך היא בעיקר טכנית.

עד 1980 קשה היה לברר מה עמדת כל אזרח בכל נושא פוליטי. לשם כך נדרש משאל עם המחייב הכנה ממושכת. גם ספירת הקולות וחישוב תוצאות המשאל נמשכו זמן רב. בעבר לא הייתה אפשרות למיליוני אזרחים להחליט כל יום כיצד חייבת המדינה לנהוג. מאז 1980 השתנה המצב. בארצות רבות מחליטים מיליוני אנשים יום יום החלטות חשובות. סיכום מיליוני החלטותיהם מופיע על מצג תוך שניות. החלטות אלה אינן פוליטיות אלא כספיות. מדובר בהחלטות שאנשים עושים בכספומט. מיליוני בני חווה ברחבי העולם מחליטים כל יום החלטות על כספם באמצעות כספומט. הכספומט מבצע את ההחלטות ומעביר אותן למחשב מרכזי הקולט את המידע ומחבר - תוך שניות - מיליוני החלטות לסכום יחיד. סכום זה, המשתנה כל שנייה, מופיע על מצג במחשב המרכזי של הבנק ונותן למנהלי הבנק מאזן כספי מעודכן לשנייה הנוכחית. טכנולוגיה זו - שכל בנק וכל סופרמרקט משתמשים בה - היא יעילה ואמינה. כולם סומכים עליה בענייני כספים.  אך מי הבין את השלכותיה הפוליטיות?

הרי מערכת כספומטים יכולה לשמש גם להחלטות פוליטיות. אפשר להשתמש בה בבחירות. יתר על כן, בעזרת כספומט יכול כל אזרח להשתתף בהצבעה על כל החלטה פוליטית. כספומטים פועלים מזמן בכל בנק וסופרמרקט. כל כספומט מעביר דו"ח על כל פעולה שנעשתה בו למחשב מרכזי. המידע עובר מסניף מקומי למחשב מרכזי המחבר את כל הנתונים לסכום יחיד. תוך שניות מתקבל מאזן כספי כולל. שיטה זו פועלת שנים באמינות ויעילות.  אין סיבה טכנית המונעת את יישומה לפוליטיקה.

הסבת כספומטים לשימוש בהחלטות פוליטיות תעלה, בישראל, פחות ממטוס 15 F-.

כאשר לכל אזרח יש סמכות להשתתף בכל הצבעה על כל החלטה פוליטית קרוי המשטר - 'דמוקרטיה ישירה'. אם בנוסף לכך יש גם לכל עובד סמכות להשתתף בכל הצבעה - ולהציע כל החלטה - הנוגעת לעבודתו, ולכל מורה, תלמיד, והורה של תלמיד, סמכות להציע - ולהשתתף בכל הצבעה על - כל החלטה הנוגעת ללימודיו, ובמשפחה - לאישה, ומרגע שהם דורשים זאת - גם לילדים, סמכות להציע להשתתף כשווים – בכל החלטה הנוגעת למשפחה, קם משטר מסוג חדש שראוי לציין אותו בשם חדש: אוטו-נרכיה.  דהיינו, שלטון עצמי במדינה, בעבודה, בלימודים, במשפחה. "אוטו" פירושו "עצמי", "ארכ" פירושה "ראשי", כלומר "מנהיג".

"אוטונרכיה" פירושה  "ניהול-עצמי של המדינה - בכל רגע - על ידי כל אזרחיה". באוטונרכיה יש לאזרחים הרבה יותר חופש פוליטי מאשר בכל משטר אחר.

"חופש " הוא מצב בו אדם - או ציבור - חי לפי החלטות שהוא עצמו החליט.

באוטונרכיה הרוב חי לפי החלטותיו ולכן הוא חופשי. המיעוט חי לפי החלטות הרוב ואינו חופשי. אין מנוס מכך. כשאדם חי בשיתוף עם אחרים, גם אם מדובר בשניים בלבד החיים בשיתוף מרצונם החופשי, מוגבל חופש האחד על ידי החופש של השני. כל עוד אין ניגוד בין רצונות השותפים אין פגיעה בחופש שלהם, אך מרגע שיש ניגוד רצונות נאלץ אחד לוותר, מרצון או מכפיה. חיים משותפים מחייבים וויתור על חופש. גם וויתור מרצון הוא וויתור. עצם העובדה שצריך "לוותר" מצביעה על כך. ברוב המקרים מוותר אחד על חלק מהחופש שלו כדי להמשיך לחיות בשיתוף. בלי וויתור מרצון אין שיתוף מרצון.

כשאין שיתוף מרצון נפרדים, או שאחד נאלץ להמשיך בחיי שיתוף מתוך כפיה גלויה או סמויה. מה שנכון לגבי שניים נכון גם - למרות כל ההבדלים - לגבי מיליונים החיים יחד בחברה שלא מתוך בחירה אלא מפני שנולדו לתוכה. רוב בני חווה חיים וימשיכו לחיות, בשיתוף עם אחרים, בחברה, במשפחה, בלימודים, בעבודה, ובמדינה. מי שחי בשיתוף עם אחרים אינו יכול לחיות אך ורק לפי החלטותיו. חיים בשיתוף מחייבים ויתור על מידה מסוימת של חופש. רוב האנשים מעדיפים לוותר מרצונם על חלק מהחופש שלהם כדי ליהנות מיתרונות של חיים בשיתוף עם אחרים. 

מידת החופש שאדם מוכן לוותר עליה תלויה במספר גורמים. אחד מהם היא הדעה שאין חלופה למצב הקיים. רבים כיום משוכנעים שאין חלופה למשטר נציגים.  הרוב מסכים שיש לקיים בחירות כדי לבחור נציגים. אם נערכו בחירות ללא הפעלת לחץ על הבוחרים ירגישו רוב הבוחרים שהם חיים במשטר בו קיים חופש פוליטי. חופש פירושו לחיות לפי החלטות עצמיות וכיוון שהבוחרים החליטו מי ייצג אותם הם משוכנעים שהם חופשיים. חופש הבוחרים לבחור את שליטיהם הוא ההצדקה העיקרית לשלטון נציגים כנגד שלטון מלך, חכמי דת, או דיקטטור, בהם אין האזרחים בוחרים את שליטיהם.

אך מה קורה למחרת הבחירות? הבוחרים נאלצים לציית לכל החלטה של נציגיהם. החלטות נציגים אינן בהכרח החלטות בוחריהם בכל נושא. הבוחרים נאלצים לחיות לפי החלטות נציגיהם גם אם הם מתנגדים להן. לכן בדמוקרטיה הכי חופשית יש חופש פוליטי רק ביום הבחירות. רק ביום זה מחליט האזרח החלטה פוליטית. בכל הימים שבין בחירות אין לרוב האזרחים חופש פוליטי. הם נאלצים לציית להחלטות קומץ נציגים. לכן מדויק יותר לומר כי משטר נציגים אינו משטר של חופש פוליטי אלא משטר בו יש חופש לבחור שליטים. למשטר נציגים שנבחרו בבחירות חופשיות יש תדמית של חופש פוליטי אך מצב ממשי של אי-חופש פוליטי. התדמית נוגדת את המציאות אך משכנעת - כל עוד לא הבינו האזרחים כי כיום יכול כל אזרח להשתתף ישירות בכל רגע בכל החלטה פוליטית ובכל החלטה הנוגעת לעבודתו וללימודיו.

אי הבנת האפשרויות הפוליטית של טכנולוגיית הכספומט היא הסיבה העיקרית להשלמה עם משטר נציגים. ברגע שאנשים יבינו כי שלטון נציגים אינו הכרחי ויש אפשרות להקים משטר עם הרבה יותר חופש פוליטי והרבה פחות שחיתות, יחל מאבק להקמת אוטונרכיה. אוטונרכיה אינה קפיטליזם, סוציאליזם, או אנרכיזם.

קפיטליזם הוא משטר של בעלות פרטית בכלכלה ושלטון נציגים בפוליטיקה. סוציאליזם פירושו בעלות ממשלתית בכלכלה ושלטון מפלגה סוציאליסטית.

בקפיטליזם יש לאזרחים שוויון בפני החוק. בסוציאליזם יש לאזרחים שוויון בבעלות על אמצעי היצור. המציאות הוכיחה ששתי צורות שוויון אלה אינן מונעות דיכוי, ניצול, אי-שוויון והעדר חופש. לעומת קפיטליזם וסוציאליזם מציע האנרכיזם חופש מוחלט לפרט. אך אנרכיזם אישי מתנגד להחלטות שלא הפרט עצמו החליט. עיקרון זה אינו מאפשר אפילו קומונה אנרכיסטית כי הוא שולל החלטות רוב.  אנרכיזם חברתי דוגל בקומונות מנוהלות בהחלטות רוב אך מתנגד למדינה, כלומר למערכת ארצית המקבלת החלטות פוליטיות עבור מיליוני אזרחים. אנרכיזם חברתי מציע לפתור בעיה זו על ידי הקמת פדרציה של קהילות אנרכיסטיות בנות 100 אלף חברים לכל היותר, בלי החלטות המחייבות את כל הקהילות. אי אפשר לנהל חברה תעשייתית בלי החלטות כלל-ארציות להקמתן, אחזקתן, הרחבתן ותפעולן של מערכות בריאות, חינוך, אנרגיה ותחבורה ארציות. לאנרכיזם אין תשובה כיצד לנהל מערכות כלל ארציות כאלה שרוב הציבור רוצה בהן. באוטונרכיה החלטות הן בעלות תוקף כלל ארצי ומחליטים אותן כלל האזרחים. אוטונרכיה היא דמוקרטיה ישירה במדינה, בעבודה, בלימודים, במשפחה.

באוטונרכיה יש זכות שווה לכל אזרח להשתתף בכל רגע בכל החלטה פוליטית וגם זכות להציע כל החלטה פוליטית, ובמיוחד - זכות לכל עובד להשתתף בכל הצבעה - ולהציע כל החלטה - הנוגעת למקום עבודתו.אוטונרכיה אינה מבטלת את המדינה. היא מבטלת הפרדה בין מחליטי החלטות למבצעי החלטות, בין שולטים לנשלטים - במדינה וגם בעבודה, בחינוך, ובמשפחה. אוטונרכיה היא מדינה הנשלטת ישירות על ידי כל אזרחיה ולכן איננה אנרכיזם. באוטונרכיה אין הפרדה בין שולטים לנשלטים, הנשלטים שולטים - ישירות.

[למעלה]

החלטות  וערכים


החלטה היא בחירה
בין אפשרויות.
"להחליט" פירושו לבחור אפשרות אחת מתוך מספר אפשרויות.  אם קיימת רק אפשרות אחת אין במה לבחור ואין מה להחליט.

מחליטים רק אם קיימות לפחות שתי אפשרויות.

 

כשיש שתי אפשרויות צריך לבחור אחת מהן. לפי מה אנו מחליטים במה לבחור? בחירה היא העדפה.  אדם בוחר מה שעדיף בעיניו. לפי מה נקבעת עדיפות ?כל אחד בוחר מה שעדיף - כלומר "יותר טוב" - בעיניו. אך מה פירוש "יותר טוב"?

 

למי זה "יותר טוב"? לי? למשפחתי? לעמי? בעיני האל? לאנושות? לכל החי? לטבע? ואם אלה נוגדים זה את זה,  מה להעדיף? אין תשובה מוחלטת לשאלה זו כי אין "טוב" מוחלט. אילו הסכימו כולם מהו "טוב" הייתה כל החלטה מסקנה הכרחית ולא בחירה חופשית. אך החלטה אינה מסקנה. אי הבחנה בין "החלטה" ל"מסקנה" היא טעות נפוצה. רבים סבורים כי עובדות, וכללי היסק נכונים, מובילים בהכרח להחלטה מוסכמת על כולם. זו טעות. החלטה אינה מסקנה.

 

מסקנה נובעת ממידע וכללי היסק. אי אפשר לומר עליה שהיא "טובה" או "רעה". היא כפויה עלינו. מסקנה היא "נכונה" או "מוטעית" אך לא "רעה" או "טובה". לעומת זאת החלטה נובעת מרציה ויכולה להיות רק "טובה" או "רעה" אך לא "נכונה" או "מוטעית". ידועה אמירתו של טרומפלדור "טוב למות בעד ארצנו" רבים חושבים שזו החלטה רעה אך האם היא "מוטעית"? דעתו של טרומפלדור היא החלטה ולא מסקנה, ובעיניו היא "טובה" בין אם היא "נכונה" ובין אם היא "מוטעית".

 

אנשים דתיים מאמינים ששימוש באמצעי מניעה איננו "טוב בעיני האל" אבל בעיני חילונים זה בהחלט טוב. מה "טוב בעיני האל" זו החלטה ולא מסקנה. באמריקה נפוצה פעם המימרה: "מה שטוב לג'נרל מוטורס טוב לאמריקה" אך מתחרי ג'נרל מוטורס החליטו שזה רע. רבים סבורים - בטעות - שמוות הוא "רע" מוחלט וחיים תמיד עדיפים עליו. אך מוות עדיף בעיני רבים על נכות, עבדות, או ביזיון. מיליוני בני חווה התנדבו מרצונם למלחמות בעד חופש, עצמאות, שוויון, והיו מוכנים למות למען מטרות אלה. הם לא אהבו מוות אך העדיפו אותו על מה שבעיניהם היה גרוע ממוות. זו החלטה ולא מסקנה.  גם כל התאבדות היא תוצאה של החלטה ולא של מסקנה.

  

דתות רבות רואות במוות מעבר ל"עולם יותר טוב". האם זו מסקנה? "חנה ושבעת בניה" העדיפו מוות על סגידה לצלם הלניסטי. זו החלטה, לא מסקנה.

 

דוגמאות אלה מפריכות את הדעה הנפוצה שקיומו הפיסי של האדם - חייו הביולוגים - הם ערך עליון מוחלט. אין ערך עליון מוחלט. הטבע אינו מכתיב ערכים. בטבע אין ערכים אלא יש רק דחפים. החברה - שאיננה תוצר הטבע - היא המייצרת ערכים. ערכים הם תוצר חברתי הבולם דחפים. בלי ערכים אין חברה. כל אדם בחברה נאלץ להחליט החלטות וכל החלטה היא העדפה הנובעת מערך עליון. בלי ערך עליון אי אפשר להחליט. לכל אדם בחברה, יש בכל רגע, ערך עליון יחיד באמצעותו הוא מחליט מה "יותר טוב". אין זאת אומרת שמספר הערכים העליונים הוא כמספר בני האדם. המפתיע הוא שיש בסך הכל רק ארבעה או חמשה סוגי ערכים עליונים : 

1. אגו-צנטריזם,  2. אתנו-צנטריזם,  3. תיאו-צנטריזם,  4. אנתרופו-צנטריזם.

 

1. אגו-צנטריזם קובע "אני מעדיף מה שטוב לי אישית". זהו האגואיזם, שהוא הערך העליון הנפוץ ביותר בקרב חילונים במערב כיום.  רבים חושבים, בטעות, כי אגואיזם הוא "טבעי" ולכן גם "טוב".

 

2. אתנו-צנטריזם קובע "אני מעדיף מה שטוב לעמי, לשבטי, לגזעי". זו הלאומיות והשבטיות לסוגיה, האגואיזם הקבוצתי. הוא נפוץ באסיה ואפריקה ובקבוצות המרגישות מאוימות. 

 

3. תיאו-צנטריזם מעדיף את ה"טוב בעיני האל". זו גישת היהדות הרואה באנושות כלי לשרות האל. טובת האל קודמת לטובת האדם (ר' עקידת יצחק). לפי גישה זו האדם נוצר על ידי אל ומהווה הוכחה לגדולת האל. האדם הוא אמצעי - האל הוא המטרה.

 

4. אנתרופו-צנטריזם מעדיף את טובת האדם והאנושות על טובת הפרט, העם, השבט, הגזע, האל.  נצרות, הומניזם, וסוציאליזם הם אנתרופו-צנטריים.

 

ביהדות רצון האל הוא ערך עליון אך בנצרות טובת האדם היא ערך עליון (האל הקריב את בנו לשם הצלת האנושות). ישו, אבי האנתרופוצנטריזם, הוחרם על ידי היהדות האוסרת להזכיר את שמו כי הפך את טובת האדם לערך עליון.

לאחרונה גרמה הכחדת מינים של בעלי חיים ויערות-עד להיווצרות ערך עליון חדש שניתן לכנותו ביו-צנטריזם. לפי ערך זה טובת כלל החי והצומח היא ערך עליון וכשזה מתנגש בטובת האדם יש להעדיף את טובת כלל החי והצומח על טובת האדם.

 

ערך עליון מוקנה לילדים על ידי הורים, מורים, מנהיגים, וקובע מה יעדיף אדם כשיעמוד בפני הצורך לבחור בין אפשרויות שונות.  בלי ערך עליון אי אפשר לבחור, להעדיף, להחליט. לכן ברור כי לכל אדם יש בכל רגע ערך עליון אחד - ורק אחד - גם אם אינו מודע לכך כלל. בכל אחד מחמשת הערכים הנ"ל יש חלוקות נוספות בנוגע למהות ה"טוב". גם אגוצנטריסט, המעדיף את טובתו הפרטית, חייב להחליט כיצד לממש "טוב" זה. בצבירת עושר? בריאות? דעת? כבוד? וכיצד לנהוג אם הם נוגדים זה את זה?

 

באוטונרכיה יש לכל אזרח סמכות להשתתף בכל החלטה הנוגעת למדינה, לעבודה, ללימודים, ללא אפליה לפי מין, מוצא, או אמונה, כי אוטונרכיה היא שוויונית ואנתרופוצנטרית. באוטונרכיה טובת האנושות קודמת לטובת הפרט, השבט, הלאום, הגזע, הדת המין. כדי להבהיר את מהות האוטונרכיה ננסח את עקרונותיה.

[למעלה]

עקרונות האוטונרכיה


1. כל אזרח זכאי להשתתף בכל הצבעה על כל החלטה פוליטית.

2. קבלת החלטות פוליטיות עבור אחרים אינה חוקית.

3. לכל אזרח קול אחד בכל הצבעה. לכל קול אותו משקל.

4. החלטה שנתקבלה ברוב קולות מחייבת את כל תושבי המדינה.

5. אין תמורה כלשהי עבור השתתפות בקבלת החלטות פוליטיות.

6. קבלת ונתינת טובות הנאה כלשהן תמורת הצבעה היא עבירה פלילית.

7. החלטות האוטונרכיה מודרכות על ידי העקרונות הבאים:

·         צרכי הנמצאים במצוקה קודמים לצורכי אלה שאינם במצוקה.

·         צרכי חולים קודמים לצורכי בריאים.

·         פרט לשני אלה: צרכי הרוב קודמים לצורכי המיעוט.

·         חובה להגן על החי, הצומח, והטבע, מהכחדה, זיהום, והרס.

8. לכל עובד יש זכות להציע ולהצביע בכל החלטה הנוגעת למקום עבודתו.

9. כל עובדי מפעל, חברה, ענף, יקימו אוטונרכיה ארצית בענף בו הם עובדים, שתכלול את כלל העובדים במפעל, בחברה, בענף.

10. לעובדי מקום עבודה סמכות לקבל החלטות לגבי מקום עבודתם ולהטיל וטו על כל החלטה אחרת הנוגעת למקום עבודתם, אלא אם כן החליטו כל אזרחי המדינה אחרת.

11. לכל מורה, תלמיד, והורה של תלמיד, יש זכות להציע ולהצביע בכל החלטה הנוגעת לחינוך, לחומר הנלמד ולצורת הגשתו.

12. בכל מוסד חינוכי המורים, התלמידים, וההורים, הם הסמכות העליונה לגבי אותו מוסד. זכותם להטיל וטו על כל החלטה הנוגעת למוסד. לתלמידים זכות וטו על החלטת מורים והורים במוסד בו הם לומדים.

13. החלטות רוב מחייבות את המיעוט אך זכות המיעוט להשמיע בפומבי ביקורת על עמדת הרוב אינה ניתנת לביטול, יהא תוכן הביקורת אשר יהא.

על החלטות מסוימות - שכלל האזרחים יקבע מהן - יש למיעוט זכות וטו.

החלטות מסוימות - שכלל האזרחים יקבע מהן - תחייבנה רק את אלה שהצביעו עבורן.

החלטות מסוימות - שכלל האזרחים יקבע מהן - תתקבלנה רק ברוב מיוחס.

מיעוט זכאי לדרוש, לאחר שנה, הצבעה חדשה על החלטה שזכתה לרוב בעבר.

14. לכל קבוצה לאומית, דתית, או גזעית אותן זכויות ללא קשר לגודלה.

15. אפשר למנות בהגרלה אחראים לביצוע החלטות. סמכותם ביצועית בלבד. אין להם זכות להחליט החלטות על מדיניות אלא רק על ביצוע מדיניות. אם האחראים לביצוע החלטה אינם מבצעים אותה כהלכה ניתן להחליפם בכל עת.

16. לכל אדם במשפחה יש זכות להשתתף בכל החלטה הנוגעת למשפחה. לכל קול אותו משקל.  מרגע שילד דורש זאת גם לילד אותה זכות.

[למעלה]

בעד ונגד אוטונרכיה


כיום אוטונרכיה היא רעיון חריג שהיחס כלפיו הוא התעלמות.

כשיחלו מאבקים במקומות עבודה או מוסדות לימוד שיתבעו שם דמוקרטיה ישירה, יתנגד לכך הממסד בתוקף. מתנגדי האוטונרכיה ישתמשו בכל אמצעי כדי למנוע מימוש דמוקרטיה ישירה בתחום כלשהו. מתנגדים אלה יבואו מכל חלקי הקשת הפוליטית והחברתית, כולל מפלגות סוציאליסטיות ואנרכיסטים. הם יתנגדו בכל כוחם לדמוקרטיה ישירה. כל מי שמעמדו או הכנסותיו נובעים מתפקידו כנציג ייאבק בכל כוחו נגד כל ניסיון לבטל משטר נציגים. גם תומכי שלטון רבנים או מומחים יתנגדו לדמוקרטיה ישירה.

יש ששה טיעונים מסורתיים נגד דמוקרטיה ישירה :

1. דמוקרטיה ישירה היא בלתי אפשרית מבחינה טכנית.

2. הרוב בציבור מושפע מרגשות פרימיטיביים כמו תוקפנות, רדיפת בצע, נקמנות. לכן דמוקרטיה ישירה היא שלטון האספסוף.

3. החלטות פוליטיות דורשות ידע שאין לרוב הציבור. לכן רוב ההחלטות בדמוקרטיה ישירה תהיינה שגויות.

4. לשם קבלת החלטות פוליטיות דרוש כשרון מיוחד שאין לרוב האנשים.

5. בדמוקרטיה ישירה אי אפשר לשמור על סודיות של החלטה.

6. אוטונרכיה תאפשר לדמגוגים להשפיע על הרוב בציבור.

תשובות לטיעונים

1. כספומטים פועלים ביעילות ואמינות בכל העולם למעלה מעשר שנים. החלטות כספיות חשובות לרוב האנשים לא פחות מהחלטות פוליטיות. אם מיליוני אנשים משתמשים שנים בכספומטים להחלטות כספיות אין סיבה לא להשתמש בטכנולוגיה זו לקבלת החלטות פוליטיות.

2. הטיעון ששלטון העם הוא שלטון אספסוף הועלה כבר לפני 2500 שנה באתונה על ידי אפלטון שהתנגד לדמוקרטיה הראשונה בעולם ( שאריסטו וסוקרטס תמכו בה). בניגוד לדעת אפלטון תרמה הדמוקרטיה באתונה ליצירתיות שעד ימינו נהנה כל העולם מפרותיה. האנושות כיום דוגלת במשטרים שהם המשך לדמוקרטיה באתונה ולא למשטרי ספרטה, מצרים או פרס העתיקות, זאת למרות שהחלטות דמוקרטיות יכולות להיות שליליות. שום משטר אינו מחסום בפני החלטות שליליות (איך שלא נגדיר "שלילי"). החלטות שתוצאותיהן שליליות יכולות להתקבל גם בשלטון מומחים, חכמי דת, במלוכה, בדיקטטורה, בשלטון נציגים, וגם בדמוקרטיה ישירה. אין מערכת קבלת החלטות פוליטיות המחוסנת בפני קבלת החלטות שליליות. יתרון הדמוקרטיה הישירה על כל משטר אחר אינו בכך שהחלטותיה טובות יותר אלא בכך שרק בה יש לכל האזרחים, בכל רגע, סמכות להחליט כל החלטה פוליטית. שוויון פוליטי זה הוא אבי כל שוויון אחר כי הוא מאפשר להחליט על כל שוויון אחר. נוסף לכך באוטונרכיה יש לרוב האזרחים יותר חופש פוליטי מאשר בכל משטר אחר כי הרוב חי - בכל רגע ובכל נושא - לפי החלטותיו. לא יתכן משטר בו יש יותר שוויון ויותר חופש פוליטי מאשר אוטונרכיה. באוטונרכיה אחריות לתוצאות החלטה היא של כל מי שהצביע בעדה. אין משטר בו אחריות רוב האזרחים להחלטות פוליטיות ישירה יותר מאשר בדמוקרטיה ישירה.

3. הטיעון בדבר הידע הנדרש לשם קבלת החלטות שגוי מיסודו. החלטה היא בחירת אופציה אחת מתוך מספר אופציות.  כל בחירה היא העדפה. אין - ולא תיתכן - מומחיות להעדפות.  העדפה אינה נובעת מידע אלא מערך עליון. ערך עליון נקבע על ידי חינוך, לא על ידי ידע. כל החלטה חייבת להתבסס על ידע בקשר לנושא ההחלטה. אך אותו ידע יכול להוביל להחלטות שונות ואפילו סותרות. מי שמחליט אינו חייב להיות מומחה לנושא ההחלטה. ידע אפשר לקבל מאנשים שמקצועם הוא הנושא הנדון ("מומחים"). בכל משטר מקבלים מחליטי ההחלטות הפוליטיות מידע ממומחים ולאחר מכן הם - לא המומחים - מחליטים מה לעשות. גם אם יקום "שלטון מומחים" העדפותיהם תקבענה על ידי הערך העליון שלהם ולא על ידי הידע שלהם.    זה נכון גם לגבי כל אלגוריתם החלטות ממוחשב. הטיעון נגד דמוקרטיה ישירה בגלל "חוסר ידע" של האזרחים נובע מאי-הבנת ההבדל בין מסקנה להחלטה. החלטה אינה מסקנה. מסקנה נקבעת על ידי ידע, אך החלטה נקבעת על ידי ערך עליון. ידע הדרוש לקבלת החלטה, כלומר הבנת האופציות מתוכן צריך לבחור אחת, ותוצאותיהן, אפשר לקבל מאלה שהנושא הנדון הוא המקצוע שלהם.  אך אותו ידע מאפשר החלטות שונות ומנוגדות. העדפת אופציה אינה נובעת מידע אלא משיפוט ערכי הקובע את ההעדפה.

4. השאלה אם דרוש כשרון מיוחד לקבלת החלטות פוליטיות נדונה כבר לפני 2500 שנה בדמוקרטיה הראשונה באתונה. שם הגיעו למסקנה כי " כל טבח כשר לשלטון". כלומר: לא דרוש כשרון מיוחד לקבלת החלטות פוליטיות. אין צורך להסתמך על האתונאים. כולנו מכירים אנשים שמקצועם לקבל החלטות עבור אחרים וביכולתנו לבדוק את החלטותיהם ולשאול מה היינו מחליטים אנו אילו היינו במקומם.

   רובנו יכולנו לקבל אותן החלטות, או טובות מהן, אילו היינו במקומם.אם כך מדוע הם בתפקיד מחליטי החלטות ולא אנחנו? כי לאנשים אלה יש כשרון לא להחליט החלטות אלא לקבל תפקיד של מחליט החלטות. יש הבדל מהותי בין השנים. לקבלת החלטות לא דרוש כשרון מיוחד אך לקבלת תפקיד של מחליט החלטות דרוש כשרון בשלושה תחומים: צביעות, תככנות, חנופה. צביעות הכרחית לשם רכישת מספר מרבי של תומכים.תככנות הכרחית במאבק נגד יריבים. חנופה דרושה לרכישת אמונם של אלה היכולים להפריע לקבלת התפקיד. אין זה גינוי אלא עובדה הידועה לכל מי שהתמודד על תפקיד של מחליט החלטות. מי שאין לו כשרון לצביעות, תככנות, וחנופה, לא יקבל תפקיד של מחליט החלטות. מי שהתמודד על תפקיד של מחליט החלטות והצליח בכך נאלץ להשתמש בצביעות, תככנות, וחנופה. כל בכיר בכל מפלגה בעולם יכול לספר כיצד הגיעו ראשי ממשלות ומפלגות בכל ארץ לעמדותיהם. רבין כינה את פרס " תככן בלתי נלאה". זה הולם כמעט כל מנהיג פוליטי בעולם.

   איזה כשרון מיוחד להחליט החלטות עבור מיליונים יש לקלינטון, ילצין, קוהל, בלייר, ג'וזפאן, ואחרים? כל מי שיערוך מחקר יסודי על נושא זה ימצא שאין להם שום כשרון מיוחד להחליט החלטות פוליטיות אך יש להם כשרון גדול לצביעות, תככנות, וחנופה.נחזור ונדגיש: מומחיות בצביעות, תככנות, וחנופה, אינה נחוצה לקבלת החלטות פוליטיות אך היא הכרחית כדי לקבל תפקיד של מחליט החלטות פוליטיות. נוכח הצביעות, התככנות, והחנופה, הנחשפים מדי יום אצל נציגי ציבור בכל משטר נציגים בעולם, הגיעו אנשים רבים למסקנה כי השחיתות הכרחית בפוליטיקה וכי "פוליטיקה היא עיסוק מלוכלך" מעצם טבעו. זוהי טעות. לא הפוליטיקה אלא משטר נציגים מוליד - בהכרח - שחיתות. משטר נציגים הוא הסוואה "דמוקרטית" לאי-שוויון בסמכות פוליטית כי לקומץ נציגים יש סמכות להחליט החלטות פוליטיות כל יום אך ל 99.99% של האזרחים יש סמכות כזאת רק יום אחד בארבע שנים. בכל התקופה בין בחירות לבחירות אין ל 99.99% מהאזרחים שום סמכות פוליטית. אי-שיווין זה יוצר שחיתות בפוליטיקה כי חסרי סמכות מנסים לקנות טובות הנאה מבעלי סמכות ובעלי סמכות משתמשים בכל אמצעי כדי לשמור על סמכותם.לא הפוליטיקה אלא משטר הנציגים הוא סיבת השחיתות בפוליטיקה.

   דמוקרטיה ישירה מבטלת את פער הסמכויות בין בעלי סמכות החלטה פוליטית לחסרי סמכות זו. כשיש לכל אזרח, בכל רגע, אותה סמכות פוליטית אי אפשר לקנות מאיש טובות הנאה פרט לקניית קול. אפשר למנוע זאת בחקיקה וענישה. שחיתות קיימת גם בחצר כל מלך, אפיפיור, אייאטולה, אדמו"ר, ופרופסור. התרופה לשחיתות היא דמוקרטיה ישירה, בה כל אזרח, בכל רגע, יכול להצביע בכל החלטה הנוגעת למדינתו, לעבודתו, לחינוך ילדיו, ולמשפחתו.

 5. בכל הנוגע לסודיות מסוגלים האזרחים להחליט מה וכיצד לשמור בסוד.

6. הסכנה שדמגוגים ישפיעו על הציבור ויעצבו את הצבעותיו קיימת תמיד בכל משטר. אך במשטר נציגים אי אפשר לפטר מנהיג שנחשף כדמגוג ללא בחירות חדשות. זהו תהליך ארוך שהנציגים עצמם מחליטים על מימושו. בשלטון נציגים דמגוג יישאר בשלטון גם לאחר שרוב בוחריו השתכנעו שהוא דמגוג. באוטונרכיה דמגוג שנחשף מאבד מיד את השפעתו כי השלטון אינו בידיו אלא בידי כל האזרחים. כשהסמכות להחליט כל החלטה פוליטית היא בידי כל האזרחים מאבד הדמגוג את השפעתו ברגע שנחשף.  במשטר נציגים דמגוג יכול לשלוט זמן רב לאחר שנחשף.

לאוטונרכיה יש מספר יתרונות נוספים על כל שיטה אחרת לקבלת החלטות פוליטיות.

ראשית. השוויון של כל בני חווה יקודם ויבוסס בצורה חסרת תקדים בהיסטוריה. יבוטל העיקרון ששוני בין בני חווה מחייב שוני בסמכותם להחליט מה תעשה החברה בה הם חיים. המהפכה הבורגנית ביססה שוויון האזרחים בפני החוק. קומוניזם וסוציאליזם ביססו שוויון האזרחים בבעלות על אמצעי יצור. אך משטרים אלה לא הצליחו למנוע דיכוי.  פקידי מפלגה וממשלה הפכו למדכאים חדשים. הסוציאל-דמוקרטיה ניסתה לממש "שוויון באפשרויות" ונכשלה. היא מיתנה, אך לא ביטלה, אי-השיוויון כלכלי ופוליטי.אוטונרכיה מבוססת על 
שיוויון פוליטי, על סמכות שווה לכל אזרח בכל רגע להציע ולהצביע בכל החלטה פוליטית.  שוויון כזה מאפשר כל שוויון אחר.

שנית, אוטונרכיה היא המשטר היחיד המסוגל לשים קץ לשחיתות בפוליטיקה. כאשר לכל אזרח יש סמכות הצבעה בכל החלטה פוליטית אין איש יכול להעניק טובות הנאה לאחרים. יתכן שיהיו ניסיונות לקנות קולות כדי לקבל רוב בהחלטה מסוימת, מאחר וזו עבירה על החוק שקל לעקרה מהשורש. יתר על כן, כדי להשפיע על התוצאה יש לקנות מספר רב של קולות. זה יקר וקשה להסתרה לכן קל למנוע זאת. במשטר נציגים שחיתות פוליטית אינה ניתנת לעקירה כי אי-שוויון בסמכות החלטה בין בוחרים לנציגים הוא בסיס השיטה והוא המצמיח שחיתות. נציגי הציבור משחדים בוחרים כדי להיבחר מחדש ובוחריהם משחדים אותם כדי לקבל מהם טובות הנאה. רק שוויון בסמכות החלטה פוליטית יבטל שחיתות פוליטית.

שלישית, דמוקרטיה ישירה חוסכת הוצאות ענק על משכורות לנציגים ומוסדות נציגים. בדמוקרטיה ישירה אין תשלום עבור הצבעה. כל השחקנים בהצגה ששמה "בית נציגים" וממשלה (נציגי נציגים), יאלצו לחפש עיסוק אחר. גם שכר הפקידים, הנהגים, המזכירים, מנהלי הלשכות, יחסך. תבוטלנה גם כל מישרות הסרק ל"אנשי שלומנו". ייעלם הצורך במבני שרד, במכוניות שרד, ובטקסי שרד. חסל סדר ייצוג והוצאות ייצוג.  עלות השלטון תקטן בצורה משמעותית. יהיה חסכון עצום בהוצאות הראוותניות של השלטון.

רביעית, כאשר העובדים יחליטו את כל ההחלטות הנוגעות למקום עבודתם יחול שיפור עצום ביצור, ביחסי העובדים, ובתפוקה. סכסוכים בין עובדים למעבידים ייעלמו כי העובדים יהיו המעבידים. מחליטי ההחלטות יהיו מבצעי ההחלטות. זה יבטל את הצורך באיגודים מקצועיים הלוקים בכל השחיתויות האופייניות לנציגים. כשהעובדים מחליטים - ישירות - כל החלטה הנוגעת לעבודתם, הם ממלאים את תפקיד הבעלים והאיגוד המקצועי גם יחד.

חמישית, משטר נציגים יוצר אדישות אזרחים כלפי הפוליטיקה, כלומר כלפי הכוונת החברה בה הם חיים. האזרחים מנועים מהכוונת החברה, הם רואים כי בחירות אינן מביאות שינוי מהותי, וכי נציגיהם מסתבכים ללא הרף בשחיתויות. רוב הציבור מסיק מכך - בטעות - כי פוליטיקה היא עניין מושחת מעצם מהותו. בעקבות זאת פוחתת מעורבות הציבור בנושאים הנוגעים לכלל האוכלוסייה. אזרחים מעדיפים להסתגר בד' אמותיהם ולהשאיר את ההחלטות המחייבות את כל האוכלוסייה - את הפוליטיקה - לנציגים. בארה"ב קרוב לחצי הבוחרים אינם מצביעים בבחירות לבתי הנציגים מזה 35 שנים. מצב דומה קיים באירופה בה רבים מצביעים "נגד" ולא "בעד". אדישות רוב הציבור לפוליטיקה גורמת אנוכיות ותחושת ריקנות שמנסים להפיג ברכילות אישית ואופרות סבון. אנושיות היא תוצאה מאחריות לאחרים ולא תוצאת קוד גנטי. בלי החלטה אין אחריות. אדישות לבעיות החברה מייצרת אנוכיות. דמוקרטיה איננה רק הצבעה אלא גם דיון לפני כל הצבעה. השתתפות בדיון זה מעצבת לא רק את החברה אלא גם את אישיות המשתתפים בו. במשטר נציגים רוב האזרחים אינם משתתפים ב דיון  זה.

באוטונרכיה יתנהל דיון זה בטלוויזיה וכל אזרח יוכל להשתתף בו. לכל משרד ממשלתי יוקצה ערוץ טלוויזיה שישדר את הוויכוחים על ההחלטות העומדות בפני המשרד וכל אזרח יוכל להשתתף בדיון באמצעות הטלפון. סידור זה קיים כבר בתכניות טלוויזיה רבות. באוטונרכיה יתנהל הדיון ללא הפסק עד להצבעה עצמה שתוצאותיה יוקרנו מיד באותו ערוץ. סביר שעל כל החלטה תהיה הצבעה ראשונה, שנייה, ושלישית, ולפני כל אחת מהן יתנהל דיון ציבורי. זה יעורר את מעורבות הציבור. כל אזרח יוכל להשתתף - ישירות - בהחלטות הקובעות את גורל החברה כולה. ניהול הפוליטיקה בידי נציגים משפיעה לא רק על חיינו אלא גם על אישיותנו. כאשר כל אזרח חושב על בעיות החברה ומשתתף בהחלטות עליהן הדבר משפיע בצורה עמוקה וחיובית על רוב האנשים.

ששית, מפלגות. עד מלחמת העולם השנייה התארגנו אזרחים רבים במפלגות כדי להפיץ עמדות פוליטיות שלדעתם על החברה כולה לנקוט בהן. בחצי השני של המאה ה- 20 הפכו המפלגות מארגוני הפצת רעיונות פוליטיים, למנגנוני איסוף קולות בבחירות. אנשי מנגנון המפלגה השתלטו על המפלגה ודחקו הצידה את הוגי הרעיונות בה. הרעיונות הפוליטיים שמפלגות רצו להפיץ נדחקו הצידה ובמקומם השתלטה שאיפת אנשי המנגנון לשלטון לשם שלטון. השלטון הפך מאמצעי להכוונת החברה למטרה בפני עצמה.  את אנשי המנגנון לא מעניינת מטרת השליטה אלא השליטה עצמה. הם רוצים להיות אלה שיחליטו עבור כולם. אוטונרכיה מבטלת קיום נפרד ועליונות, של שלטון, ומחזירה שלטון לתפקידו המקורי ככלי להכוונת החברה. זה מחזיר את המפלגות לתפקידן המקורי: התארגנות לשם הפצת רעיונות ולא מערכת איסוף קולות.


שביעית,  
אוטונרכיה אינה מחוסנת בפני החלטות שליליות. אין שיטה לקבלת החלטות פוליטיות חיוביות בלבד (איך שלא נגדיר "חיובי"/"שלילי"). בכך אין הבדל בין אוטונרכיה לשלטון יחיד או לשלטון נציגים. אך בעוד שבשלטון יחיד החלטות פוליטיות מושפעות מגחמותיו של שליט יחיד הרי באוטונרכיה מונע מספרם הגדול של המחליטים אפשרות זו. ככל שגדל מספר המחליטים קטן משקל הגחמות האישיות בהחלטות פוליטיות. יתר על כן, אם גרמה החלטה לתוצאה שלילית נופלת האחריות לכך על אלה שהצביעו עבורה. אחריות ישירה לתוצאות דוחפת מחליטים לבחון מחדש את הערך העליון שלהם ואת השיקולים שהובילו אותם להחלטה, ואפילו - להחליפם. בשלטון נציגים גוררת החלטה שהובילה לתוצאה שלילית רק להחלפת נציגים אך לא להחלפת הערך העליון שגרם להחלטה. במשטר נציגים אין האזרחים רואים עצמם אחראים להחלטות נציגיהם. הם רואים את נציגיהם כאחראים. כשהאחריות מוטלת על נציגים ולא על ערכים מסתפק הציבור בהחלפת נציגים ולא בהחלפת הערך העליון שהוביל להחלטה. כך חוזרות החלטות שליליות שוב ושוב. הציבור נשאר שבוי בערכים המובילים לאסון ואינו יכול להיחלץ מהם. באוטונרכיה האחריות לתוצאות החלטה שלילית מוטלת על כל מי שהצביע בעדה. זה עשוי להוביל לשינוי ערכים ולסייע להיחלצות ממעגל החלטות שליליות.

[למעלה]

מדינה ולאומיות


"מדינה" היא החוקים, והכלים ליצירתם, ליישומם, ולאכיפתם כלפי פנים, וחוץ.
בתמצית: המדינה היא החוק. "חוק" הוא תקנה שכולם חייבים לנהוג לפיה. ל"חוקק" מקורו ב"לחקוק" כי בעולם העתיק נהוג היה לחקוק תקנות בסיסיות באבן, כפי שעשה משה, המחוקק הראשון ולכן המייסד, של העם העברי, שחקק עשר תקנות התנהגות בסיסיות על שני לוחות אבן. בעבר הוצגו חוקים - לא רק ביהדות - כאילו ניתנו על ידי "כוח עליון", אל, או אלים,  כדי להאדיר סמכותם בעיני כל.

"לאומיות" היא השתייכות לקבוצה בעלת יחוד תרבותי. המונח "תרבות" משמש כאן במשמעותו האנתרופולוגית ולא הסוציולוגית, כלומר "עולמו הרוחני של האדם, מנהגיו וטקסיו"  ולא "התחום האמנותי"."מדינת לאום" היא מדינה המעניקה עדיפות לבני לאום אחד על פני שאר תושביה."זכות" היא סמכות המקובלת כמוצדקת בעיני אחרים.

אם במדינה יש מספר קבוצות לאומיות, שבטיות, דתיות, גזעיות, אך החוק קובע שזכויות מסוימות מגיעות רק לאחת מהן, ואינו מגן על האחרות מאפליה או דיכוי, יתקוממו המופלים לרעה ויפרצו סכסוכים לאומיים,שבטיים,דתיים, או גזעיים. פתרון נפוץ לסכסוכים כאלה היא הקמת מדינה שרוב תושביה שייכים ללאום, שבט, דת או גזע, אחד והערך העליון שלה הוא אתנוצנטריזם, כלומר העיקרון לפיו "האומה, השבט, הגזע, או הדת - שלי - מעל לכל". מדינה כזאת הופכת את הסכסוך הלאומי, שבטי, גזעי, דתי, מבעיית פנים לבעיית חוץ. מסכסוך בתוך מדינת לאום לסכסוך בין מדינות לאום.

הבעיה לא נפתרה אלא הוסטה לתחום אחר. פתרון אחר לסכסוכים כאלה הוא חקיקת חוק המעניק לכל קבוצה לאומית, שבטית, גזעית או דתית, אותן זכויות, ללא קשר לגודלה, ובמיוחד חופש לקיים את מורשתה הרוחנית ושפתה. חוק כזה יגן על כל קבוצה מפני אפליה ודיכוי. החוק חייב לאסור על כל קבוצה לקיים צבא משלה או לכפות חוקיה על תרבות אחרת. חוק כזה חייב להיות מוגן על ידי תקנה הקובעת ששינוי בו מחייב רוב מיוחס. זה דרוש כדי להגן עליו מפני שינוי באמצעות רוב פשוט ויגן על מיעוט מפני כפיה מצד הרוב. חוקי יסוד קיימים בכל שיטה פוליטית ומגינים על הערך העליון של השיטה משינוי באמצעות רוב פשוט. מדינה בה קיים חוק המקנה לכל קבוצה תרבותית אותן זכויות ללא קשר לגודלה היא מדינה פלורליסטית.

אוטונרכיזם דוגל במדינה פלורליסטית

[למעלה]

האם אוטונרכיה 

היא  אוטופיה?


"אוטופיה" פירושה "שום מקום" (ביוונית "א" - "לא", "טופוס" - מקום).
כלומר, משהו שאינו קיים בשום מקום.
במשך הזמן קיבל המושג "אוטופיה" משמעות פוליטית של "חזון אחרית הימים", כלומר רעיון יפה שאינו ניתן למימוש. אם נשתמש במשמעות המקורית של המושג "אוטופיה" אזי האוטונרכיה היא אוטופיה כל עוד לא התממשה במקום כלשהו. אך אם הכוונה לפירוש הפוליטי של המילה אזי אוטונרכיה איננה "חזון לאחרית הימים" אלא היא נמצאת כיום במצב בו נמצא המשטר האנטי-גזעני בדרום-אפריקה בתקופת שלטון הגזענים הלבנים.

בזמן ההוא נראה משטר אנטי-גזעני כ"חזון אחרית הימים", דהיינו אידיאל שאינו ניתן למימוש. אך כיום הוא מציאות פוליטית. זה לא קרה מעצמו. מתנגדי הגזענות לחמו שנים רבות נגד המשטר הגזעני ובעד משטר בלתי גזעני, הם ניצחו. הם היו נאבקים נגד גזענות גם אילו היו משוכנעים שלעולם לא ינצחו, כשם שמורדי גטו וארשה לחמו בנאצים למרות שידעו שאין להם סיכוי לנצח. הם לחמו כי בשום אופן לא היו מוכנים להשלים עם גזענות. מי שנקעה נפשו ממשטר נציגים יאבק בעד אוטונרכיה גם אם אין לו סיכוי להקימה. אך הסיכוי להקמת אוטונרכיה כיום גדול מהסיכוי שהיה ב- 1980 להקמת משטר אנטי-גזעני בדרום-אפריקה.

ב- 1990 הכריז יו"ר המפלגה הרפובליקנית בארה"ב לי אתווטר: " העם האמריקאי סבור שפוליטיקה ופוליטיקאים אינם אמינים, שעיתונות ועיתונאים אינם אמינים, שדת מאורגנת אינה אמינה, שעסקים גדולים אינם אמינים, ואיגודי הפועלים אינם אמינים "
 
("הראלד טריביון", מהדורה בינלאומית, 19.3.1990, עמ' 5 ).

זה המצב לא רק בארה"ב אלא גם בעולם כולו.

הטבלה מהעיתון הראלד טריביון (מהדורה בינלאומית, 7.11.1996 )  מראה את אחוז בעלי זכות הבחירה בארה"ב מתוך כלל בעלי זכות הבחירה שם שהשתתפו בבחירות לנשיאות ולבתי הנציגים. הטבלא פותחת בנתוני 1960 ומסתיימת בנתוני 1996, כלומר, מדובר במגמה הנמשכת 36 שנים ואי אפשר לטעון שמדובר בנתונים חריגים. מה מתברר? למעלה משליש בעלי זכות הבחירה בארה"ב אינם מצביעים בבחירות לנשיאות, ולמעלה מחצי בעלי זכות הבחירה אינם מצביעים בבחירות לסנאט ולקונגרס. אלה מספרים מדהימים. לשליש מהאמריקאים לא איכפת מי יהיה נשיא וחצי מהם אדישים לשאלה מי יהיו נציגיהם בבתי הנציגים.

זו אינה תמיכה במשטר נציגים. אדישות זו לבחירת נציגים הולכת ומתפשטת בעולם.

התנגדות אחרת למשטר נציגים, אקטיבית בהרבה מאי-השתתפות בבחירות, היא השביתה הכללית שפרצה בצרפת במאי 1968. שביתה זו פרצה כהפתעה גמורה, ללא הכנה,  ללא יזמה או תמיכה של איגוד מקצועי כלשהו או מפלגה כלשהי.

כל המפלגות והאיגודים המקצועיים התנגדו לשביתה. היא פרצה בתקופת שפע כלכלי ותעסוקה מלאה במשטר דמוקרטי ששנים אחדות קודם לכן סיים את מלחמתו הקולוניאלית האחרונה באלג'יריה. 9 מליון פועלים שבתו 20 יום. מיליוני אזרחים השתתפו בשביתה. אפילו הזונות שבתו, מה שמלמד על גודל הזעם שגרם לשביתה.

מוזר מכל - השובתים לא דרשו דרישות כלכליות!

כל המפלגות, כולל המפלגה הקומוניסטית, וכל האיגודים המקצועיים, התנגדו לשביתה.  היא החלה כמחאה של הסטודנטים על תקנות מיושנות באוניברסיטה.

הסטודנטים הפגינו והמשטרה התנפלה עליהם באלות ופצעה רבים. ההפגנות נמשכו כמה ימים ובהדרגה החלו פועלים צעירים להצטרף לסטודנטים, תוך מספר ימים הצטרפה מרבית האוכלוסייה לשובתים. 9 מליון פועלים שבתו 20 יום. בנוסף להם שבתו מיליוני צרפתים אחרים שלא היו פועלי תעשיה. כל מערבת החינוך שבתה. כעבור עשרה ימים, כשהמפלגה הקומוניסטית הבינה כי אם תמשיך להתנגד לשביתה ינטשו רבים את המפלגה החלה המפלגה הקומוניסטית לנהל מו"מ עם הממשלה וחתמה על הסכם שהעניק לשכירים העלאות שכר ושיפור תנאי העבודה.

אך להפתעת כולם דחו השובתים את ההצעה והצהירו: "איננו רוצים פרוסה יותר גדולה מהעוגה הכלכלית, אנו רוצים לנהל את המאפיה". לזה התנגדה הממשלה וגם המפלגה הקומוניסטית.

השובתים הקימו "ועדי פעולה" בכל רובעי העיר, במקומות עבודה, בבתי-חולים, בבתי ספר ובאוניברסיטאות, אפילו בבתי-חולים לחולי נפש. חברי הועדים היו דיירי הרובע, העובדים במקומות העבודה, תלמידים ומורים בבתי הספר, החולים, האחיות, והרופאים בבתי החולים, ובאופן כללי - כל מי שהדבר נגע לו.

נשיא צרפת, הגנרל דה-גול, ברח לגרמניה וניסה לגייס את הצבא הצרפתי שם כדי להקיף את פריס ולדכא את השביתה, אך החיילים הקימו ועדי פעולה והחליטו לא לציית לפקודות. התכנית חוסלה. במפעלים רבים סגרו העובדים את המנהלים במשרדים ונהלו את המפעל בעצמם. באוניברסיטאות פתחו הסטודנטים קורסים אלטרנטיביים משלהם במקצועות שונים. תלמידי בתי ספר לאמנות באו למפעלים והציעו לשובתים לצייר עבורם כרזות, פועלים באו לאוניברסיטאות ובתי ספר והסבירו את השביתה ומטרותיה.

אחרי כחמשה שבועות החלה השביתה לדעוך ובהדרגה חזרו רוב השובתים לעבודה. הייתה זו השביתה הגדולה ביותר בהיסטוריה מבחינת מספר השובתים ומספר ימי העבודה שאבדו. עד היום אין לסוציולוגים הסבר לסיבות שביתה זו. פרט לקסטוריאדיס לא חזה אותה איש מראש ולא נתן לה הסבר משכנע לאחר מעשה.

מדוע שבתו 9 מיליון פועלים צרפתים 20 יום בתקופת שפע כלכלי ותעסוקה מלאה?

התשובה לכך - וגם לאחוז המצביעים הנמוך בבחירות בארה"ב - היא שלאנשים נמאס שאחרים מחליטים עבורם החלטות הקובעות את חייהם. רבים רוצים להחליט בעצמם על חייהם, או לפחות להשתתף בהחלטות הקובעות את חייהם. אם מונעים זאת מהם הם הופכים לאדישים או מתפרצים נגד אלה המונעים זאת מהם. סוציולוגים המסבירים אירועים לאחר מעשה, מזלזלים בסלידת רוב הציבור ממשטר נציגים. תידרשנה התפרצויות נוספות לפני שסוציולוגים יגיעו למסקנה שסלידה ממשטר נציגים אינה תופעה חולפת אלא תופעת קבע בעלת השלכות מרחיקות לכת על המשטר, החברה, והאישיות.

מדוע דעכה השביתה הכללית בצרפת ב- 1968?  בעיקר כי לא יכלה להציע תחליף למשטר נציגים. מדינה מודרנית, עם מערכות תחבורה, אנרגיה ושירותי חינוך, בריאות וסעד, כלל-ארציות, זקוקה למערכת המסוגלת להחליט - ולבצע - החלטות בקנה מידה ארצי , ולא רק מקומי.  השובתים דרשו סמכות להחליט החלטות אך לא הייתה להם היכולת לאחד מיליוני החלטות להחלטה כלל-ארצית אחת תוך דקות.   ב- 1968 ניתן היה לעשות זאת רק באמצעות נציגים.

כיום אפשר לעשות זאת באמצעות כספומטים שלא היו קיימים ב- 1968 והופיעו רק בשנות ה80. אי יכולת השובתים לסכם מיליוני החלטות מקומיות להחלטה ארצית אחת תוך דקות, נותן צידוק לקיום ממשלה מרכזית, שהחלטותיה הן – כביכול - איחוד מיליוני החלטות פוליטיות של הבוחרים, להחלטה אחת. כל עוד אין אפשרות אחרת לסכם מיליוני החלטות להחלטה אחת יש הצדקה לבחירת נציגים ונציגי נציגים - ממשלה - כדי להחליט החלטות פוליטיות.

אך כאשר כל אזרח יכול להשתתף בכל הצבעה על כל החלטה פוליטית אין צורך בנציגים. בעידן הכרטיס המגנטי והטלפון הנייד שלטון נציגים הוא מיושן ואין לו הצדקה. אך בפוליטיקה שרידי העבר אינם נעלמים מעצמם, הם נאחזים בציפורנים בתפקידיהם. דרוש מאבק כדי להיפטר מהם. המרת הישן עולה על הפרק כשיש אפשרות חדשה לניהול כל תחומי החיים החברתיים. כיום יש חלופות כאלה כי טכנולוגית הכרטיס המגנטי מאפשרת איחוד מיליוני החלטות להחלטה אחת תוך דקות.   

לכן כיום משטר המבוסס על העקרונות: "לכל אזרח זכות הצבעה בכל החלטה פוליטית" ו"לכל עובד זכות הצבעה בכל החלטה הנוגעת למקום עבודתו" ניתן למימוש מבחינה טכנית.

יש לכונן דמוקרטיה ישירה בבית, בעבודה, בבית-הספר, באוניברסיטה, במדינה.

יש להקים אוטונרכיות בכל תחום של החיים החברתיים.

נכתב על ידי ע. אור


[למעלה]
דף הבית | אקטואליה | הצהרת הדמוקרטיה הישירה | שאלות נפוצות | מאמרים | english | הגדרות | כתוב לנו | פורום - כולנו-נדון!

www.kulanu-nahlit.org