כולנו    נחליט!
אתר ישראלי לדמוקרטיה ישירה
www.kulanu-nahlit.org

דף הבית | אקטואליה | הצהרת הדמוקרטיה הישירה | שאלות נפוצות | מאמרים | english | הגדרות | כתוב לנו | פורום - כולנו-נדון!

שאלות נפוצות


עמוד זה אינו תחליף למאמרים הראשיים המסבירים את הדמוקרטיה הישירה.

מומלץ לקרוא ראשית את  "הצהרת הדמוקרטיה הישירה

הכוללת הסבר פשוט וקריא ובה גם תשובות לביקורת.

אנו מעדכנים עמוד זה מפעם לפעם  משאלות שנשלחו אלינו בדואר אלקטרוני וכן משאלות שעלו בפורום  ומתשובותינו להן, יתכן ויש חזרה מסוימת וחפיפה בין חלק מן התשובות .

אם גם לכם יש שאלה, תוכלו לכתוב לנו או לשאול בפורום כולנו-נדון
 

נושאים טכניים:
  1.  כיצד תתבצע הדמוקרטיה הישירה מבחינה טכנית?

  2.  איך ינהלו מיליוני אנשים דיון לפני ההחלטה?

  3. איך ניתן לאבטח כרטיסים מגנטים והאם לא יהיו טורים ליד הכספומטים?

  4. איך יהיה לאזרחים זמן לקבל את כל ההחלטות? האם לא תהיינה אלפי החלטות?


שלטון נציגים, מומחיות וקבלת החלטות:
  1. מדוע לא להשאיר את ההחלטות הפוליטיות למומחים?

  2.   האם הנציגים נבחרים בשל יכולתם לקבל החלטות?

  3. האם  יש ערך בבסיס כל החלטה?  איזה ערך מדריך אדם בהחלטתו מה לאכול היום לארוחת הצהרים ? איזה ערך מדריך אותו בבחירתו בבת זוג? במקום מגורים? מקצוע? צבע המכונית שלו?

  4. האם דמוקרטיה ישירה לא מסובכת בהרבה משלטון הנציגים?

  5. האם בחירות  חשאיות של נציגים לא מבטיחות  לכל הפחות "דמוקרטיה עקיפה"?

  6. מה פסול בכך שהאזרחים לא מקבלים ישירות החלטות פוליטיות?


זכויות המיעוט:
  1. איך מונעים דיקטטורה של הרוב ופגיעה בזכויות המיעוט?

  2. כיום אנשים נכלאים על סירוב מצפוני, מה ישתנה בדמוקרטיה ישירה?

  3. מה פירוש ההצעה שבדמוקרטיה ישירה החלטות מסוימות תחייבנה רק את הרוב שהצביע בעדן אך לא את המיעוט?


סודיות בדמוקרטיה ישירה:
  1. איך מנהלים עניינים סודיים בדמוקרטיה ישירה?

  2. איך מקיימים בדמוקרטיה שירה גופים כצבא בהם יש החלטות סודיות ופערי סמכות?


הדמוקרטיה באתונה העתיקה:
  1. מהי אותה דמוקרטיה אתונאית ומה הקשר לימינו?

  2. גם באתונה הייתה עבדות ורק גברים  הצביעו על מדיניות, האם זו דמוקרטיה ישירה?


אדישות הציבור:
  1. כבר היום, יש אנשים המעדיפים שיחליטו בשבילם. איך אפשר לדרוש מהם להתעניין בכל החלטה? 

  2. כיצד עשויה דמוקרטיה ישירה ליצור אפשרות לשינוי ערכים בציבור?


בעלות  ודמוקרטיה ישירה במקומות העבודה:
  1. מה יהיה גורל הקניין הפרטי בדמוקרטיה ישירה?

  2. איך מתמודדים עם בעלות על רכוש בדמוקרטיה ישירה בכלל ובמקומות העבודה? מה בדבר זכויות הפרט של המעסיק?

  3. האם יש בעולם מפעל המתנהל בדמוקרטיה ישירה על ידי עובדיו?

  4. האם תתכן בעלות פרטית על אמצעי הייצור בדמוקרטיה ישירה?

  5. האם בעלות פרטית והצורך בצבירת הרכוש אינם טבע האדם?

  6. איך יחליטו על חלוקת השכר בד"י במקומות העבודה?

  7. האם בד"י עלול להיווצר מצב בו בעלי הון יסרבו להשקיע מחשש שלא ירוויחו?

  8. כאשר יחליטו העובדים במפעל על חלוקת השכר , מי ירצה לעבוד במפעל חיוני למדינה ובו רווחים נמוכים?


מה לעשות?
  1. מה יכול לשכנע אנשים לתמוך בדמוקרטיה ישירה במקומות העבודה?

  2. מה יכולים תומכי ד.י להציע לעובדים בסכסוכי עבודה ומאבקים כיום?

  3. מדוע לא להקים מפלגה שתרוץ לכנסת ותפעל שם למימוש דמוקרטיה ישירה? 

           מה אפשר לעשות? (מ)


"סוציאליזם" ו "אנרכיזם" מול דמוקרטיה ישירה
  1. מה ההבדל בין החלופה המרקסיסטית/טרוצקיסטית לבין הדמוקרטיה הישירה?

  2. האם אין הכרח למפלגה ריכוזית גם למימוש מהפכה כדמוקרטיה ישירה מול ההתנגדות שתהיה בקרב השולטים כיום?

  3. האם דמוקרטיה ישירה לא תנציח את הקפיטליזם כפי שטוענים חלק מן המרקסיסטיים?

  4. מה  הקשר בין המהפכה הרוסית לבין מהפכה של דמוקרטיה ישירה?

  5. האם  "מדינה"  המתנהלת בדמוקרטיה ישירה אינה בהכרח שלטון ריכוזי מדכא כפי שטוענים  חלק מהאנרכיסטים?

  6. במה שונה דמוקרטיה ישירה במקומות במדינה ובמקומות העבודה מרעיון ה"הלאמה" ?

  7. מדוע לא לקיים מועצות מקומיות המתנהלות בדמוקרטיה ישירה  ובוחרות נציגים למועצה ארצית כפי שמציעים חלק מהאנרכיסטים?


שונות:

  1. האם בדמוקרטיה ישירה אקבל משכורת גבוהה יותר? דירה מרווחת יותר?

  2. מה הבדל בין שוויון פוליטי לשאר סוגי השוויון והאם בני אדם לא שווים מטבעם?

  3. איך יתקבל רעיון הדמוקרטיה הישירה בקרב הדתות הממוסדות?

  4. מה פירוש דמוקרטיה ישירה במשפחה?

  5. מדוע להיאבק לדמוקרטיה ישירה אם תומכיה מודים שאין ערובה לתוכן ההחלטות שתתקבלנה וד"י  תוביל לבעיות נוספות?

  6. יש כל כך הרבה עוולות להלחם נגדן, מדוע להיאבק  דווקא לדמוקרטיה ישירה?

  7. מי יצביע בדמוקרטיה ישירה נגד ביטול מס הכנסה?

  8. האם דמוקרטיה ישירה איננה רק עוד שיטה טכנית לקבלת החלטות בכרטיסים מגנטיים?



שאלות לועד לדמוקרטיה ישירה של כולנו-נחליט:
  1. האם יש בכל זאת הצעה קונקרטית למימוש דמוקרטיה ישירה?

  2. אם דמוקרטיה ישירה היא רעיון כל-כך מוצלח, איך זה שאין  מדינה בעולם שבה  מתקיים משטר זה?

  3. מדוע אינכם בונים דגם כמה שיותר מוגמר ליישום דמוקרטיה ישירה ברמת המדינה?

  4. מי מוסמך לקבוע מהי דמוקרטיה ישירה ?
*שאלות המסומנות ב - (מ) מקשרות לתשובות בעמודי המאמרים ישירות.




[למעלה]

 כיצד תתבצע הדמוקרטיה הישירה מבחינה טכנית?

לרוב האזרחים יש אפשרות להחזיק כרטיס מגנטי דוגמת הכספומט ולבצע דרכו פעולות דרך עמדות קבע כדוגמת הכספומטים.
ממשק חכם ונח לתפעול, והשקעה חד פעמית בהצבת עמדות דומות ברחבי המדינה יאפשרו בקלות להתחבר ולהצביע. כבר היום מתבצעים סקרים בזמן אמת באמצעיים הטכנולוגיים המוכרים לנו- ברשת האינטרנט, בטלוויזיה ובטלפונים, כאשר גולשים/צופים בבית מוזמנים להשפיע על בחירת דבר מה מסוים
.

שכלול האמצעים הקיימים והוספת מערכת אבטחת נתונים איננה נבואה דמיונית כל כך.

 

תשתית לדמוקרטיה ישירה יכולה להיעזר בכל טכנולוגיה קיימת ולא רק באינטרנט. גם טלפון, טלפון נייד  (sms ) וטלוויזיה דיגיטלית יכולים לשמש מכשירי הצבעה.
ניתן גם  להציג בטלוויזיה יכולה להציג דיונים בהשתתפות מומחים בערוצים שיוקדשו לנושאים שונים
.


 ממשלת ישראל להנפיק כרטיסים מגנטיים לכל האזרחים שיהוו מעין תעודת זהות משוכללת שתאפשר הצבעה בבחירות לכנסת.
אין צורך להיות מומחה לכרטיסים מגנטיים כדי להבין שאמצעי שטוב ויעיל לבחירת נציגים יהיה טוב ויעיל גם לבחירת מדיניות
.

[למעלה]

 איך ינהלו מיליוני אנשים דיון לפני ההחלטה?

  למרות שאין כל בעיה טכנית לבצע הצבעה של מיליוני אנשים בצורה יעילה באמצעות כרטיס מגנטי, אינטרנט ושאר אמצעים דיגיטליים, עדיין יש לנסות לפתח רעיונות יצירתיים איך מקיימים דיון שיאפשר לכל אזרח להעלות הצעות ולדון בהצעות של אחרים.

  אפשרות אחת היא להיעזר בטלוויזיה על ידי יעוד ערוצים מיוחדים לנושאים השונים או למשרדים השונים (חינוך, איכות הסביבה, בריאות וכו'). המדינה תפעיל ערוצים אלו ובכל ערוץ יופיעו ההצעות הרלוונטיות לנושא ויופיעו מומחים שעיסוקם הוא התחום המדובר שימונו בהגרלה (למניעת שחיתות).

 אזרחים יוכלו להתקשר ולהציג שאלות והצעות לדיון ולהחליף את המומחים  בהגרלה נוספת - אם יש צורך להחליפם.

  טכנולוגית הטלוויזיה האינטר-אקטיבית תאפשר לבצע גם שידורי וידאו מכל מכשיר לאולפן ולכל מכשיר אחר  וגם אפשרות להשתתף ולהצביע  על ההחלטות.

 אפשרות נוספת היא כמובן המחשב והאינטרנט.

מערכת של פורומים משופרת שבה יוכל כל אחד להעלות הצעה לדיון לפי הנושא בפורום המתאים ולשכנע אנשים לתמוך בהצעה כדי שתעלה לדיון ארצי להחלטה.

בפורומים אלו אנשים יוכלו לראות רשימות של דברים שעומדים על הפרק ולכתוב דעתם ולהתייחס לרעיונות והצעות וכמובן לבסוף להצביע לפי העדפתם.

 יצוין שכבר כיום יש מספר תוכנות שנבנו במטרה לאפשר דיון רב משתתפים שבו ניתן להעלות הצעות לדיון והחלטה.

 לפנמי מספר חודשים התקיים ניסיון ראשון בישראל עם תוכנה כזו שתסייע לארגונים חברתיים להעלות נושאים להחלטה בצורה דמוקרטית (המערכת באתר "תקווה לישראל" אפשרה לגולשים להעלות נושאים בהם תפעל התנועה בעתיד ולדון בהצעות ואף להצביע עליהן).

 בשונה מהמסגרת המקובלת ברוב האתרים של פורום נושאים ותגובות, המערכת החדשה מותאמת לדיון בהצעה מסוימת להצבעה כאשר העמדות בעד ונגד שמועלות על ידי הגולשים מוצגות במקביל על המסך ומאפשרות דיון מסודר של אזרחים רבים.

  מפתחי התוכנה אומנם מעוניינים במודל מסחרי שאותו יוכלו לאמץ חברות מסחריות לשימוש פנימי אולם מעניין יהיה לעקוב אחר היישומים הנ"ל וללמוד ולפתח תוכנות דומות שיתאימו לדיונים ארציים.

 יש לזכור שגם את הכרטיס המגנטי פיתחו לצרכים מסחריים אך מרגע שהוא קיים אין בעיה להשתמש בו להחלטות פוליטיות.

  גם האינטרנט נוצר לשימוש צבאי והיום הפך לכלי חברתי אזרחי חשוב ביותר.

 ברור שאסיפה של ככל הציבור אינה יכולה להוות פתרון לקנה מידה גדול ואפילו כאשר מדובר בעשרות אנשים יש קושי גדול לקיים דיון באסיפה פומבית.
 
שימוש בטלוויזיה ואינטרנט מהווה שיפור עצום ביכולת לנהל דיון ענייני ומסודר גם בקנה מידה רחב ומאפשר גם לנטרל חלק לא מבוטל מהאפשרות לדמגוגיה בשכנוע הציבור כפי שקורא לעתים בדיון רגיל באולם.

[למעלה]

איך ניתן לאבטח כרטיסים מגנטים והאם לא יהיו טורים ליד הכספומטים?

 הכרטיס המגנטי הוא רק דוגמה לאפשרות הצבעה אמינה למיליוני אנשים והרי אם זה לא היה פועל זה לא היה בשימוש כל הבנקים, הסופר-מפרקטים והרשתות. מובן שאם יש אפשרות בטוחה יותר ונוחה יותר כמו מחשב עם זיהוי חכם יותר, כדאי להיעזר בה.

 בכסף שיחסך מכך שלא יהיה צורך בכנסת, מכוניות שרד, נהגים, משרדים, תקציב בחירות, תקציב מפלגות, ושאר ההוצאות המיותרות והמנופחות שיש היום על משטר הנציגים ניתן להתקין מתקנים להצבעה בכל מקום ואף בכל בית.

יש בעיות רבות טכניות בדרך למימוש הדמוקרטיה הישירה ועם זאת הן לא הגורם המעכב .

 המאבק לדמוקרטיה הישירה יהיה ארוך וקשה בשל התנגדות עזה של בעלי סמכות השליטה כיום. הנציגים בכנסת, בשלטון המקומי, בוועד העובדים ובכל מקום יאבקו בכל אמצעי שיוכלו ואנשים רבים בעולם יאבקו עד מוות למנוע דמוקרטיה ישירה במשפחתם.

 עובדה היא שממשלות רבות מקדמות פרויקטים של הצבעה דיגיטלית לבחירת הנציגים. באמצעות כרטיסים מגנטים, SMS, טלוויזיה דיגיטלית וכמובן האינטרנט.

 גם בישראל מתכוונים ליישם זאת בשנים הקרובות (ראה עמוד אקטואליה).

 אמצעי שיהיה אמין ומהיר להצבעה על נציגים יהיה מוצלח כמובן גם להצבעה על מדיניות.

[למעלה]

גם באתונה הייתה עבדות ורק גברים  הצביעו על מדיניות, האם זו דמוקרטיה ישירה?

כשמזכירים את המצאת שלטון הדמוס באתונה העתיקה ממהרים כל מתנגדי משטר זה להצביע על שתי עובדות:

 1. באתונה הייתה עבדות ולעבדים לא הייתה זכות הצבעה על החלטות פוליטיות

 2. גם לנשים לא הייתה זכות הצבעה על החלטות פוליטיות

 
ברור שכל מי שתומך בד"י כיום מתנגד לשתי תקנות אלה.

 
ד"י כיום פירושה לא רק זכות להציע, לדון, ולהצביע, על כל החלטה הנוגעת לכל החברה אלא גם זכות לכל עובד להציע, לדון ולהצביע, על כל החלטה הנוגעת למקום העבודה וזכות כל תלמיד ומורה להציע, לדון ולהצביע על כל החלטה הנוגעת למקום ולתוכן לימודיו וזכות לכל אדם במשפחה הדורש זאת להציע לדון ולהצביע על כל החלטה הנוגעת לכל המשפחה.

 כך שלא מדובר בחיקוי המודל האתונאי מלפני 2500 שנה אלא בהתאמתו לתקופתנו.

 כל זה ברור לכל אדם שמתייחס לד"י ברצינות ורואה בה חלופה לקפיטליזם ולסוציאליזם.

 אך הביקורת על הדמוקרטיה האתונאית לקויה מבחינה נוספת.

היא תולשת את המשטר שהקימו קליסטנס ופריקלס באתונה לפני 2500 שנה מתוך ההקשר ההיסטורי שלו.

את המשטר באתונה לפני 2500 שנה יש להשוות למשטר במצרים, בספרטה, בפרס,

בסוריה, בהודו, ובסין - באותה תקופה, דהיינו - לפני 2500 שנה.

ברוב המשטרים בעולם העתיק החליט שליט יחיד את כל ההחלטות הפוליטיות ולשום אזרח, גם אם הוא גבר חפשי ולא עבד או אישה, לא הייתה שום זכות להתערב בצורה כלשהי בתהליך קבלת ההחלטות הפוליטיות. אפילו הבעת ביקורת או הטלת ספק בהחלטת השליט היחיד הייתה עבירה שדינה מוות.

 איך נראה המשטר של קליסטנס ופריקלס בהשוואה למשטר כזה ?

 מי שמדבר על עבדות חייב לזכור - ולהזכיר - שהייתה נהוגה בארה"ב עד 1860

מי שמדבר על זכות הצבעה לנשים חייב לזכור - ולהזכיר - שלא הייתה קיימת בכל מדינות אירופה לפני 1914. כך שעד 1860 היה המשטר האתונאי יותר מתקדם מכל משטרי ה"מערב".

 ומה שנוגע לימינו אנו - באיזה מדינה כיום יש זכות ל 99% מהאזרחים להצביע על

כל החלטה הנוגעת לחברה כולה ?

 במה שקרוי כיום "דמוקרטיה" מותר לאזרחים להציע, לדון, ולהצביע פעם בארבע שנים רק על השאלה "מי יחליט במקומנו" אך לאחר הבחירות אין ל 99% מהאזרחים סמכות להשתתף בשום הצבעה על שום שאלה הנוגעת לכל החברה.

 זה נחות אפילו בהשוואה לדמוקרטיה האתונאית לפני 2500 שנה.

הסמכות להציע, לדון, ולהצביע על כל החלטה הנוגעת לכל החברה נשללה באתונה

מנשים ועבדים אך בכל המשטרים המודרניים היא נשללת גם מגברים חופשיים.

[למעלה]

מהי אותה דמוקרטיה אתונאית ומה הקשר לימינו?

לפני 2500 שנה, הומצא באתונה משטר חדש לגמרי בו כל אזרחי העיר מחליטים את כל הנוגע לעירם. 
באותה תקופה עיר הייתה מדינה. היה לה צבא, צי ואזורים
חקלאיים שהשתרעו סביבה. לערים כאלה קראו 'פוליס'. כל מה שנוגע ל"פוליס" כולה נקרא "פוליטי" ועיסוק בענייני ה"פוליס" כולה נקרא "פוליטיקה". זה המקור למונחים באנגלית) כמו POLICY ("מדיניות") ו-POLICE ("משטרה" כלומר הכוח המגן על המשטר). כל המינוח הפוליטי נולד ב"פוליס" של אתונה לפני 2500 שנה. בערים יווניות שונות היו משטרים שונים אבל לפני כ- 2500 שנה הקים קליסטנס ב"פוליס" של אתונה משטר בשם "דמוס-קרטיה" כלומר "שלטון העם" (ביוונית "דמוס" - כל אזרחי הקהילה, "קרטיה" - שלטון), מכאן בא המושג "דמוקרטיה".

 
אין לזה כל קשר עם מה שקרוי "דמוקרטיה" כיום כי באתונה לא היו בחירות. שם לא בחרו נציגים. כל האזרחים הציעו, דנו והצביעו בעד - ונגד - חוקים ומדיניות בעצמם, בלי נציגים. לעתים מינו האזרחים אנשים לביצוע החלטות, אך המינוי נעשה בהגרלה לא בהצבעה!

 
החלטות פוליטיות באתונה התקבלו רק על ידי גברים חופשיים, נשים ועבדים לא השתתפו בהצבעות. ברור שכיום אין מקום לאפליה כזאת. אבל כדי להעריך משטר יש להשוותו למשטרים אחרים בתקופתו ולא למשטרים שקמו אלפי שנים אחריו. את המשטר באתונה לפני 2500 שנה יש להשוות למשטרים במצריים או בסין באותה תקופה. בשום מקום בעולם העתיק לא הייתה זכות בחירה לנשים ולעבדים. באנגליה קיבלו הנשים זכות בחירה רק לפני 90 שנה. עד מלחמת העולם הראשונה (1919-1914) לא הייתה זכות בחירה לנשים בשום מדינה. רק לאחר המלחמה קיבלו נשים זכות הצבעה. הסופרז'יסטיות (סופרז' = זכות להצביע בבחירות) נאבקו 50 שנה עד שקיבלו זכות להצביע בבחירות. מבחינה זו אתונה לא הייתה חריג. אך מבחינת הגברים החופשיים היא בהחלט הייתה חריג, כי במצרים או בהודו באותה תקופה גם לגברים חופשיים לא הייתה זכות החלטה בפוליטיקה.

 
בכל העולם העתיק לא הייתה לשום אזרח סמכות להחליט החלטות פוליטיות. רק באתונה הייתה לכל אזרח זכות להציע, לדון, ולהחליט - בכל רגע - בכל החלטה פוליטית.

 
לפני כל החלטה התנהל דיון פומבי על ההחלטה (ברחבה הקרויה "אגורא"). במצבי מחלוקת הייתה חובה להביע עמדה בפומבי. חובה זו נקראה 'פרהסיה' ומכאן המונח העברי "פרהסיה" כלומר "פומביות".

הדיון הפומבי בהחלטות היה לב המשטר. אנשים התווכחו בעד – ונגדחוקים ומדיניות. כאשר כל אזרח זכאי לדון ולהחליט מה תעשה ה"פוליס" כולה נוצרת "פוליטיקה" כלומר עיסוק בבעיות ה"פוליס". מוויכוחים אלה צמחו הפילוסופיה, האקדמיה, התאטרון, הטרגדיה, הקומדיה, ההיסטוריוגרפיה, שיטת ההוכחה ההגיונית, ועוד. כל אלה נוצרו מהוויכוח הפומבי בבעיות החברה כולה. הם לא הומצאו במצרים העתיקה, לא בסין, לא בהודו, וגם לא בספרטה המלוכנית שהייתה מרוחקת רק 100 ק"מ מאתונה, כי בספרטה לא הייתה דמוקרטיה ולא התקיים וויכוח פומבי על החלטות פוליטיות. כך שלא מדובר ביצירה של "תרבות יון" אלא ביצירה של משטר הדמוס-קרטיה.

 
אין זה מקרה שבמצריים העתיקה, או בספרטה, לא נוצרה פילוסופיה. מצריים הייתה המעצמה האדירה ביותר בעולם העתיק, המשטר שם בנה פירמידות ושלט 3,000 שנה אבל פילוסופיה לא יצרו שם. מדוע? כי במשטרים אלה לא היה וויכוח ציבורי על העדפות פוליטיות ורק למלך הייתה סמכות להחליט אותן.

דיון ביקורתי על החשיבה עצמה מתחיל רק כאשר האזרחים עצמם מתווכחים ומצביעים על החוק והמדיניות. כי רק אז מתחיל וויכוח ציבוריוביקורת - על העדפות. העדפה מחייבת שיקול של "מה יותר טוב"? אבל "טוב" מהו? למי זה טוב? ומדוע זה "טוב"? דיון בשאלות אלה מוביל לביקורת מושגי יסוד וגם לשאלה "מדוע אני חושב כך ולא אחרת" ו"מה זה "לחשוב". זו לא שאלה פשוטה. שיקולים כאלה הולידו דיון הקרוי 'פילו-סופיה' (אהבת החכמה). למעשה זו חשיבה ביקורתית – ויצירתית - על החשיבה עצמה, שנוצרה יחד עם הדמוקרטיה הישירה.

מהי הפילוסופיה? לשאלה זו יש תשובות שונות. אין הסכמה בנידון. אנו מגדירים כאן פילוסופיה כחשיבה ביקורתית – ויצירתית - על החשיבה עצמה. כלומר דיון ביקרתי – ויצירתי - במושגי יסוד והנחות יסוד של החשיבה האנושית. פילוסופיה היא ביקורת יצירתית של החשיבה האנושית. לדוגמה, אם מישהו אומר: ' טוב למות בעד ארצנו' – ישאל מי שחושב באופן ביקורתי מדוע זה "טוב"? למי זה טוב? ומה זה "טוב"? אדם יצירתי יציע תשובות חדשות לשאלות אלה. הדיון בשאלות – ובתשובות – זו הפילוסופיה. אקדמאים רבים מתפלאים: ' מה הקשר בין דמוקרטיה לפילוסופיה? הרי דמוקרטיה עוסקת בבעיות המדינה ופילוסופיה עוסקת בבעיות החשיבה, מה הקשר ביניהם? יש לשאול אותם: האם זה מקרה שהפילוסופיה והדמוקרטיה נוצרו באותו זמן, ובאותו מקום?

ומדוע לא נוצרו במצריים, בפרס, באשור, בהודו, בסין, בקורינת או בספרטה?

ואם הקשר בין הדמוקרטיה לפילוסופיה באתונה לא היה מקרי מה מהותו של קשר זה? לא רק פילוסופיה אלא גם "אקדמיה", "תאטרון", "טרגדיה", ו"קומדיה", נולדו באותה עת באתונה.

כולם נוצרו בהשפעת הוויכוח הציבורי והפומבי על השאלות: מה צריכה החברה כולה לעשות? מי אחראי לתוצאות ההחלטות? מדוע גרמה החלטה לאסון? מה מידת האחריות להחלטה? הדיון הציבורי על החלטות פוליטיות נתן דחיפה עצומה לפיתוח החשיבה, היצירתיות, המדע, האמנות. משטר זה החזיק מעמד בערך 300 שנה ונהרס מבחוץ, על ידי מלחמה.

[למעלה]

מדוע לא להשאיר את ההחלטות הפוליטיות למומחים?

  הטיעון בדבר הידע הנדרש לשם קבלת החלטות שגוי מיסודו.
 
החלטה היא בחירת אופציה אחת מתוך מספר אופציות.
 
כל בחירה היא העדפה. אין - ולא תיתכן - מומחיות להעדפות. 
 
העדפה אינה נובעת מידע אלא מערך עליון. ערך עליון נקבע על ידי חינוך, לא על ידי ידע. כל החלטה חייבת להתבסס על ידע בקשר לנושא ההחלטה. אך אותו ידע יכול להוביל להחלטות שונות ואפילו סותרות.
 
מי שמחליט אינו חייב להיות מומחה לנושא ההחלטה. ידע אפשר לקבל מאנשים שמקצועם הוא הנושא הנדון ("מומחים").
 
בכל משטר מקבלים מחליטי ההחלטות הפוליטיות מידע ממומחים ולאחר מכן הם - לא המומחים - מחליטים מה לעשות.
 
גם אם יקום "שלטון מומחים" העדפותיהם תקבענה על ידי הערך העליון שלהם ולא על ידי הידע שלהם.  
 
זה נכון גם לגבי כל אלגוריתם החלטות ממוחשב.
 
הטיעון נגד דמוקרטיה ישירה בגלל "חוסר ידע" של האזרחים נובע מאי-הבנת ההבדל בין מסקנה להחלטה.
 
החלטה אינה מסקנה. מסקנה נקבעת על ידי ידע, אך החלטה נקבעת על ידי ערך עליון. ידע הדרוש לקבלת החלטה, כלומר הבנת האופציות מתוכן צריך לבחור אחת, ותוצאותיהן, אפשר לקבל מאלה שהנושא הנדון הוא המקצוע שלהם.  אך אותו ידע מאפשר החלטות שונות ומנוגדות.
 
העדפת אופציה אינה נובעת מידע אלא משיפוט ערכי הקובע את ההעדפה.
 
 אדם שמתמחה בתחום מסוים יכול להמליץ בהסתמך על ידיעותיו בנוגע להחלטות מסוימות, אך שום מומחיות אינה מכתיבה העדפה.
 
גם חברי הכנסת וראש הממשלה אינם מומחים לתחומים האלו ובכל זאת הם מחליטים.
 
נכון, יש יועצים ואנשי מקצוע סביבם שמסבירים להם ומנבאים את תוצאו ההחלטות לפי מומחיותם אולם בסופו של דבר מי שמחליט הוא ראש הממשלה ולא היועצים. 
 
נשיא ארצות הברית אינו מומחה ברוב התחומים שהוא מחליט לגבי מיליוני אנשים ולכן הוא נעזר במומחים ויועצים אולם לאחר ששמע את חוות דעתם ההחלטה היא שלו בלבד. הנשיא מחליט לפי העדפתו האישית שנקבעת לפי הערכים שלו. כל אזרח שישתתף בהחלטה מעדיף לפי ערכיו הוא.
 
האם לא יותר סביר שהחלטה הנוגעת לכלל החברה תתקבל לפי העדפות רוב חבריה?
 
מובן שאת ביצוע ההחלטה יש להשאיר בידי אנשי מקצוע אולם החלטות שנוגעות לשאלה "מה לעשות?" יש להשאיר בידי האזרחים. החלטות שנוגעות בשאלה "איך לעשות?"  - מוטב שיתקבלו על ידי בעלי המקצוע.
 
כך למשל את ההחלטה האם לבנות חומת הפרדה יקבעו כלל האזרחים אבל את אופן בניית החומה (החומרים, העובי, וכו') ניתן להשאיר בידי אנשי המקצוע.
 
[למעלה]

 האם הנציגים נבחרים בשל יכולתם לקבל החלטות?

רובנו יכולנו לקבל אותן החלטות, או טובות מהן, אילו היינו במקום הנציגים.

אם כך מדוע הם בתפקיד מחליטי החלטות ולא אנחנו?

כי לאנשים אלה יש כשרון לא להחליט החלטות אלא לקבל תפקיד של מחליט החלטות.

יש הבדל מהותי בין השנים. לקבלת החלטות לא דרוש כשרון מיוחד אך לקבלת תפקיד של מחליט החלטות דרוש כשרון בשלושה תחומים: צביעות, תככנות, חנופה.

צביעות הכרחית לשם רכישת מספר מרבי של תומכים.

תככנות הכרחית במאבק נגד יריבים.

חנופה דרושה לרכישת אמונם של אלה היכולים להפריע לקבלת התפקיד.

אין זה גינוי אלא עובדה הידועה לכל מי שהתמודד על תפקיד של מחליט החלטות. מי שאין לו כשרון לצביעות, תככנות, וחנופה, לא יקבל תפקיד של מחליט החלטות. מי שהתמודד על תפקיד של מחליט החלטות והצליח בכך נאלץ להשתמש בצביעות, תככנות, וחנופה. כל בכיר בכל מפלגה בעולם יכול לספר כיצד הגיעו ראשי ממשלות ומפלגות בכל ארץ לעמדותיהם. רבין כינה את פרס " תככן בלתי נלאה". זה הולם כמעט כל מנהיג פוליטי בעולם.

איזה כשרון מיוחד להחליט החלטות עבור מיליונים יש לקלינטון, ילצין, קוהל, בלייר, ג'וזפאן, ואחרים? כל מי שיערוך מחקר יסודי על נושא זה ימצא שאין להם שום כשרון מיוחד להחליט החלטות פוליטיות אך יש להם כשרון גדול לצביעות, תככנות, וחנופה.

נחזור ונדגיש: מומחיות בצביעות, תככנות, וחנופה, אינה נחוצה לקבלת החלטות פוליטיות אך היא הכרחית כדי לקבל תפקיד של מחליט החלטות פוליטיות.

[למעלה]

איך מנהלים עניינים סודיים בדמוקרטיה ישירה?

בדמוקרטיה ישירה כל האזרחים יכולים להחליט מה סודי וכיצד לטפל בכך.

 
המדינה בה בראו את הדמוקרטיה הישירה - אתונה - ניהלה הרבה מלחמות והיו לה הרבה סודות. כל זה התנהל בתנאי דמוקרטיה ישירה. כל האזרחים החליטו איזה נושא יהיה סודי, כמה זמן הוא יהיה סודי ומי יטפל בו. הם מינו - בהגרלה - אנשים לטיפול בנושאים סודיים. מצביאים מונו בהגרלה. הכרזת מלחמה לא הייתה סודית אך ניהול המלחמה היה סודי. הדמוקרטיה הישירה לא ניזוקה מכך שרוב האזרחים לא ידעו את התאריך המדויק של ההתקפה.

 כאשר שמעו על תוצאות מערכה צבאית (למשל על אבדן חצי מאניות המלחמה שלהם) הם ניהלו דיון אם להשקיע כסף בבניית אניות חדשות או להפסיק את המלחמה. אם הרוב התנגד הודיעו על כך לגנרלים והם החליטו אם לסיים את המלחמה.

במקרה שהגנרלים תומכים בהחלטה שהאזרחים מתנגדים לה קובעת דעת האזרחים. עניין הסודיות לא היווה בעייה בדמוקרטיה האתונאית.

 ברוב הצבאות - המתנהלים בצורה לא דמוקרטית - אין המפקדים מוסרים לחיילים

פרטים על המבצעים שהם עומדים לבצע ובוודאי שאינם מתייעצים איתם על כך.

בצבא דמוקרטי מתייעצים המפקדים עם החיילים, מתחשבים בדעתם, ומסבירים להם את המטרות ופרטי הביצוע. זה היה קיים בצבאות של כוחות מהפכניים שונים בשלבים הראשונים לאחר הקמתם. זה היה קיים בצבא העם הסיני במלחמת קוריאה.

 
החלטות מתחלקות לשני סוגים:

1. החלטות הקובעות מה לעשות.

2. החלטות הקובעות איך לעשות.

 
ההחלטות החשובות הן ההחלטות "מה לעשות" ובדמוקרטיה ישירה יש לכל אזרח

סמכות להשתתף בכל החלטה כזאת. בהחלטות אלה אין סודיות.

 לאחר שנתקבלה החלאה מה לעשות יש לבצעה ולקבל החלטות איך לעשות זאת.

תכופות דרוש ידע טכני לביצוע החלטות של "איך לעשות". לכן יש למנות אנשים שיש להם ידע טכני מתאים לביצוע החלטות אלה. מינוי זה חייב להיעשות בהגרלה (לא בבחירות!) מתוך ציבור בעלי הידע הטכני המתאים.

לאחר שהוגרלו ממונים לביצוע ההחלטות, הם מחליטים את ההחלטות הטכניות הדרושות ואין הם חייבים להודיע על הפרטים לציבור כולו.

אותו דבר אמור לגבי סודיות שהיא למעשה בעיה טכנית.

 בגרמניה הנאצית היטלר החליט לפלוש לפולין מבלי להתייעץ עם איש.

 בדמוקרטיה ישירה יש לערוך דיון ציבורי והצבעה של כל האזרחים על החלטה להכריז מלחמה. בהחלטות כאלה אין - ואסור שתהיה - סודיות.

 לאחר מכן ממנים בהגרלה שרי צבא והם מחליטים החלטות טכניות על פרטי ניהול המלחמה בלי שכל

אזרח ישתתף בהחלטה (אך בשיתוף החיילים). בוא ניקח דוגמה ממשית.

 
ההחלטה על יצור נשק אטומי בישראל התקבלה על ידי אדם יחיד - בן-גוריון, ללא הצבעה בממשלה ובוודאי לא בכנסת.

האם צריכה החלטה גורלית כמו יצור נשק אטומי להתקבל על ידי אדם יחיד ?

היו שתי החלטות -

1. האם לייצר נשק אטומי בישראל ?

2. איך לייצר נשק אטומי בישראל ?

אדם שתומך בדמוקרטיה ישירה היה דורש שההחלטה הראשונה תתקבל על ידי כל

האזרחים כי היא תשפיע על גורלם. זכותו של כל אזרח להשתתף בהחלטה הקובעת את גורלו. לגבי ההחלטה הראשונה אסור שתהיה סודיות. אך לביצוע החלטה אין מניעה עקרונית  שתהיה סודיות. הציבור אינו חייב לדעת היכן וכיצד מייצרים נשק אטומי (מובן שאם עולה דרישה בציבור לקבוע גם את מיקום הכור הרי שגם החלטה זו תוכרע על ידי האזרחים, המומחים יכולים להביא הצעות למיקום והאזרחים לאשרם).

 בכלל, לכל עניין הסודיות יש להתייחס בחשדנות. מי מחליט מה סודי ?

ומדוע זה סודי ? האם לכל האזרחים אין זכות להחליט מה סודי ?

ממי צריך לשמור סודות, ומדוע ?

 באופן כללי יש לשקול היטב האם יש צורך בסודיות ומפני מי מסתירים. כיום למשל נמנע מידע רב מאד מהאזרחים בתירוץ של "סודיות" ו"ביטחון".

 גם מה שלעתים מכונה "מקרה חירום" לא מצדיק על פי רוב אי  שיתוף האזרחים במידע ושלילת מתן הסמכות להשתתף בהחלטה בעניין.

 
סודיות ומניעת מידע מובילות פעמים רבות לתוצאות הרות אסון למין האנושי. יתכן ודווקא שיתוף כלל הציבור במידע ובהחלטות "סודיות" יסייע לצמצמם אפשרות זאת.

 ב-1962 עמדה האנושות על סף משבר גרעיני שיכול היה בקלות להביא לפתיחת מלחמה אטומית שתגרום למותם של מאות מליונים ונזק עצום לכדור הארץ. האם הציבור האמריקאי היה בוחר בפתיחת מלחמה שעלולה להידרדר למלחמה אטומית עם ברה"מ בשל העובדה שברית המועצות הציבה טילים בקובה?

  האם הציבור היה תומך בהימצאותם באוויר  של מטוסים חמושים בפצצות גרעיניות מטווחים לכל עיר  גדולה ברוסיה 24 שעות ביממה במשך מספר שנים (מה שהאמריקאים עשו בפועל עד שהיה להם טילים ארוכי טווח בעלי חימוש גרעיני)?

  אלו רק דוגמאות ספורות כדי להמחיש את הסכנה העצומה לאנושות מהשימוש ב"סודיות" למניעת מידע וסמכות החלטה מהציבור.

[למעלה]

איך מקיימים בדמוקרטיה שירה גופים כצבא בהם יש החלטות סודיות ופערי סמכות?

·דמוקרטיה ישירה יכולה להחליט על הקמת צבא. צבא זה יכול להיות דמוקרטי.

 יתכנו מצבים בהם יחליט הרוב בדמוקרטיה ישירה להקים צבא ולהילחם. זה לא סותר את הדמוקרטיה הישירה. מה יהיה אופיו של הצבא בדמוקרטיה ישירה ? סביר להניח שאזרחים שהפנימו את הדמוקרטיה הישירה כצורת חיים לא יסכימו למבנה היררכי של סמכות מלמעלה למטה. מזה לא נובע שאין מקום לציות לפקודות או סודות.

 
 כשקרס הצבא הרוסי במלחה"ע הראשונה והחיילים הקימו ועדי חיילים הם לא ביטלו את סמכות הקצינים. הקצין היה מביא את החלטתו בפני ועד החיילים והועד היה דן בהחלטה ומחליט אם לציית לפקודה או לא. לפעמים צייתו ולפעמים לא. בצבא של דמוקרטיה ישירה הקצינים ממלאים תפקיד טכני ועליהם להסביר את הצעותיהם לחיילים. החיילים מחליטים אם, וכיצד, לבצע את הצעות הקצינים.

 זה היה קיים אפילו ב"צבא העם" של מאו-צה-טונג עד, וכולל, מלחמת קוריאה (1950-1953). ובאשר לסודות - החיילים יכולים להחליט שהשעה המדויקת של ההתקפה לה הסכימו לא תימסר מראש לכולם אלא רק 5 דקות לפני ההתקפה. כלומר יתכן בהחלט שהרוב יתמוך בכך נושאים מסוימים לא יובאו מיד לידיעת כולם אלא ישמרו כסוד. כל זה אינו סותר דמוקרטיה ישירה.

 דמוקרטיה ישירה פירושה אך ורק - לכל אזרח יש בכל רגע סמכות להציע לדון ולהצביע על כל החלטה הנוגעת לחברה כולה. החלטות הרוב מחייבות.

 זה כולל אפילו את האפשרות שהרוב יחליט לבטל את הדמוקרטיה הישירה.

 
דמוקרטיה ישירה איננה בהכרח פציפיסטית אך היא מאפשרת לפציפיסטים לנמק את דעותיהם ולהביאן להכרעת החברה כולה. גם אם הרוב ישלול את הפציפיזם זו עדיין דמוקרטיה ישרה.

 הרוב יכול להחליט שמידע מסוים יהיה חסוי ורק לוועדה שמונתה בהגרלה תהיה גישה למידע זה. זה לא סותר את הדמוקרטיה הישירה אם נשמרת זכות הרוב לשנות את החלטתו בכל רגע.

 

צבא בלי סודות יכול להיות יעיל בהרבה מצבא עם סודות.

 בשנים 1950-1953 התחוללה מלחמה בחצי האי קוריאה. קוריאה קיבלה עצמאות ב- 1948 וחולקה לשתי מדינות שהגבול ביניהן היה קו הרוחב ה- 38 (צפונה מקו המשווה). מצפון לקו קם משטר קומוניסטי ומדרום קם משטר קפיטליסטי.

מנהיג הדרום היה סינגמן רי ששחיתותו והרפתקנותו הרתיעו את ארה"ב מלספק לו ציוד מלחמתי כבד. הוא רדף את מפלגות השמאל בדרום ובתגובה לכך פלש צבא הצפון לדרום. ארה"ב הזעיקה את האו"ם לעזרה ופלשה לקוריאה (כמו שבוש עשה בעיראק). צבא ארה"ב סילק את צבא צפון-קוריאה מהדרום ואח"כ פלש לצפון קוריאה וכבש אותה עד גבולה עם סין. בתגובה נכנס צבא סיני לקוריאה ופתח במערכה נגד צבא ארה"ב. לכל צד היו כ 150 אלף חיילים. אך לצבא ארה"ב הייתה שליטה מוחלטת באוויר ובים והרבה יותר תותחים, טנקים, ותחמושת. למרות יתרונות אלה הדף "צבא העם" הסיני את צבא ארה"ב מצפון קוריאה ואח"כ גם מדרומה. היסטוריונים ומומחים בארה"ב מסכימים שזו הייתה המפלה החמורה ביותר בתולדות צבא ארה"ב. 

השאלה היא:
  מה איפשר ל"צבא העם", שהיה חסר סיוע אווירי (חיסרון מכריע במלחמה) לנצח את צבא ארה"ב ?

  ב"צבא העם" הסיני לא היו דרגות וסודות. הקצינים נקראו "חבר" וכל חייל קיבל דיווח על המצב הכללי בחזית, על מטרות הלחימה המיידית, על צורת הלחימה. כל חייל ידע מה התמונה הכללית ומה מקומו ותפקידו בתמונה זו. מידע זה איפשר לחיילים ליזום ולאלתר פעילויות במצבים בלתי צפויים ולנצח כמעט בכל קרב. לעומת זאת בצבא ארה"ב חיילים רבים לא ידעו היכן נמצאת קוריאה, היכן הם בתוך קוריאה, מה התמונה הכללית של החזית בכל רגע. זה היה "סוד צבאי". לכן כל מה שעשו היה לירות לעבר האויב. ברגע שהרגישו מכותרים נסו בבהלה. הם לא יכלו לאלתר וליזום כי לא הייתה להם תמונה כוללת של החזית, זה היה סוד שרק לגנרלים הייתה גישה אליו. 

דוגמה קטנה זו מלמדת שבדמוקרטיה ישירה בעיית הסודיות שונה מבעיית הסודיות במשטר נציגים ואין להסיק מהאחד על השני.

 עם זאת סביר להניח שגם בדמוקרטיה ישירה יהיו דברים שכל האזרחים יסכימו שפרטיהם יהיו ידועים רק לקומץ. את הקומץ יש למנות בהגרלה מתוך קבוצת מועמדים סבירים לתפקיד. באופן כללי אפשר לומר: אזרחי דמוקרטיה ישירה יכולים להסכים ברוב קולות שמידע מסוים יהיה נגיש רק לקומץ קטן. האזרחים בדמוקרטיה ישירה יחליטו באיזה מידע מדובר, וכיצד למנות את הקומץ שהמידע נגיש לו.

 כשתעמוד בעייה ממשית של סודיות בפני אזרחי דמוקרטיה ישירה הם יחליטו כיצד לפתרה.

[למעלה]

כבר היום, יש אנשים המעדיפים שיחליטו בשבילם. איך אפשר לדרוש מהם להתעניין בכל החלטה? 

כיום -בנושאים רבים מחליטים בשבילנו ולנו אין השפעה.  לכן היום קשה לרבים לדמיין אנשים קמים ומשפיעים על חייהם באופן ישיר.

 אנשים חונכו לא להשתתף בקבלת החלטות ועתה הדבר נראה להם "נורמלי". התוצאות הקשות ביותר של המצב הנוכחי אינן בהכרח תוכן ההחלטות המתקבלות אלא העובדה שהן מתקבלות על ידי קומץ קטן של אנשים. זה מוליד ומעודד חוסר אחריות של האזרחים ואדישות כלפי החברה ואופיה.

 אדם שאינו משתתף בקבלות ההחלטות הנוגעת לחייו נוטה לא לשאת בתוצאות ההחלטות ולהפיל את האחריות על המחליט. אדישות ואי אכפתיות הם מאפיינים בולטים של משטר הנציגים והעדר השוויון הפוליטי (בסמכות ההחלטה)  בחינוך, בעבודה ובמשפחה.

 אי אפשר לדרוש ממישהו להתעניין בכל החלטה אבל אפשר להיאבק על זכותו להציע לדון ולהצביע על כל החלטה.

 בשביל העדפה צריכה להיות יותר מאפשרות אחת. כשקיימת רק אפשרות אחת אין מה להעדיף, זהו המצב היום בפוליטיקה עבור 99% מהאזרחים.

 כיום גם אלו שרוצים לקבל החלטות על חייהם לא יכולים לעשות זאת. במשטר הנציגים האזרחים מחליטים מי יחליט בשבילם.

 מי שלא יתעניין בהחלטות שחשובות לו גם כשיש לו זכות לדון והצביע עליהן יהיה חייב לקחת אחריות על תוצאות מעשיו.

 דמוקרטיה ישירה היא תהליך מתמשך שמחנך את כל משתתפיה. מי שיבחר לא לממש את זכותו לא יוכל לבוא בטענות ובפעם הבאה שהנושא יעלה - יתכן ויהפוך פעיל יותר.

[למעלה]

האם בדמוקרטיה ישירה אקבל משכורת גבוהה יותר? דירה מרווחת יותר?

אין שום ערובה כמובן שמשטר דמוקרטיה ישירה יבטיח דירה יפה יותר, משכורת גבוהה יותר וכדומה.

 דמוקרטיה ישירה כן תבטיח לכל אזרח אפשרות להעלות לדיון הצעות כאלו ולנסות לשכנע את הציבור בצדקתן ולבסוף גם להצביע על ההחלטות - ולשאת בתוצאותיהן.

 
דמוקרטיה ישירה איננה תרופה לגחמות אישיות אלא חלופה לניהול חברה.

 
ד"י מאפשרת חופש מרבי לרוב האזרחים להשתתף בעיצוב אופי ומדיניות החברה. תוכן ההחלטות תלוי בציבור ובהחלטות שתתקבלנה ותוצאותיהן.

 המאבק להחלפת אופן קבלת ההחלטות ממיעוט של נציגים להחלטות המתקבלות על ידי כלל הציבור קודם למאבק על תוכן של החלטה מסוימת.

 
מאבקים לתוכן ההחלטות ואופי החברה אינם נפסקים  גם לאחר מימוש דמוקרטיה ישירה ואינם עומדים בסתירה למאבק לדמוקרטיה ישירה.

[למעלה]

איך מונעים דיקטטורה של הרוב ופגיעה בזכויות המיעוט?

·בדמוקרטיה ישירה מתקבלות ההחלטות על ידי רוב המצביעים ולכן עולה חשש של פגיעה בזכויות המיעוט. 

אבל בדמוקרטיה ישירה הרוב והמיעוט ישתנו מהחלטה להחלטה. בנוגע להחלטה מסוימת ייתכן ואנשים מסוימים יסכימו זה עם זה, ואילו בהחלטה אחרת אותם אנשים יתנגדו זה לטיעוניו של זה. המעבר הנזיל הזה מעמדת רוב לעמדת מיעוט מקטין את האפשרות "דיקטטורת רוב" כיוון שלא סביר שייווצר רוב קבוע לאורך זמן. כל עוד יתכן שבהחלטה שונה יהיו הם המיעוט ידאגו רוב האנשים להתחשב בדעת המיעוט ולכבד את זכויותיו.

 במשטר הנציגים, נוצר פעמים רבות מצב של רוב ומיעוט קבועים יחסית כיוון שברוב ההחלטות חברי הפרלמנט מצביעים לפי חישובי תככים ומזימות ולא בצורה עניינית לגופה של ההחלטה.

 בדמוקרטיה ישירה כל אזרח יחליט לפי העניין שנידון כיוון שאינו מחויב לשום דבר פרט לערכיו ולכן קשה להניח שאותם אנשים יהיו תמיד ברוב או תמיד במיעוט בהחלטות שונות.

 עם זאת ברור שעל מנת להגן על זכויות המיעוט צריכה להיות חוקה מוסכמת שתנוסח ותאושר על ידי רוב האזרחים ובה יעוגנו זכויות יסוד.

 ניתן לקבוע מספר כללים שיצמצמו אפשרות ל"דיקטטורה של הרוב". למשל להעניק למיעוט זכות וטו על החלטות שהם בבחינת "ייהרג ובל יעבור" מבחינתו ומצד שני העברת האחריות לניסוח החלטה שתתקבל על הרוב אל אנשי המיעוט. יש לקבוע שלא ניתן לשלול את זכותו של מיעוט להביע את התנגדותו בשום מקרה וכן שהחלטות מסוימות תחייבנה רק את הרוב שתמך בהן. (ראה גם "עקרונות האוטונרכיה"  וכן  "זכות וטו למיעוט")

[למעלה]

כיום אנשים נכלאים על סירוב מצפוני, מה ישתנה בדמוקרטיה ישירה?

עצוב עד כמה שזה ישמע אבל זהו תרחיש אפשרי בכל צורת  משטר -  כולל הדמוקרטיה הישירה.

שליט יחיד, מועצה של נציגים, כלל האזרחים - כל אחד מאלו עלולים להחליט לכלוא את סרבני המצפון למשל ובאופן כללי להחליט החלטה שתפגע קשות בזכויות מיעוט.

  שום צורת משטר אינה חסינה מאפשרות לפגוע במיעוט.

 בכל זאת עדיף מסגרת שבה את ההחלטות מקבלים כלל האזרחים גם אם סביר שאזרח ימצא  עצמו לא פעם במיעוט גם בדמוקרטיה ישירה.

התקווה לשינוי עמוק יותר בערכים ובשיקולים של הציבור נמצאת במשטר של ד"י כיוון שיחד עם הסמכות להשתתף בהחלטה יש גם אחריות לתוצאותיה ולאורך זמן כיוון שכל אזרח יכול למצוא עצמו במיעוט בהחלטות שונות יתכן שהאזרחים יבראו מערכת של חוקים סובלנית יותר.

יתרון נוסף הוא האפשרות להיאבק על דעותיך גם כאשר אתה במיעוט והאפשרות לשינוי ההחלטה בעתיד אם אכן רוב האזרחים ישתכנע שהייתה מוטעית.

זה לא קיים במשטרים אחרים.

נקודה נוספת היא שלא מדובר בכך שמחר בבוקר יש דמוקרטיה ישירה מלאה אלא רק לאחר מאבק ארוך ורק לאחר שרוב האזרחים ירצו בכך ויאבקו לכך.

סביר בהחלט שמי שנאבק שנים במאבק החברתי לדמוקרטיה ישירה ישנה גם את דעותיו וערכיו במהלך המאבק ולכן קשה לשפוט את אופי ההחלטות לפי מה שאנו רואים בחברה כיום.

 כדי להגן על זכויות המיעוט האזרחים צריכים לקבוע חוקה ברורה שתכיל מספר תקנות יסוד שיסייעו להקטין את האפשרות לפגיעה בזכויות המיעוט.

 למשל קביעת זכות וטו למיעוט אך חיוב המיעוט המטיל וטו לנסח  הצעה חדשה של פשרה שתתקבל על הרוב ושאותה יסכים המיעוט לקבל.

 למשל קביעת רוב מיוחס לנושאים מסוימים. למשל חקיקת תקנה שבהחלטות מסוימות ההחלטות תחייבנה רק את הרוב שהחליט עליהן (לדוגמה אפשר לקבוע שהחלטה על יציאה למלחמה תחייב בגיוס רק את המצביעים בעדה ).

 יש צורך ברעיונות יצירתיים ובעיקר בניסיון ממשי בדמוקרטיה ישירה כדי לגבש חוקה שתפחית את הפגיעה במיעוט (המשתנה).

[למעלה]

מה יהיה גורל הקניין הפרטי בדמוקרטיה ישירה?

 המושג "קניין" מקורו ב"קניה". "קניין פרטי" הוא משהו שאדם פרטי קנה.

אך הבעיה שאנו דנים בה איננה ה"קניה" אלא ה"בעלות". לכן, לשם הבהרת

הקשר שבין בעלות דמוקרטית לבין בעלות פרטית יש לדון במושג ה"בעלות" לא במושג ה"קניה" או ה"קניין".

 

מהי "בעלות" ?

אנו מגדירים  "בעלות על X" כ"סמכות להחליט כל החלטה על X".

אם שני פרטים, א' ו ב' עשו עיסקת חליפין בלי כפיה מבחוץ, יסכימו רוב

בני-חווה שלכל אחד משניהם יש סמכות להחליט הכל בקשר למה שקיבל בחליפין. הרוב בדמוקרטיה ישירה יסכים לכך. ניתן  לכנות זאת "הכרה בקניין פרטי".

הבעיה מתעוררת ברגע שיש מקום עבודה המעסיק אנשים רבים.

למי מגיעה סמכות במקום עבודה (פרטי, ציבורי, או ממשלתי) המעסיק עובדים רבים (בית-חרושת, רשת תחבורה עירונית, תאגיד, מערכת חינוך ממשלתית) להחליט (או להשתתף בהחלטה) על כל היבט של מקום עבודה זה ?

יש הסבורים  שאם למשל גב' שרי אריסון קנתה את "בנק הפועלים" במיליוני דולרים היא בלבד מוסמכת להחליט כל החלטה הנוגעת לבנק, כולל החלטה לפטר 900 עובדים (כפי שעשתה לפני כמה חדשים). אך מי שתומך בדמוקרטיה ישירה סבור שכל מי שעובד ב"בנק הפועלים" יש לו סמכות להשתתף בכל החלטה הנוגעת ל"בנק הפועלים". עיקרון ה"קניין הפרטי" אינו תקף לגבי מקום עבודה ציבורי. אם יש ניגוד בין "בעלות פרטית" לבין "בעלות דמוקרטית" במה לבחור ?

בבעלות פרטית או בבעלות דמוקרטית ?

מקימי אתר זה מעדיפים בעלות דמוקרטית.

 

מה זה "רכוש" ?

המונח "רכוש" מציין כל מה שאדם כלשהו מוסמך להחליט הכל אודותיו.

" X הוא "רכוש" של Y אם ל- Y יש סמכות להחליט הכל בנוגע ל X"

אצל שבטים אינדיאנים שונים בארה"ב, בעיקר אלה שהיו נוודים והתפרנסו מציד, האדמה לא הייתה "רכוש" אלא נתפסה בעיניהם כמו האוויר, שכולם משתמשים בו אך לאיש אין סמכות להחליט הכל אודותיו. הם לא הבינו איך הלבנים מסוגלים לראות באדמה "רכוש".

המושג "רכוש" קשור למושג "בעלות" שפירושו סמכות להחליט הכל על ה"רכוש".

בחברה המערבית מוסכם כיום שאם שילמתי תמורת דירה אזי היא "רכוש פרטי" שלי

ולי יש סמכות לעשות כמעט הכל בה. אבל יש גבולות לסמכותי. מצד אחד מוצר לי לשרוף את הדירה שלי כי היא "רכוש פרטי" שלי. אבל אם אשרוף את דירתי מרצוני, והשריפה תגרום נזק לדירות ("רכוש פרטי") של אנשים אחרים יתבעו אותי לדין וסביר להניח שכל שופט יחייב אותי לשלם פיצויים לאלה שניזוקו.

האם אנשים יכולים להיות "רכוש פרטי" של מישהו ????

במשך רוב ההיסטוריה האנושית (ובארה"ב עד 1865) התשובה הייתה חיובית.

אנשים נסחרו כמו חפצים. אנשים קנו ומכרו בני-חווה כמו שקונים ומוכרים

סוסים, בתים, כיסאות. אך לאחר מאבק ארוך וקשה שנמשך כמה דורות התקבלה על דעת הרוב הגישה שבני-חווה אינם יכולים להיות "רכוש" של מישהו.

כלומר מצב בו אדם אחד מחליט הכל לגבי אדם אחר הוא פסול.

 אבל מה קורה כיום בכל מקום עבודה ??? מעביד יכול להחליט המון החלטות

(פחות מאשר במשטר עבדות) המשפיעות על חיי כל שכיר שלו מבלי שלשכיר תהיה הזכות להשתתף בדיון ובהצבעה על החלטות אלה. שרי אריסון החליטה לפטר 900 עובדים מבלי להתייעץ בהם. גם אם "בנק הפועלים" הוא "רכוש פרטי" של שרי אריסון עדיין לא משתמע מכך שהיא יכולה להחליט כל מה שעולה בדעתה בקשר לבנק מפני שבבנק עובדים א-נ-ש-י-ם  וא-נ-ש-י-ם אינם "רכוש פרטי" של אף אחד. שרי אריסון לא מוסמכת להחליט על אנשים כאילו הם ארונות.

 

שרי אריסון יכולה בהחלט להביא הצעה לשרוף את הבנק בפני כל עובדי הבנק. הם ידונו בהצעה ואם בהצבעה יתקבל רוב זכותם לשרוף את הבנק. אבל היא לא מוסמכת לקבל החלטה לשרוף את הבנק - למרות שהוא "רכוש פרטי" שלה - מבלי לקבל תחילה את הסכמת עובדי הבנק. "רכוש פרטי" איננו רישיון להחליט כל מה שעולה בדעת בעל הרכוש. יש גבולות לסמכות בעל הרכוש והגבולות האלה אינם כוללים בני-חווה שהם לעולם אינם "רכוש". לא "פרטי" וגם לא "ציבורי".

 
 
ובקשר ליחסי עובד-מעביד בדמוקרטיה ישירה הם מבוססים על העיקרון שלכל אדם יש בכל רגע סמכות להשתתף בכל דיון והצבעה על החלטה המשפיעה על חייו.

אם עובדי "בנק הפועלים" מחליטים ברוב קולות שרק שרי אריסון תחליט הכל בקשר ל"בנק הפועלים" זה בסדר.

זה אינו נוגד דמוקרטיה ישירה, כל עוד נשמרת זכותם להחליט אחרת בכל רגע.

  זכותו של כל "פרט" בכל מקום עבודה להשתתף בהחלטות הקובעות את חייו.

 
כאשר "פרט" בשם שרי אריסון מקבל החלטה לחסל את פרנסתם של 900 "פרטים" ב"בנק הפועלים" ו 900 "פרטים" אלה, העובדים שנים רבות ב"בנק הפועלים", מנועים מלהשתתף בהחלטה גורלית זו שכל הכנסתם תלויה בה זו "שמירה על זכויות הפרט" ???

האם זכויות הפרט של 900 עובדים אינן ראויות להגנה ?

מדוע "שמירה על זכויות הפרט" של שרי אריסון עדיפה על "שמירת זכויות הפרט" של כל אחד מ 900 העובדים שגב' אריסון מפטרת ?

דווקא הדרישה שכל העובדים במקום עבודה יחליטו במשותף על כל החלטה הנוגעת למקום העבודה היא היא השמירה על זכויות הפרט.

בד"י כפי שמוצעת באתר זה  יש לכל העובדים במקום עבודה סמכות להציע, לדון, ולהצביע, בכל החלטה הנוגעת למקום עבודתם.

מימוש עיקרון זה זה הופך את מקום עבודתם ל"רכוש" שלהם ומבטל את סמכותם של "בעלי הון".

 

[למעלה]

איך מתמודדים עם בעלות על רכוש בדמוקרטיה ישירה בכלל ובמקומות העבודה?
מה בדבר זכויות הפרט של המעסיק?

· מה פירוש המושג "בעלות" ?

מה פירוש הדבר שאני "בעל" המכונית שלי ?

הפירוש הוא שאני יכול לקבל כל החלטה לגבי המכונית שלי - וכולם יסכימו לה.

למשל - אני יכול לצבוע אותה בכל צבע שאני רוצה. אני יכול לשרוף אותה.

אני יכול להשליך אותה לים. אני יכול לתת אותה במתנה למי שאני רוצה. וכו'.

כל מה שברצוני לעשות עם המכונית שאני בעליה מקובל על אחרים, ועל החוק, כדבר שמותר לי לעשות. כלומר, בעלות על X היא סמכות להחליט הכל בנוגע ל X.

איך זה מסתדר עם "דמוקרטיה ישירה" ?

בדמוקרטיה ישירה זכותו של כל אזרח להשתתף בכל החלטה הנוגעת לחייו.

מה בדבר החלטות במקום העבודה ?

בדמוקרטיה ישירה זכותו של כל עובד להשתתף בכל החלטה הנוגעת למקום עבודתו.

איך זה מסתדר עם זכותה של שרי אריסון לקבל כל החלטה בקשר ל"בנק הפועלים"?

זה לא מסתדר. יש סתירה בין דמוקרטיה ישירה לבין בעלות פרטית.

צריך להחליט: או לשמור על "זכויות הפרט" של שרי אריסון ("בעלות פרטית")

או לשמור על "זכויות הפרט" של כל עובדי "בנק הפועלים".

מה "יותר דמו-קרטי" ?

אם נזכור ש"דמוקרטיה" מקורה ב"דמוס-קרטיה" כלומר שלטון הקהילה כולה

ונשאר נאמנים לרוח המקורית של הדמוס-קרטיה לא נוכל לתמוך בשמירה על זכויות של פרט יחיד מול רמיסת זכויות הפרט של אלפי פרטים.

"בעלות דמוקרטית" היא בעלות המכירה בכך שלכל עובד בכל מקום עבודה יש זכות להשתתף בכל החלטה הנוגעת למקום עבודתו. כי ה"דמוס" במקרה זה הוא ציבור בעובדים כולו. "בעלות פרטית" היא בעלות בה פרט יחיד, או קומץ פרטים, מחליטים הכל בקשר למקום עבודה ושוללים מכל קהילת העובדים להשתתף בהחלטות אלה.

[למעלה]

האם תתכן בעלות פרטית על אמצעי הייצור בדמוקרטיה ישירה?

 בד"י כל האזרחים יקבעו מה תהיה הבעלות על אמצעי היצור (אדמות, בנקים, בתי חרושת וכדומה).

 האם זה מחייב בהכרח לקבוע מראש שלא תתכן בעלות פרטית על מקום עבודה בדמוקרטיה ישירה? לא.

 
גם השאלה אם להשאיר החלטה זו בידי העובדים בכל מקום עבודה או שכל האזרחים יחליטו

על כל מקומות העבודה תקבע בד"י על ידי כל האזרחים.

 יתכן שרוב האזרחים יחליטו להשאיר את ההחלטה על הבעלות לעובדים במקום העבודה.

יתכן שרוב האזרחים יתמכו בבעלות פרטית על אמצעי היצור.

יתכן שרוב האזרחים יחליטו על בעלות העובדים בכל החברה.

 על כל שלושת האפשרויות יהיה מאבק רעיוני - והצבעות.

 מאבק רעיוני כזה הוא חיובי ויש לו ערך חינוכי עצום.

 הוא מאלץ אנשים לחשוב מחדש על מסקנותיהם הקודמות.

 יותר חשוב - דמוקרטיה ישירה היא מערכת דינמית - כל החלטה שהתקבלה בד"י אפשר תמיד לשנות על ידי החלטה חדשה.

שום החלטה בד"י איננה סופית.

לאזרחים יש תמיד סמכות לדון - ולהצביע - בהחלטה המבטלת החלטה קודמת.

  אם התקבלה החלטה על בעלות העובדים במקומות העבודה

אך מימוש החלטה זו יוצר תוצאות שליליות בעיני רוב האזרחים אין שום מניעה לדון מחדש

במימוש בעלות פרטית ולהעמיד זאת להצבעה.

גם אם רוב האזרחים יתמכו בבעלות פרטית על אמצעי היצור אין זו החלטה סופית.

יתכן שכעבור זמן מה יתברר שבעלות פרטית גורמת לרבים סבל שבעלות העובדים על אמצעי היצור מסוגלת למנוע, מישהו יציע לחזור לבעלות העובדים והצעה זו תקבל רוב - אז יחזרו לבעלות העובדים.

 ד"י היא זירה חדשה למאבק בין רעיונות חברתיים. היא לא מונעת מאבקים אלא מאפשרת לכל האזרחים להשתתף בהם, לקבוע את תוצאות המאבק - ולשנות כל תוצאה.

 
בד"י יש רק עקרון אחד שאינו ניתן לשינוי - שבכל רגע יש לכל האזרחים סמכות לקבל כל החלטה.

 מה יהיה תוכן כל החלטה - את זה יקבעו האזרחים.

מי שרוצה בעלות פרטית על אמצעי יצור יאבק כדי להשיג רוב לכך.

מי שרוצה בעלות העובדים על מקום עבודתם יאבק גם הוא כדי להשיג רוב.

מי שרוצה שכל האזרחים יחליטו מה יהיה בכל מקומות העבודה יאבק על כך.

 ההחלטה שתקבל רוב תמומש ואנשים יראו מה תוצאותיה.

לאחר מכן אפשר לדון בתוצאות ולקבל החלטה אחרת.

 זה עיקרון שתומכי קפיטליזם ותומכי סוציאליזם מתנגדים לו.

 שניהם רוצים לקבוע מראש שכל האזרחים יתמכו תמיד או בבעלות פרטית או בבעלות חברתית.

 
מדוע לא להשאיר לאזרחים חופש לבחון מחדש בעצמם את התוצאות של כל שיטה, להתווכח על מעלותיהן וחסרונותיהן ולהחליט כל פעם מחדש ?

 אם הרוב יהיה מרוצה מבעלות פרטית - הוא יחליט לתמוך בבעלות פרטית

אם הרוב יעדיף בעלות חברתית או בעלות העובדים - הוא יתמוך באלה

 הוויכוח על הבעלות נשאר פתוח אך המחליטים הם כל האזרחים ולא קומץ מנהיגים.

 זה עדיף על החלטות המתקבלות על ידי קומץ.

 תמיכה בד"י איננה תמיכה בקפיטליזם או בסוציאליזם אלא בסמכות כל האזרחים

לבחור בכל רגע מה הם מעדיפים.

 זה עדיף על החלטות סופיות שאינן ניתנות לשינוי.

 
עיקרון חשוב שעליו יש לשמור הוא זכותם של האזרחים והעבדים לשנות את דעתם בכל רגע ולהעלות לדיון והצבעה חוזרת את ההחלטה.

[למעלה]

האם יש בעולם מפעל המתנהל בדמוקרטיה ישירה על ידי עובדיו?

 בצפון-מערב ספרד, בעיירה בשם "מונדרגון" יש עיר תעשייתית שלמה המבוססת על בעלות העובדים על מקום עבודתם.

 
 הפרויקט החל לפני כשישים שנה בתור מפעל מתכת המנוהל על ידי עובדיו והתפתח למרכז תעשייתי שלם.

במשך השנים הקימו גם בנק עצמי, רשת חינוך עצמאית, וביטוח בריאות משלהם.

לכל עובד יש מניה אחת בלבד. הוא יכול למכור אותה בכל רגע ולעזוב את העיר.

 
ניהול המפעלים (כלומר קבלת ההחלטות בנוגע למפעלים) מתנהל בידי העובדים עצמם. חברי ההנהלה מתמנים ברוטציה וכל חבר חייב לשרת שנה כחבר בהנהלה. מי שמונה לחבר בהנהלה חייב לבוא לפגישת ההנהלה שעה לפני תחילת העבודה. בתום פגישת ההנהלה הוא חוזר לעבודה ועובד כמו כל פועל אחר. ישיבת הנהלה דנה בבעיות העומדות על הפרק ומזמינה מומחים להבהרת האופציות השונות. לאחר הקשבה למומחים מקיימת ההנהלה דיון ומקבלת החלטות. אין שום תמורה עבור שירות בהנהלה. רווחי המפעלים מתחלקים שווה בשווה בין כל העובדים. במפעל אין איגוד מקצועי כי העובדים עצמם קובעים את השכר, שעות העבודה, ותנאי העבודה.

המפעל משגשג כי אין בו סכסוכי עבודה ואין הוצאות ענק על משכורות למנהלים.

 
ניהול מפעל על ידי העובדים הוא לא רק אפשרי אלא גם הרבה יותר זול ויעיל מניהול על ידי בעלים או מנהלים מבחוץ.

אולם בדמוקרטיה ישירה אין חובה שמפעל ינוהל על ידי עובדיו אלא יש רק זכות לעשות זאת. אם עובדי מפעל מוכנים שמישהו אחר פרט להם יחליט החלטות הנוגעות למקום עבודתם אין למנוע מהם זאת - כל עוד נשמרת סמכותם להחליט אחרת בכל רגע.

[למעלה]

האם בעלות פרטית והצורך בצבירת הרכוש אינם טבע האדם?

כל מי שלמד קצת אנתרופולוגיה וחקר תרבויות שונות במקומות שונים בעולם יודע כי כמעט

לכל נוהג -או מוסד חברתי - שנראה כאילו הוא חלק בלתי נפרד מ"טבע האדם בחברה אחת יש דוגמה נגדית בחברה שנייה בה לא קיים מוסד או נוהג זה.

בעלות פרטית איננה נוהג מובנה אלא נרכש.

אך כדאי להדגיש שבפוליטיקה כיום איש אינו שולל בעלות פרטית על חפצים המשמשים לשימוש אישי, איש לא דורש בעלות ציבורית על מברשת השניים שלי וגם לא על המכונית או הטלפון שלי.

אפילו לא על הדירה בה אני גר.

 הוויכוח הוא על בעלות על אמצעי היצור כלומר על קרקעות לגידול מוצרי חקלאות לאוכלוסייה כולה, על מפעלי תעשייה המייצרים עבור כל האוכלוסייה, על בנקים ושרותי תחבורה, בריאות ואנרגיה )חשמל דלק( המספקים את צרכי האוכלוסייה כולה.

גם מי שלא למד אנתרופולוגיה יכול להבין שבעלות פרטית על תחבורה ציבורית איננה מובנית לתוך האישיות של אדם כלשהו כי בהרבה חברות אין כלל תחבורה ציבורית.

להופי באריזונה, לקוואקיאוטל בוואנקובר ולמסאי באפריקה אין שרותי תחבורה ציבורית

האם מכך נובע שתחבורה ציבורית חייבת להיות בבעלות פרטית או בבעלות כל החברה ?

מה שלא תהיה התשובה ברור שסוג הבעלות אינו מובנה מראש.

 
ובכלל, אם משהו מובנה מראש אפשר לברר מה המבנה שלו - ולשנות אותו !

 לחסידי הפחתת החברה האנושית לביולוגיה נאמר שאם כך אז אין מה לדאוג

אם אפשר לבטל עקרות מובנית או לבצע הנדסה גנטית אפשר גם לשנות דברים נוספים כמו

נוהג מובנה של בעלות פרטית.

כל מה שמובנה גנטית אפשר לשנות בהנדסה גנטית

[למעלה]

מה יכולים תומכי ד.י להציע לעובדים בסכסוכי עבודה ומאבקים כיום?

 מי ששואף להחליף משטר נציגים במשטר של דמוקרטיה ישירה חייב לעשות שני דברים:

 ראשית - עליו להבהיר מהי דמוקרטיה ישירה.

 שנית - עליו להציע פתרונות ברוח הדמוקרטיה הישירה למאבקים המתחוללים כיום.

 ניקח כדוגמה את שביתת ההסתדרות האחרונה למען תשלום שכר לעובדי המועצות המקומיות.

 תומכי ד"י יכולים לדרוש שהחלטות על ניהול השביתה - כמו

מי ישבות ?

כמה זמן ?

מתי להפסיק את השביתה ?

תתקבלנה על ידי העובדים עצמם במקומות העבודה ורק החלטה שקיבלה רוב באספות של כל העובדים במקומות העבודה - תתקבל.

 הצעות כאלה מקדמות מאבק לד"י ומתייחסות באופן ענייני לשביתה ממשית אך אין הן מבהירות כי ד"י מתנגדת לקיום איגודים מקצועיים.

 בד"י אין מקום לאיגודים מקצועיים כי העובדים עצמם - ללא נציגים - מוסמכים להציע-לדון-ולהצביע בעצמם על כל ההחלטות הנוגעות לענייניהם.

 כדי לקדם מאבק לד"י צריך להציע לשובתים הצעות ברוח הד"י שמועילות לשביתה הנוכחית ומובנות להם.

 אך בלי קשר לשביתה כלשהי חייבים תומכי ד"י לפרסם את הצעותיהם לחלופה למשטר נציגים.

 מי שרק תומך במאבקים קיימים ואינו מציע משטר חלופי למשטר נציגים נגרר אחרי יוזמות של משטר הנציגים.

כי כל מאבקי העובדים כיום הם תגובות על יוזמות של משטר הנציגים.

 משטר הנציגים יוזם - העובדים פותחים במאבק נגד היוזמה.

גם כשמאבק העובדים מסתיים בהצלחה אין הדבר מאיים על משטר הנציגים עצמו.

כל מה שקרה הוא שיוזמה מסוימת שלו - נבלמה.

 אך אם יש הגדרה ברורה של דמוקרטיה ישירה אפשר לפתח יוזמה -וגם לתמוך במאבקים קיימים - בצורה שמקדמת מימוש דמוקרטיה ישירה.

 זה משנה את הפעילות הפוליטית מתגובה ליוזמת משטר נציגים - ליוזמה עצמאית למימוש דמוקרטיה ישירה.

 לכן חשוב מאוד -והכרחי - לנסח, לפרסם, להפיץ, הגדרה ברורה מבחינה עקרונית של דמוקרטיה ישירה

 אין זה תחליף לתמיכה במאבקים קיימים אך זה מסייע רבות לקידומם.

מאידך - תמיכה במאבקים קיימים איננה תחליף להגדרה ברורה של דמוקרטיה ישירה
[למעלה]

מה יכול לשכנע אנשים לתמוך בדמוקרטיה ישירה במקומות העבודה?

 מה שעשוי לשכנע את הציבור הוא הפחד מפיטורים, מאבטלה, מזקנה בלי פנסיה.

 עלינו רק צריך להסביר שתופעות אלה הכרחיות בבעלות פרטית על אמצעי יצור אך לא במשטר בעלות ח-ב-ר-ת-י-ת על אמצעי היצור (כלומר ד"י בעבודה )  שאיננה בעלות ממשלתית .

 חברה תעשייתית כיום היא העשירה ביותר בהיסטוריה האנושית ויכולה להבטיח שפע כלכלי לכל יחיד בה.

 איש לא חייב כיום לסבול מצוקה כלכלית.

 אך רבים סובלים מכך - ולא באשמתם.

 רבים באירופה וארה"ב סובלים מאבטלה. הם מוכנים לעבוד אך אינם מוצאים עבודה.

 פנסיונרים רבים סובלים מצוקה כלכלית והיעדר ביטוח בריאות.

 זה לא באשמתם ולא הכרחי מבחינה כלכלית או חברתית.

 זו תוצאה של אנוכיות המעבידים הפרטיים וחלק בלתי נפרד מבעלות פרטית על אמצעי היצור.

 רבים מבינים זאת.

 אך הם לא מבינים שד"י במדינה - ובעבודה - יכולה לשים קץ למצב זה.

 הם גם לא יודעים שד"י אפשרית כאן ועכשיו. מבחינה טכנית - ומבחינה פוליטית.

 מה שעלינו לעשות זה לשכנע אותם שד"י היא אפשרית.

[למעלה]

איך יחליטו על חלוקת השכר בד"י במקומות העבודה?

בד"י אין שיטה ספציפית לחלוקת השכר.
יש עיקרון האומר שהעובדים במקום עבודה הם שיחליטו הצבעה כיצד לחלק את השכר שלהם.
 
העובדים ידונו בהצעות שונות לחלוקת השכר.
סביר שתהיה הצעה לחלק שכר שווה לכל עובד,
סביר שתהיה הצעה לחלק שכר גבוה יותר לבעלי משפחות,
סביר שתהיה הצעה לחלק את השכר לפי תפוקה, או רמת מומחיות , וכו' וכו'.
 
כל ההצעות תעמודנה לדיון ולהצבעה וזו שתזכה ברוב הקולות תהפוך להחלטה מחייבת.
 
האם זהו סוף הסיפור ?
 
לא.
 
מדוע ?
 
כי יתכן בהחלט שכעבור שנה יציע מישהו לשנות את שיטת חלוקת השכר ויתקיים דיון חדש על הנושא שבעקבותיו תתקבל החלטה חדשה בנגוע לחלוקת השכר .
 
מה פסול בכך ?
 
מדוע צריך לקבל החלטה סופית לכל הזמנים והמצבים ?
 
דמוקרטיה ישירה היא שיטה דינמית המאפשרת בכל רגע לשנות החלטות קודמות.
 
אנשים יקבלו החלטה. יבצעו אותה. ויסיקו מסקנות ממימוש ההחלטה.
 
אם אינם מרוצים מהתוצאות יקבלו החלטה חדשה המבטלת את קודמתה.
 
ד"י נותנת לאנשים חופש לשנות כל החלטה קודמת.
 
יש החלטות המתאימות לתקופה מסוימת ולמצב מסוים אך הופכות למיושנות בתקופה אחרת
ובמצב חדש.
 
בד"י אפשר תמיד לדון מחדש ולהצביע על כל החלטה קודמת.
[למעלה]

כאשר יחליטו העובדים במפעל על חלוקת השכר , מי ירצה לעבוד במפעל חיוני למדינה ובו רווחים נמוכים, איך יפתרו זאת בדמוקרטיה ישירה?

·המתנגדים לדמוקרטיה ישירה מתאמצים למצוא בעיות שד"י אינה מסוגלת לפתור.

בעייה אחת שהם מציגים היא חלוקת השכר במקומות העבודה.

הם סבורים שלא יתכן שהעובדים במקום העבודה יקבעו את השכר.

 נניח אכן יהיה מצב בו ולא יהיו אנשים שמוכנים לעבוד במפעלים בהם השכר נמוך אולם תוצרת מפעלים אלו חיונית לאזרחים.

 מה אז ?

 כיוון שבדמוקרטיה ישירה יכול כל אזרח להעלות הצעות להחלטה ולדון בהן סביר שיהיו אזרחים רבים שיציעו פתרונות לבעייה.

 סביר שמישהו יעלה הצעה שקופת החברה כולה ("האוצר") תעניק תוספת שכר לעובדים במפעלים בהם השכר נמוך כדי להשוותו לשכר הממוצע במפעלים אחרים.

כיוון שכל פועל הוא גם אזרח הוא יכול להעלות הצעות הנוגעות לא רק למקום עבודתו אלא גם כאלה הנוגעות לחברה כולה.

 
שיטת הד"י מאפשרת מגוון אינסופי של פתרונות לבעיות חברתיות וכמובן אפשרות מתמדת

לשנות כל פתרון.

 
בד"י אין צורך להחליט על פתרון סופי לבעייה. אפשר לשנות כל פתרון בכל רגע,

לא רק מבחינה עקרונית אלא מבחינה מעשית.

[למעלה]

האם יש בכל זאת הצעה קונקרטית למימוש דמוקרטיה ישירה?

הרעיון הכללי של הדמוקרטיה הישירה מוסבר ומפורט במאמרים באתר ולמרות שאנו מאמינים שאת האופי והפרטים של דמוקרטיה ישירה יקבעו האזרחים עצמם בזמן ולאחר המאבק  להשגת הדמוקרטיה הישירה.

 
ובכל זאת הנה הצעה קונקרטית של עקרונות ועיקרים למימוש דמוקרטיה יישירה במדינה קיימת:

 
דמוקרטיה ישירה  תתבסס על העקרונות הבאים :

 
1. אין בחירות, אין כנסת, אין ממשלה.

 
2. לכל תחום בחיים החברתיים – בריאות, חינוך, סעד, אנרגיה, תחבורה, משפטים, כלכלה, מסחר, ביטחון, מדיניות חוץ, וכו' יוקדש ערוץ טלביזיה שיפעל 24 שעות ביממה ו 365 ימים בשנה. בערוץ זה יתנהל דיון בלתי פוסק על כל הצעת החלטה בתחום המיועד לערוץ ובסוף הדיון תערכנה הצבעות על כל הצעה.

 
3. כל מי שיכנס לערוץ כזה יראה צוות של אנשים בעלי ידע וניסיון בתחום של הערוץ. אנשי הצוות יענו לשאלות בטלפון ויסבירו את תוצאותיה האפשריות של כל הצעת החלטה, את מחירה, ואת הסיכוי – והתוצאות – של הצלחתה - וכשלונה. כל אנשי הצוות בערוץ יוחלפו כל חודש באנשים חדשים שיוגרלו מתוך ציבור כל האנשים העומדים בתקן שכל האזרחים קבעו לגבי הידע והניסיון הנדרש בתחום.

 4. כל הצעה להחלטה - בכל תחום - תעבור שלושה סבבי דיון - והצבעה.

 
5. כל ההחלטות תתקבלנה ברוב פשוט אלא אם כן החליטו כל האזרחים אחרת.

 
6. לכל אזרח אשר כשר לשמש בתפקיד ציבורי ( חבר בצוות מושבעים בבית-משפט, חייל, שוטר, אח בבית-חולים, נהג אוטובוס, וכו') יש סמכות להציע הצעות להחלטה ולהשתתף בכל דיון והצבעה על כל החלטה.

 
7. כל הצעת החלטה ש 2% מכל האזרחים תומכים בה תעלה לדיון בערוץ המתאים.

 
8. כל האזרחים יחליטו איזה החלטות זקוקות לרוב מיוחס (של 60%, 70%, או 80%) מקולות כל האזרחים, כדי להתקבל.

 
9. כל האזרחים יחליטו באיזה החלטות יש למיעוט (בהצבעה) זכות ווטו (וחובה להציע החלטה חלופית של פשרה שתתקבל על הרוב).

 
10. כל האזרחים יחליטו איזה החלטות מחייבות רק את מי שהצביע בעדן.

 
11. כאשר נתקבלה החלטה ימונה בהגרלה צוות לביצועה. כל מי שיעמוד בסטנדרטים שיקבעו מראש על ידי כל האזרחים לגבי הניסיון העיוני והמעשי הנדרש לביצועים בתחום בו עוסקת ההחלטה יהיה בין המועמדים להגרלה.

 12. כל ההצבעות יערכו באמצעות טלפון נייד, כרטיס מגנטי, צג לחיצה, אובאינטרנט, בכפוף לתקני זיהוי שיקבעו כל האזרחים.

 13. כל אזרח זכאי להצביע רק עבור עצמו.

 

14. הצבעה עבור אחרים היא עבירה פלילית.

 
15. קבלת טובת הנאה כלשהי עבור הצבעה כלשהי היא עבירה פלילית.

 
16. כל האזרחים יחליטו על גובה המסים ושיטת המיסוי לכיסוי הוצאות המשטר.

 
17. דמוקרטיה ישירה תופעל גם בכל מקום לימוד ועבודה – ובמשפחה.

 
18. בכל מקום עבודה או לימוד זכאים אלה העובדים או לומדים בו להחליט על ביטול הדמוקרטיה הישירה שם אך זה לא יבטל את זכותם לחזור לד"י בכל רגע.

 
19. אם החלטה שנתקבלה ברוב מקומי (למשל בעיר) מנוגדת להחלטה שנתקבלה ברוב ארצי (בכל הארץ) תתקבל ההחלטה הארצית אלא אם כן החליטו כל האזרחים אחרת.

 
20. כל האזרחים יחליטו על חוקה.

 
21. כל החלטה ניתנת לשינוי כעבור שנה אלא אם כן החליטו האזרחים אחרת.

 
עקרונות אלה מנסחים חלופה ברורה וחיובית למשטר הקיים.

 
אפשר להתווכח ולהציע עקרונות אחרים אולם על כל מי שמתנגד לדמוקרטיה ישירה לנסח חלופה משלו לניהול החברה ולא להסתפק במחאה וביקורת על משטר הנציגים הקיים.

*יודגש שכדי להבין משמעותה של הצעה זו יש לקרוא ראשית את הצהרת הדמוקרטיה הישירה ו/או את מאמר האוטונרכיה
[למעלה]

מדוע אינכם בונים דגם כמה שיותר מוגמר ליישום דמוקרטיה ישירה ברמת המדינה?

יש מספר סיבות עיקריות שבגללן אין אנו בונים דגם מוגמר לרעיון הדמוקרטיה הישירה במדינה:

 
א. איננו יכולים לחזות את כל הקשיים והצרכים שיהיו לציבור שיקים דמוקרטיה ישירה ומודל מוגמר שיוצג היום עלול להפוך בלתי רלוונטי בעתיד. אנו מתמקדים בהפצת הרעיון הכללי של שוויון בסמכות הפוליטית בכל תחומי החברה ומנסים להציג אפשרות ברורה בקווים כלליים.

 

ב. הצגת מודל מוגמר לדמוקרטיה ישירה במדינה תיצור אצל רבים התנגדות רבה לפרטים הקטנים שיוצעו על ידינו ותמנע מהם להתמקד ברעיון ובמשמעותו.

 טרם הגענו לשלב בו יש צורך להיכנס לכל פרט ופרט. כיום רוב האנושות כלל לא מודעת לרעיון ולאפשרות לממשו ומטרתנו העיקרית לשנות זאת ולסייע לתחילת המאבק שעשוי להמשך גם עשרות שנים.

 כפי שניתן לראות בפורום "כולנו-נדון" באתר, כבר כך יש אנשים שעסוקים בלמתוח ביקורת טכנית על כל פרט ובעצם מתחמקים מלומר האם הם תומכים או מתנגדים לדמוקרטיה ישירה? תומכים או מתנגדים לשוויון בסמכות הפוליטית?

 ג. הדמוקרטיה הישירה צריכה להיווצר ולהתהוות על ידי הנאבקים להשגתה.

 בתהליך ההתהוות אנשים דנים, מתווכחים, מנסים ומשנים את הכללים והמבנה באופן בלתי פוסק. גם אם יציע מישהו מודל מוגמר למימוש דמוקרטיה ישירה במדינה, יהיה זה מוטעה לחשוב כי הצעה זו תובא מוגמרת להצבעת האזרחים ויום למחרת תמומש. החלק העיקרי בדמוקרטיה הישירה הוא הדיון המתמיד וההתמודדות הנמשכת עם ההחלטות ותוצאותיהן. לא יהיה זה נכון לדעתנו לוותר על חלק זה.

 ד. מהפכות קודמות התבססו לעיתים על ההנחה שיש "תסריט" מוכן להיסטוריה או שההיסטוריה האנושית דומה לרכבת על מסילה. אם יש תסריט יש גם מומחים להצגה ולרכבת יש קטר שמוביל אותה.

 ולכן מהפכנים רבים בעבר נטו לחשוב שיוכלו לנהל את ההצגה יותר טוב מכל אחד אחר והמטרות הושחתו על ידי כך והביאו לתוצאות שרוב האנשים לא רצו בהם (למשל המפלגה הקומוניסטית ברוסיה לאחר המהפכה ב-1917).

 דמוקרטיה ישירה מניחה שאין "תסריט" להיסטוריה ושבני האדם הם גם השחקנים וגם הבמאים ב"הצגה".

 כיוון שאין תסריט, אין צורך במומחים לתסריט, ואיננו חושבים שאנו יודעים יותר טוב איך צריכה להתנהל ההצגה ומכאן גם לא מתימרים להציג דגם מוגמר למימוש הרעיון.

[למעלה]

איך יתקבל רעיון הדמוקרטיה הישירה בקרב הדתות הממוסדות?

  בכל דת ממוסדת כל החלטה דתית נמצאת בסמכותם הבלעדית של חכמי הדת.

 
בדת ממוסדת רק אדם מוסמך מבחינה דתית - רב, כומר, אפיפיור, מולא, איאטוללה, קאדי - מוסמך להחליט בשאלה שהדת עוסקת בה,

 
דתות רבות עוסקות לא רק בשאלות של אמונה אלא גם בשאלות של חיי יומיום.

למשל - בגירושים.

 בנצרות הקאתולית גירושים אסורים.

 באיסלאם די שגבר יכריז בפומבי 3 פעמים שאשתו מגורשת כדי לתת תוקף לגירושים.

 ביהדות אישה שבעלה נעלם הופכת לעגונה שאסור לה להתחתן מחדש.

 

האם במשטר בו כל אזרחית יכולה להציע-לדון-ולהחליט כל החלטה המחייבת את כל החברה

יסכימו האזרחיות לאורך ימים להשלים עם החלטות דתיות המונעות מהן את החופש להתגרש ?

 חלק יסכימו וחלק - יתנגדו ולכן תתנהל מערכה ציבורית על הנושא.

 לא ברור מי ינצח אך ברור שחכמי הדת - בכל דת - יתנגדו לכך שהסמכות להחליט בשאלת

הגירושים תוצא מסמכותם.

 גירושים הם רק דוגמה אחת מני רבות.

 בכל דת ממוסדת יתנגדו חכמי הדת לממש ד"י בשאלות דתיות.

 רובם גם יתנגדו לד"י בחברה.

 כי מי שנאבק לד"י בחברה לא ישלים לאורך זמן להיעדר ד"י בכל תחום אחר בחיים - במשפחה, בחינוך, בעסודה, בדת, וכו'.

 עיקרון הד"י הוא subversive -חתרני,מעצם מהותו - הוא חותר תחת כל סמכות.

 זה לא תמיד נראה מיד לעין אך מי שרגיש לבעיות סמכות - כמו כל בעל סמכות דתית - מרגיש מיד שד"י חותרת תחת סמכותו.

[למעלה]

מה בין המהפכה הרוסית לרעיון הדמוקרטיה הישירה?

 מהפכה" = "החלפת יסודות"
"
מהפכה פוליטית" היא "החלפת יסודות מערכת קבלת החלטות עבור חברה שלמה".

מהי המהפכה של לנין ?

איזה יסודות חדשים לקבלת החלטות עבור חברה שלמה הוא הקים ברוסיה ?
המשטר הצארי - בו החליט אדם יחיד הכל עבור חברה שלמה קרס במלחמת העולם הראשונה.

לא לנין הפיל אותו אלא עריקת המוני החיילים הרוסים מהחזית במלחמת העולם הראשונה.

רובם לא ידעו קרוא וכתוב ולא שמעו מעולם על לנין.
הם ערקו כי נמאס להם לסבול את מוראות המלחמה.
הם הקימו וועדים (שנקראו "סובייט" או "מועצה " בעברית( ובאמצעות וועדים אלה הביעו את רצונם. הם התעלמו מהממשלה שקמה לאחר קריסת המשטר הצארי.

זה יצר מצב של "דו-שלטון"  - הייתה ממשלה שפירסמה צווים שמעטים צייתו להם, והיו "מועצות" שפירסמו הוראות שרבים צייתו להן.
לנין (שבמהפכה קודמת ברוסיה, ב- 1905, התנגד למועצות ( קרא להפוך את המועצות למוסד היחיד המחליט מה תעשה כל החברה ברוסיה. סיסמתו הייתה: "כל השלטון - למועצות".
זה גרם לרבים לתמוך בו - ובמפלגתו.
לכן גם נקרא המשטר שהוא הקים "ברית-המועצות".
אך כפי שרוזה לוקסמבורג (שהייתה אוהדת של לנין) ציינה במאמרה "המהפכה הרוסית" שכתבה לפני הרצחה בשנת 1918,  לנין ביטל שלטון מועצות והפך את קומץ מנהיגי מפלגתו לגוף היחיד המחליט הכל עבור כולם, לא רק במדינה, גם במפלגה, בכל עיריה, בכל בית-חרושת, בכל בית-ספר, בכל משפחה, בספרות, בתיאטרון, בפיסול, בציור, בשירה.

לוקסמבורג הזהירה שזה יוביל - בהכרח - לדיקטטורה.
ההיסטוריה הוכיחה שהיא צדקה.
חסידי לנין ממשיכים בדרכו. את כל האשמה הם תולים בסטלין.
הם שוב מדברים על "שלטון מועצות" ושוב רוצים להחליט בעצמם, עבור כולם, מה תעשה החברה כולה.
אין סיכוי שההיסטוריה תעניק להם הזדמנות שניה.
מהפכה חדשה לא תסכים שקומץ מנהיגי מפלגה יחליטו הכל עבור החברה כולה.


 
כאשר לנין יסד את "ברית-המועצות" הוא יסד מ-ש-ט-ר בעל סימני היכר יחודיים הבאים:

  1. התעשייה, הבנקים, והמסחר, הם בבעלות הממשלה.
  2. האדמות הן בבעלות האיכרים.
  3. כל המפלגות - פרט למפלגת לנין - בלתי חוקיות.
  4. מפלגת לנין היא המפלגה החוקית היחידה.
  5. מפלגת לנין איננה רק אירגון להפצת רעיונות אלא כלי שלטוני המחליט את כל ההחלטות הפוליטיות עבור המדינה.
  6. לפי תקנון לנין "הלשכה הפוליטית" ("פוליטבירו") היא שליט בלעדי במפלגה.
  7. אם הפוליטבירו קיבל החלטה ברוב קולות אסור לדון בה מחדש ב"וועד המרכזי". המיעוט ב"פוליטבירו" חייב להציג את ההחלטה בפני הוועד המרכזי כאילו נתקבלה בפוליטבירו פה-אחד.
  8. אסור לקיים סיעות במפלגה (איסור זה קיים ברוב המפ' הקומ', גם מק"י. עד היום).
  9. כל עיתונות (ותקשורת) שאיננה בפיקוח מפלגת השלטון אינה חוקית. זה היה קיים בכל המשטרים הלניניסטים עד שקרסו.
  10. כל שביתה אסורה לפי החוק.
  11. לעובדים אסור להקים איגודים מקצועיים עצמאיים.
  12. כל האיגודים המקצועיים הם ממשלתיים.

    כל זה איננו "אופן יצור" ובוודאי לא "אידיאולוגיה" אלא
    מערכת שלטונית מעשית ששלטה עשרות שנים במאות מיליוני
    בני אדם.

    מי שמכנה עצמו "לניניסט" מצדיק משטר כזה.
    ההגינות מחייבת שיצהיר על כך מ-ר-א-ש (לא אחרי המהפכה).

את הלניניסטים יש לשאול:
מי יחליט הכל עבור כולם במערכת שאתם תקימו ?
התשובה האמתית (שהם יסתירו) ידועה - רק הם יודעים מה טוב לחברה כולה לכן רק הם יחליטו.

נניח שהם יודעים מה טוב לכולם, האם זה מסמיך אותם להחליט עבור כולם?
מה חשוב יותר - ההחלטה או המחליט?
לדעת תומכי ד"י, בפוליטיקה, המחליט חשוב יותר מההחלטה.
המחליט יכול תמיד להחליט אחרת.
לכן המחלוקת הראשית בפוליטיקה היא - "מי מחליט" ורק לאחר שזה נקבע נפתחת המחלוקת על "מהי ההחלטה".
מי מחליט הכל במשטר כיום? במדינה, בעבודה, בלימודים, במשפחה?

בכל המדינות (כולל קובה וסין) מחליט קומץ זעיר הכל עבור כולם.

נניח שלניניסטים יעשו מהפכה ויקבלו החלטות טובות לכולם,

מי יחליט הכל עבור כולם במדינה, בעבודה, בלימודים, במשפחה, במשטר שהם יקימו?
שוב פעם קומץ זעיר.
מי שרוצה בסידור כזה - שיתמוך בלניניסטים.
מי שרוצה להחליט בעצמו חייב לפעול למהפכה חדשה שתקים משטר בו יוכל כל אזרח להציע, לדון, ולהחליט, כל החלטה הנוגעת לחברה כולה, וכל עובד - להציע, לדון ולהחליט, כל החלטה הנוגעת למקום עבודתו,וכל תלמיד ומורה, להציע, לדון ולהחליט כל החלטה הנוגעת ללימודיו, וכל אדם במשפחה יוכל להציע, לדון, ולהחליט מה תעשה משפחתו.
זו מהפכת הדמוקרטיה הישירה.

במשטר ד"י יש מקום גם לחסידי לנין.

הם יכולים תמיד לנסות לשכנע אחרים לקבל החלטות שהם מציעים. הם יכולים גם לנסות לשכנע אחרים לתת להם להחליט עבור כולם.
אם מישהו רוצה שאחרים יחליטו הכל במקומו - בבקשה.
תומכי ד"י ימשיכו בפעילותם לשכנע אחרים להחליט בעצמם על גורלם - במדינה, בעבודה, בלימודים, במשפחה.

[למעלה]

מה ההבדל בין החלופה המרקסיסטית/טרוצקיסטית לבין הדמוקרטיה הישירה?

רוב המרקסיסטים מתנגדים לדמוקרטיה ישירה.

 המרקסיטים מציעים שלטון נציגים ולא שלטון העובדים עצמם שאת האינטרס שלהם הם מתיימרים ליצג.

גם אילו הייתה לשלטון כזה הצדקה לפני 85 שנים הרי שבעקבות מהפכת התקשורת האלקטרונית יכול כל אזרח להשתתף בכל דיון והצבעה על כל הצעה פוליטית ולכן שלטון נציגים בפוליטיקה הוא מיושן וריאקציוני.

מרכס לא כתב כלום על שלטון נציגים, לנין לא התייחס למהפכת התקשורת האלקטרונית, כתבי טרוצקי אינם דנים בשלטון ישיר של העובדים.

אנו חיים בתקופה אחרת והוגים אלו לא יכלו להתייחס ולבקר אותה.


מדוע המרקסיסטים מצפים למצוא את התשובות לבעיות ההווה והעתיד בדברים שנכתבו בעבר ?

מרכס לא יכול היה להתייחס לפוטנציאל הפוליטי של הטלפון הנייד שלא היה קיים אפילו
כאפשרות בדמיונו. אך כל מרקסיסט כיום  החי במציאות בה יש טלפון נייד ומיליוני משתמשים
בו שולחים יום יום מיליוני הודעות כתובות חייב - כן חייב - להתייחס להשלכות הפוליטיות
של מהפכת התקשורת האלקטרונית אם רצונו שאנשים שנקעה נפשם מהקפיטליזם
יתייחסו ברצינות למשטר שהוא מציע כחלופה לקפיטליזם.

מרקסיסטים מתיימרים לדבר בשם מעמד הפועלים.

אך הם מעלימים בשיטתיות עובדה מרכזית אחת.

כדי לחשוף עובדה זו יש לדרוש מהם תשובה פומבית, גלויה וחד-משמעית לשאלה הבאה:

איזה סמכות יש למעמד הפועלים במשטר שהם מציעים כחלופה לקפיטליזם ?

הם מתנגדים לעיקרון השיוויון הפוליטי כלומר לעיקרון לפיו לכל אזרח בחברה, כולל כל שכיר בחברה (והשכירים הם הרוב בחברה) יש -בכל רגע - סמכות להציע כל הצעה פוליטית, לדון בה, ולהצביע בעד או נגד קבלתה.

במשטר השיוויון הפוליטי ("דמוקרטיה ישירה") המוצע כחלופה לקפיטליזם ולסוציאליזם, יש נוסף לכך לכל שכיר בכל מקום עבודה סמכות להציע כל הצעה הנוגעת למקום עבודתו,
וגם סמכות לדון בכל הצעה כזאת, וסמכות להצביע בעד או נגד כל הצעה הנוגעת למקום עבודתו.

האם בחלופות המרקסיסטיות לקפיטליזם יש לשכירים סמכויות כאלה ?
או רק למנהיגי מפלגתם יש סמכות להציע, לדון ולהצביע בכל החלטה פוליטית ?

כל התחמקות ממתן תשובה ברורה , מפורשת, וחד-משמעית לשאלה זו, היא הודאה כי בעיני המתחמק אין למעמד הפועלים (שבשמו הם מתיימרים לדבר(  שיוויון פוליטי במשטרים שהם מציעים כחלופות לקפיטליזם.

  כאשר הם נשאלים על החלופה שהם מציעים לניהול החברה בם ממהרים להכחיש שלא מדובר בשלטון יחיד או שלטון מפלגה יחידה  כפי שקרה ברוסיה במשך 74 שנה ובכל המשטרים שנקראו סוציאליסטים.

 המרקסיטים מסבירים שהשלטון יתבצע באמצעות מועצות מקומיות הבוחרות נציגים למועצות אזוריות וארציות.

  במקומות העבודה יחליטו נציגי עובדים, ובמישור הארצי יחליט הוועד המרכזי

של המועצה ("סובייט") העליונה שכולם מורכבים מנציגים.

כלומר המרקסיסטים מציעים שלטון נציגים. לא שלטון האזרחים עצמם, אלא שלטון נציגי האזרחים.

 כיצד ממנים נציגים?  רוב המרכסיטים לא דנים  בכך אך סביר להניח שהם נבחרים בבחירות.

לא בהגרלה.

 
 כל מי שהשתתף בבחירות כמועמד או כפקח או כמונה קולות יודע שבחירות הן מקור בלתי פוסק לשחיתות בפוליטיקה. בגלל שתי סיבות:

1. כל מועמד רואה במועמד אחר מתחרה שיש לנצחו, להכשילו, להכפישו.

2. כל מועמד משתדל לרכוש מצביעים ולא יהסס לשקר להם.(כמו לנין בנושא שלטון המועצות)

 
המנטרה האומרת שאפשר לפטר כל נציג בכל רגע קיימת בכל תקנון של כל מפלגה קומוניסטית

במשך עשרות שנים ומעולם לא מומשה אפילו פעם אחת ויחידה.

 מדוע ?

 כי כדי לפטר נציג צריך לכנס אותו ציבור שבחר בו ולבצע הצבעה חדשה וזה תהליך מסורבל שקשה מאוד לבצעו ומעולם לא בוצע במפלגה קומוניסטית או טרוצקיסטית כלשהי.

 
בהתחשב בעובדה שמשטר כזה היה קיים בברית-המועצות משך 74 שנים ונדחה על ידי רוב האנשים שחיו בו קרוב לוודאי שרוב האנשים בעתיד יתנגדו למשטר שכבר נכשל בעבר.

 כל מי שמעונין להחליף את הקפיטליזם במשטר חדש, בו יש לרוב האנשים אפשרות להחליט בעצמם על מצבם בלי להשאיר זאת לנציגים כלשהם לא יכול להסתפק בהצעה המרכסיסטית.

 
מדוע ?

 כי כיום קיימת טכנולוגית תקשורת אלקטרונית המאפשרת לכל אדם להציע, לדון, ולהצביע

בעצמו - בלי שימוש בנציג כלשהו - בכל החלטה הנוגעת לגורלו, לשכרו, לתנאי עבודתו,

למדיניות החברה כולה.

 מדוע צריך מישהו אחר להחליט במקומי על גורלי כאשר אני יכול לעשות זאת בעצמי ?

 לכל מרכסיסט יש תשובה לשאלה זו אותה הוא מעלים מקוראיו.

 התשובה היא: רק מרכסיסט יודע מהו המהלך האובייקטיבי של ההיסטוריה ורק הוא יודע מה טוב למעמד הפועלים.

 מרכסיסט ישר חייב לומר זאת בפירוש ובפומבי לכל אלה שהוא פונה אליהם.

אם הם יסכימו לכך -מאברוק.

אך אל יתפלא אם רבים יעדיפו את העיקרון האומר:

 "אל תשחרר אותי. אני אדאג לכך בעצמי"

 לשום אזרח אין צורך לבחור נציג שיחליט במקומו מה טוב עבורו.

כל אחד יכול לעשות זאת בעצמו.

כיום אפשר לנהל חברה שלמה של מיליוני אנשים לפי עיקרון זה.

 זה הופך את החלופה המרקסיטית למשמרת של משטר נציגים  ואנטי דמוקרטית ביחס לדמוקרטיה הישירה.

במקומות העבודה חוזרים המרקסיסטים על הסיסמא: "פיקוח דמוקרטי של העובדים

אך בדמוקרטיה ישירה יש סמכות ישירה לכל עובד לדון ולהחליט כל החלטה במקום העבודה.
פיקוח ממש לא דומה לסמכות החלטה.
תומכי דמוקרטיה ישירה לא מסתפקים בפיקוח מעורפל אלא דורשים שהעובדים עצמם  (לא נציגיהם!) יקבלו את ההחלטות ולא ישאירו אותם לאחרים שיקבלו  החלטות במקומם.

השביתה הכללית בצרפת במאי 1968, בה שבתו 9 מיליון פועלים, סטודנטים, ואזרחים, משך 20 יום, ודרשו לממש "ניהול עצמי" - מעידה על אי-יכולתו של המרכסיזם להבין את החברה המודרנית ולהשפיע עליה, מהטעמים הבאים:

  1. שום מרכסיסט לא חזה שביתה זו מראש אפילו לא כאפשרות.
  2.  השביתה פרצה בהיעדר אבטלה ותוך כדי עליית רמת החיים של פועלי צרפת.
  3.  השובתים לא דרשו העלאות שכר ושיפור תנאי העבודה.
  4. בשביתה החלו סטודנטים - לא פועלים.
  5. הפועלים הבוגרים התנגדו תחילה לשביתה בעוד שהצעירים תמכו בה.
  6. השובתים דרשו "ניהול עצמי" ולא "הלאמת" התעשייה.
  7. גם כיום, 35 שנים לאחר השביתה, אין הסבר מרכסיסטי לפריצתה ולדרכי התנהלותה.


מי שרוצה לשנות מציאות חברתית אך ממשיך לדבוק בתיאוריה שנכשלה במאמציה להבין ולהסביר מציאות זו, מכשיל מראש את מאמציו לשינוי המציאות החברתית.

כל הכוונות הטובות, האומץ, וההתמדה, לא יועילו למרכסיסטים הבטוחים כי התיאוריה שלהם מכילה מראש את כל התשובות לכל הזמנים והמקומות.
המציאות החברתית והפוליטית השתנתה והתיאוריה של מרכס התישנה. במקום לסייע להבנת הדינמיקה החברתית כיום, מפריעה התיאוריה המרכסיסטית לכך.

תוכן החלטה הוא דבר אחד.
מערכת לקבלת החלטות פוליטיות ("משטר") היא דבר אחר לגמרי.
המרכסיסטים אינם מבדילים בין שני אלה.
הם מניחים שב"סוציאליזם" תהיינה רק החלטות פוליטיות "טובות".
הם משוכנעים שמבנה המשטר קובע את אופי ההחלטות המתקבלות בו.

הם משוכנעים שמשטר של "מועצות פועלים" מונע - מעצם מהותו - החלטות לאומניות או גזעניות. אך פועלים רבים לוקים בלאומנות וגזענות ויש תמיד אפשרות ש"מועצת פועלים" בסוציאליזם תקבל החלטה לאומנית או גזענית.

מה יעשו מרכסיסטים כש"מועצת פועלים" תקבל החלטה גזענית ?
חלק יסיק ש"מעמד הפועלים הכזיב" - ויתיאש, חלק אחר יסיק שעליהם לנהל מאבק נגד הדעות הגזעניות והלאומניות גם במשטר "מועצות פועלים".

החלטות גזעניות יכולות להתקבל בכל משטר, גם ב"שלטון מועצות פועלים"
וגם בד"י. מאבק נגד החלטות "רעות" איננו מאבק לשינוי משטר אלא לשינוי ערכים של מקבלי החלטות במשטר. מאבק לשינוי ערכים יעיל יותר אם רבים  פעילים ביחד למימושו, לכן עליהם להתארגן ל"מפלגה".

כל עוד "מפלגה" פועלת לשינוי ערכים בחברה היא ממלאת תפקיד חיובי.
כשמפלגה חותרת להפוך לשליט היא ממלאת תפקיד שלילי גם אם ערכיה "טובים".
אסור ש"מפלגה" תהפוך לשליט.

מרכסיסטים חשבו - וחושבים - שבמשטר בו אין בעלות פרטית על "אמצעי היצור" כל ההחלטות הפוליטיות תהיינה חיוביות. אך משטרים כאלה היו קיימים עשרות שנים ברוסיה ובכל מדינות "הגוש המזרחי" וקיבלו המון החלטות שרוב האזרחים התנגדו להן וסבלו מהן (וזה בלשון המעטה).
טרוצקי וחסידיו טוענים שהמשטר ברוסיה היה "מדינת פועלים מנוונת".
כלומר, בעלות חברתית על אמצעי יצור לא מבטלת אפשרות שמשטר יתנוון. 
זה מעורר שתי שאלות: מה גרם לניוון ? ומה מהות הניוון
?
תשובת הטרוצקיסטים לשאלה הראשונה היא - "נחשלותה החברתית של רוסיה".
ולשאלה השנייה - "מדיניותו של סטלין".
זה ניסיון להתחמק מהתמודדות עם בעיות עמוקות יותר.
נחשלות רוסייה איפשרה צמיחת "משטר מנוון" אך לא הכתיבה את צורת הניוון. צורה זו נקבעה על ידי השלטון החדש.
הניוון לא היה רק במדיניותו של סטלין אלא בתקנון שאיפשר לו להחליט את כל ההחלטות המדיניות. 
התקנון הומצא על ידי לנין ועיקרו "צנטרליזם דמוקרטי" המאפשר
לקומץ ("הלשכה הפוליטית") ולמעשה לאדם יחיד - "המזכיר הכללי" - להחליט את כל ההחלטות הפוליטיות עבור מיליוני אנשים.
סטלין לא נזקק לתקנון חדש, הוא השתמש בתקנון של לנין.
גם טרוצקי תמך בתקנון זה. הוא מעולם לא הציע לשנות אותו, הוא רק רצה להיות זה שמחליט, במקום סטלין.
ומה ההצדקה למשטר בו קומץ מחליט עבור כולם? 
האמונה שהחברה מתפתחת לפי "חוקי
ההיסטוריה" וחובת אלה שמכירים אותם להחליט עבור אלה שאינם מכירים אותם.
חבל ש"חוקי ההיסטוריה" התעלמו מאפשרות של "התנוונות
".
האם התנוונות של משטרים - ואירגונים - איננה חלק מ"חוקי ההיסטוריה" ?

[למעלה]

האם אין הכרח למפלגה ריכוזית גם למימוש מהפכה כדמוקרטיה ישירה מול ההתנגדות שתהיה בקרב השולטים כיום?

  תומכי דמוקרטיה ישירה חייבים לנהל את המאבק להשגתה באמצעים ברוח הדמוקרטיה הישירה.
 
ניסיון לכפות דמוקרטיה ישירה מלמעלה ישחית את הרעיון  ויוביל למשטר מדכא.
 
הנאבקים לדמוקרטיה ישירה חייבים להיות רגישים לאמצעים הננקטים להשגתה.
 
המטרה אינה מקדשת את האמצעים.
 
כל אמצעי פסול שינקט , כגון שלטון של מפלגה ,יוביל להשחתת המטרה.
 
מי שנאבק למען שוויון פוליטי בסמכות ההחלטה לא יכול לשלול שוויון זה מציבור כלשהו  בשום שלב במאבק.
 
פעילים רבים מסיקים מההיסטוריה של המאבקים להחלפת השיטה הפוליטית שאין מנוס מקיום מפלגה ריכוזית שתשלט על השלטון ותכפה את השינויים מלמעלה.
 
זוהי מסקנה מוטעית ומסוכנת.
 
מפלגה היא דבר חיובי והכרחי בתור ארגון של פעילים להפצת רעיון ועמדות.
 
מפלגה כארגון ששולט בציבור היא דבר שלילי ופסול ואין זה משנה מה תוכן הרעיון.
 
להציע לאנשים - כן, לשכנע - כן.
 
להחליט במקום האנשים - לא!
 
חשוב להבדיל בין מהפכה להפיכה
מהפכה עושה כל העם או רובו הגדול. הפיכה עושה קבוצה קטנה של אנשים בלי השתתפות העם
 
בכל מהפכה פוליטית יש שני שלבים:
1. קריסת המשטר הקיים
2. הקמת משטר חדש
 
קריסת משטר קיים נובעת מטעויות ומשברים של המשטר עצמו .לא מפעילות של מהפכנים.
המשטר הקיים ממאיס עצמו על רוב העם.
המהפכנים רק מציעים - או מציבים - חלופה למשטר שקרס.
המשטר הצארי קרס בקיץ 1917 כאשר החיילים הרוסים החלו לערוק בהמוניהם מהחזית וללכת הבייתה.
עריקה זו לא נבעה מתעמולה של מהפכנים.
רוב החיילים הרוסים היו איכרים שלא ידעו לקרוא ולא הבינו את התעמולה של קומץ המהפכנים. החיילים ערקו כי נמאס להם להרוג וליהרג בשביל הצאר.
כאשר רוב החיילים - והשוטרים - מפסיקים לציית לפקודות קצינהם קרס המשטר כי כל משטר מבוסס על נכונות רוב העם לציית לפקודות של אחרים.
כשרוב האנשים מפסיקים לציית להחלטות של אחרים קורס המשטר.
 
לאחר קריסת המשטר הקיים מתעוררת השאלה - איזה משטר חדש להקים.
כאן מופיעות קבוצות שונות של מהפכנים ומציעות משטרים חלופיים.
אם רוב העם מתנגד להצעה חלופית אי אפשר להקים אותה גם אם מי שמציע אותה מאורגן בצורה הכי ריכוזית שאפשר.
לא המבנה הריכוזי של המציע קובע את הצלחתו אלא תוכן ההצעה שהוא מציע.
ב- 1917 לנין הציע 2 דברים:
1. שלום מידי עם גרמניה.
2. הסכמה להעברת בעלות על קרקעות מבעלי האחוזות לידי האיכרים.
 
רוב העם ברוסיה תמך בהצעות אלה ולכן לא התנגד ללנין שמפלגתו הכריזה על עצמה כממשלה חדשה.
זה לא היה שלטון של מןעצות פועלים אלא שלטון הנהגת המפלגה של לנין.
לנין הפך לשליט כי רוב העם תמך נמדיניותו, לא כי מפלגתו הייתה מאורגנת בצורה ריכוזית.
 
הטענות המושמעות כאילו אין ברירה אלא להשתלט בכוח על השלטון ואז "להעבירו" לידי העם הן טענות מוטעות ומסוכנות לציבור.
 
הקביעה בדבר ההכרך במפלגה ריכוזית  מוטעית מבחינה היסטורית כיוון קריסת המשטר לא מתרחשת בגלל ארגון ריכוזי.
 
קביעה  זו גם מתעלמת מתוצאותיה ארוכות הטווח של השתלטות מיעוט על השלטון.
 
ההיסטריה מלאה בדוגמאות של הבטחות ותקוות כאלו שנגמרו במשטר מדכא של מפלגה ובד"כ משטר של שליט יחיד.
 
 המהפכה ב-1917 ברוסיה בה הבטיח לנין ומפלגתו להעביר את השלטון לועדים של הציבור.
 
לנין ומפלגתו לכן קיבל את אמון העם על סמך הבטחותיו אולם לאחר שאסר את הממשלה הפר את הבטחתו.
 
במקום למסור את השלטון למועצות הפך לנין לשליט יחיד ויסד את המסגרת שאפשרה את המשטר המדכא שבא לאחר מכן ונמשך למעלה מ-70 שנה).
 
אין בהיסטוריה דוגמא של ארגון שהשתלט בכוח על השלטון ולאחר מכן "העבירו" לשליטה של הציבור.
 
זה צריך להדליק נורה אדומה בקרב כל מי שמפיץ אשליות בדבר "דיקטטורה זמנית", "תקופת מעבר" וכדומה.
[למעלה]

מדוע לא לקיים מועצות מקומיות המתנהלות בדמוקרטיה ישירה  ובוחרות נציגים למועצה ארצית כפי שמציעים חלק מהאנרכיסטים?

יש אנרכיסטים התומכים ב"דמוקרטיה ישירה בכל שכונה ועיר" אך לא בחברה כולה.

אלו מציעים שהחלטות המחייבות את החברה כולה תתקבלנה באמצעות " ועדות של צירים "?

מדוע צריך צירים לשם קבלת החלטות עבור כל החברה ?

אם צירים - ולא כל האזרחים - מחליטם עבור החברה כולה אזי הוויכוח על החלטות אלה יתנהל רק בין הצירים עצמם ולא בין כל האזרחים.

זהו חיסרון אדיר.

מדוע ?

כי בד"י לא ההצבעה היא העיקר אלא הוויכוח על ההחלטות המתנהל לפני ההצבעה .

וויכוח זה הוא מאבק רעיוני בין דעות שונות - ומנוגדות - ומעורר חשיבה ביקורתית ויצירתיות

מוויכוח זה באתונה העתיקה צמחו התיאטרון, הפילוסופיה, שיטת ההוכחה באמצעות היגיון - ולא נימוקי סמכות, וגם - שיקולים פסיכולוגים ולא רק תועלתנים.

הוויכוח על השאלה: מה צריכה החברה כולה לעשות הוא וויכוח על דמות החברה והאדם - ומתנהל בין אלה שמוסמכים להצביע בהחלטה על השאלה - מה צריכה כל החברה לעשות ?

אם רק לצירים יש סמכות להחליט זאת אז שאר האזרחים שאינם צירים - אינם שותפים לוויכוח, להחלטה, ולאחריות לתוצאותיה.

זהו חיסרון אדיר של שיטת קבלת החלטות פוליטיות באמצעות נציגים.

בעידן ה sms הכרטיס המגנטי והאינטרנט יכול כל אזרח להשתתף ישירות בכל הצבעה ואין צורך בנציגים לשם קבלת החלטות פוליטיות.

מדוע מתעקשים האנרכיסטים שהחלטות על החברה כולה תתקבלנה על ידי נציגים ?

ביצוע ההחלטות מחייב לעתים ידע טכני שאין לכל אזרח ולכן יש מקום למינוי נציגים בהגרלה לשם ביצוע החלטות אך החלטה על השאלה "מה לעשות" היא ענין ערכי ולא מחייבת ידע טכני.

אם נציגים-צירים-מומחים מחליטים מה תעשה החברה כולה מנועים שאר האזרחים מהשתתפות בוויכוח על גורל החברה ומופיעים כל הסימפטומים האופייניים למשטר נציגים - אדישות רוב האזרחים לגורל החברה, אנוכיות ואי-התחשבות בזולת,

חשוב ביותר שכל אזרח יוכל להציע ולהשתתף בכל דיון והצבעה על כל החלטה פוליטית.

בימינו זה אפשרי טכנית ולכן עבר זמנו של משטר הנציגים.

[למעלה]

מה פירוש דמוקרטיה ישירה במשפחה?

כיום במשפחות רבות בעולם הגבר הוא המחליט ואף מהאישה נמנעת כל אפשרות להשתתף בהחלטות משפחיות. ברובם המכריע של המשפחות הילדים אינם רשאים כלל להשתתף בהחלטות שנוגעות ישירות על חייהם, על ביתם ועל התנהלות משפחתם.
מלידתנו, אנו מעוצבים לתוך מנגנון של שליטה של ההורים (או הגבר). אנו גדלים וחושבים שזה "טבע האדם" שזה "נורמלי" ושכך צריך לחנך גם את ילדינו. אבל בדפוס משפחה זה נוצרת מצוקה פוליטית של האישה ושל הילדים שנשללת מהם הסמכות להחליט על חייהם. 
 
מדוע נער לא ישתתף בדיון על המצב הכלכלי של המשפחה? על מקום המגורים? על לימודיו? על  חובותיו וחובות שאר בני המשפחה? 
מיד עולות שאלות כמו:
"האם תיתן לילד בן 3 להצביע על החלטות?"
התשובה אינה פשוטה ואינה ברורה כלל אבל באופן כללי ניתן לומר שמרגע שילד דורש להשתתף בהחלטה אין זכות למנוע ממנו זאת.סביר להניח שזה לא יקרה בגיל 3 .
 
לגבי החשש ממצב שהילדים יהוו רוב - מי אמר שההורים מעדיפים נכון יותר מילדים? מי אמר שתמיד ההורים יהיו באותו צד של המתרס בכל החלטה?
דמוקרטיה ישירה במשפחה אינה רק הענקת זכות החלטה לאישה וילדים אלא בראש ובראשונה הענקת אחריות אישית לכל אחד להחלטותיו. רוב מסוים במשפחה שיתמוך בהחלטה שתביא לתוצאות קשות יצטרך לקחת אחריות ולהתמודד עם תוצאות החלטתו ויתכן וישנה את דעתו.
 
אין דבר יותר מחנך מתהליך קבלת החלטות. רק מי שבעצמו שותף לדיון וקבלת ההחלטות לוקח אחריות אמיתית ולעיתים משנה את ערכיו בהתאם לתוצאות החלטתו. זהו חינוך לילדים ולהורים כאחד.
 
אפשר להתחיל מדברים קטנים ולתת לילדך סמכויות החלטה בנושאים מוגדרים ומתוך התהליך ללמוד, לטעות, לשנות ולהתחנך.
 
רוב מה שהפסיכולוגים מכנים בשם "בעיות גיל ההתבגרות"  נובע למעשה ממצוקה פוליטית של הנערים והנערות שתוצאותיה הם מה שבטעות נקרא "מרד גיל ההתבגרות" כאילו מדובר במשהו טבעי והכרחי.
מי שאינו שותף כמעט בשום החלטה על חייו ונאלץ לקבל ולבצע החלטות של הורים, מורים, מחנכים, ושאר מבוגרים- מרגיש מיותר וחש מצוקה פוליטית.
כיוון שלא מוצעת שום אלטרנטיבה בוחרים רבים במחאה ומרד בהורים ובמסגרות שנכפות על ידי מבוגרים כבית הספר.
[למעלה]

אם דמוקרטיה ישירה היא רעיון כל-כך מוצלח, איך זה שאין  מדינה בעולם שבה  מתקיים משטר זה?

ההיסטוריה האנושית היא תוצאה של מאבקים לחופש ולשליטה. ההיסטוריה ומבנה החברה היא יצירה מתמשכת של בני חווה. עובדה שבמשך אלפי שנים חברות אנושיות התקיימו בצורה שונה לחלוטין מהחברות המערביות וממשטר הנציגים הנוכחי.

 רעיונות שהיום נראים לנו כמובנים מאליהם  ומוצלחים כמו זכות האישה להצביע בבחירות כשווה לגבר  לא התקיימו עד 1920 בשום מקום בעולם.

 אם העבדות היא רעיון שהיום נתפס, בצדק, כרעיון פסול מיסודו ברוב החברה המערבית מדוע הוא התקיים במשך מאות שנים?

 התשובה היא שהעבדות בוטלה מפני שאנשים נאבקו נגדה במאבקים קשים ורוויים בדם  ולא מפני שביטולה היה רעיון מוצלח.

 משטר הנציגים הנוכחי לא התפתח מהמלוכה כי הוא מוצלח יותר אלא כיוון שלסוחרים  בעירים באירופה במאה ה- 17 נמאס שהמלך מבזבז את כספי המסים על מלחמות מגוחכות מבלי שיש להם כל השפעה על כך.

 נכונה העובדה שכיום אין מדינה שמתקיימת בה דמוקרטיה ישירה ברמה ארצית אולם נראה שעל הפרק עומד תחילת המאבק לייסוד דמוקרטיה ישירה.

 הסימנים הבולטים הם האכזבה והמיאוס ממשטר הנציגים ברוב מדינות המערב שמתבטאים באחוזי ההצבעה הנמוכים ובסלידה של הציבור מהנבחרים וכל פוליטיקת התככים של משטר הנציגים.

 רוב בני חווה כלל לא מודעים לאפשרות של החלפת משטר הנציגים הקרוי בטעות "דמוקרטיה".

ברגע שאנשים יגלו שיש אלטרנטיבה שתעניק להם חופש רב יותר להחליט על חייהם ושאפשרות זו מעשית מאי פעם,  אז יחל המאבק לדמוקרטיה ישירה
[למעלה]

מה הבדל בין שוויון פוליטי לשאר סוגי השוויון והאם בני אדם לא שווים מטבעם?

קיים בלבול גדול לגבי מושג השוויון.

המונח "שוויון" אינו עומד בפני עצמו אלא מבטא זהות בין דברים ( או יותר)  במאפיינים מוגדרים.

באלגברה למשל, ניתן לומר כי מתקיים "שוויון" בין שני ביטויים מתמטיים אם הם זהים בערך המספרי שלהם.

 כשמדובר בבני אדם יש צורך להגדיר במפורש את המאפיינים הזהים ביניהם.

 ברור כי במבחינה גנטית וביולוגית אין בני האדם זהים. גם מבחינת הצורה החיצונית לא  ואין ספק שגם במבנה המנטלי ובכישורים השכליים אין זהות בין כל בני האדם.

 מה הכוונה אם כן במושג "שוויון" בין בני האדם?

 מאבקים ומהפכות שונות בהיסטוריה בראו הגדרות שונות לשוויון.

 המהפכה הבורגנית שהחלה בצרפת  (1789) יצרה שיוויון  בין כל האזרחים בפני החוק.

המהפכה הסוציאליסטית שהחלה ברוסיה (1917) יצרה שיוויון האזרחים בבעלות על אמצעי יצור.

הסוציאל-דמוקרטיה באירופה יצרה (אחרי 1945) "שיויון בהזדמנויות".

כל זה לא ביטל מצוקה כלכלית ופוליטית בכל המשטרים הללו.

הדמוקרטיה הישירה מציעה את אם כל השיוויונות - השיוויון הפוליטי (שנולד באתונה לפני למעלה מ - 2500  שנה).

 כלומר את זכותו של כל אזרח - בכל רגע - להציע, לדון, ולהשתתף בכל החלטה הנוגעת לחברה כולה. שיוויון זה מאפשר כל שיוויון אחר והוא השיוויון הקובע באמת.

   "שוויון בפני החוק" הוא חשוב, אך חשוב לא פחות מי קובע את החוק?

 במשטר הנציגים הנוכחי קומץ של אנשים.

 בדמוקרטיה ישירה כלל  האזרחים הם שמחוקקים את החוקים.

  "שוויון בבעלות על אמצעי הייצור" חשוב אך העדר אמצעי ייצור בבעלות פרטית לא פותר את בעיית קבלת ההחלטות בתוך מקומות העבודה. גם כשהמפעל בבעלות הממשלה  ולא בידי אדם פרטי עדיין נותרת השאלה מי מחליט את ההחלטות לגבי המפעל ועובדיו?

 במשטר שבו  בעלות אמצעי הייצור היא של הממשלה (סוציאליזם) קובעים פקידי המשטר את כל ההחלטות עבור האזרחים העובדים.

 במשטר שבו אמצעי הייצור בידי בעלים פרטיים (קפיטליזם) קובעים קומץ של מנהלים את ההחלטות  כלל העובדים.

 בדמוקרטיה ישירה שותפים כל העובדים בכל ההחלטות שנוגעות למקום עבודתם וכלל האזרחים מחליטים לגבי החלטות ארציות על אמצעי הייצור.

 
"שוויון בהזדמנויות"  פירושו בעצם שהממשלה  יוצרת חינוך חובה, אפשרות להשכלה גבוהה, שירותי בריאות ממלכתיים לכלל האזרחים  וכדומה ובכך, כביכול, מאפשרת נקודת פתיחה  דומה לאזרחים ממעמדות כלכליים וחברתיים שונים  "לתפוס" את "ההזדמנויות".

 הסוציאל-דמוקרטיה מנסה רוצה לשמר את הקפיטליזם ואת אופי המשטר הקיים אך לצמצם את הפערים ככל האפשר וליצור מראית עין של "שיוויון". בפועל מדיניות זו לא פתרה את המצוקה הפוליטית וגם לא את המצוקה הכלכלית של רוב האזרחים.

 הסוציאל-דמוקרטים רואים בדמוקרטיה ישירה ובאפשרות של השוויון הפוליטי המלא כבגדר "יותר מדי דמוקרטי".

 השוויון הפוליטי בסמכות ההחלטה בכל תחום בחיי האדם בחברה הוא השוויון שממנו נגזרים שאר סוגי השוויון ורק הוא יכול לתת פיתרון לתסכול המצטבר של רוב האזרחים שנובע מהשליטה עליהם ומאי  יכולתם להחליט על חייהם.

 כל שאר צורות ה"שיוויון" הן  אונאה כיוון שהן יוצרות מראית עין בלבד ומסיעות למעשה לשמר את הסדר הקיים..

[למעלה]
מאיזה גיל יכול אזרח או נער או ילד להשתתף בדיון וקבלת החלטות במדינה? במקום העבודה? בבית הספר? במשפחה?

אין גיל מסוים מוחלט  שניתן להגדיר מראש שממנו תינתן הזכות לאדם להצביע על החלטות המחייבות את המדינה כולה. לפי דעתנו  יש להעניק זכות זאת  מהרגע שילד/נער דורש זאת. תנאי נוסף הוא קבלת החובות הכרוכות בשייכות לקהילה (בית, גן, מדינה וכו'). למשל נער שדורש להשתתף בהחלטות לגבי מגורי משפחתו יידרש להשתתף גם בחובות שחלות על הדיירים הבוגרים כגון סדר וניקיון, תחזוקה וכו'.

 

אנו מניחים  שילד בן שלוש לא מסוגל להבין בכלל את משמעות המושג מדינה ומן הסתם גם לא ידרוש להשתתף בהחלטה לגביה. מצד שני, מובן שיש לתת זכות הצבעה לנערים וילדים כיוון שההחלטות משפיעות עליהן ישירות. כך למשל מדוע לא יוכל נער להשתתף בהחלטה על יציאה למלחמה שעלולה לגרום למות אביו או לגיוסו שלו? מדוע לא ישתתף תלמיד, יחד עם הוריו ומוריו, בקביעת תוכנית הלימודים הארצית , אופן העברתה, מועדי החופשות, וכדומה?

דמוקרטיה ישירה אינה פיתרון סופי וקבוע אלא ממהותה משתנה כל הזמן בהתאם לערכיהם ותוצאות העדפותיהם של אזרחיה. אפשר להתחיל בקטן ולתת סמכויות מסוימות לילדים ולנערים ומניסיון  להתפתח ולשנות את הכללים כל הזמן.

בנוסף להחלטות לכלל המדינה, קיימים מוסדות החינוך והמשפחה שגם בהם יש להעניק לילידם ונוער סמכות להציע, לדון ולהחליט ביחד עם המבוגרים.

גם אם לא סביר שילד בן  6  יקבל החלטות לגבי המדינה, סביר שיהיו החלטות במשפחה שבהן ידרוש להשתתף ואין מניעה לעשות זאת.

 כאשר  הילדים יחוו פחות שליטה במשפחתם ובסביבתם הם יסבלו פחות ממצוקה פוליטית ותסכול ולכן גם סביר שיפחתו או ייעלמו תסמינים שנקראים בטעות על ידי "המומחים" כ"מרד הנעורים" ו"משבר גיל ההתבגרות".

 ילד שגדל בסביבה שמעניקה לו סמכות החלטה על חייו ומצד שני אחריות על תוצאות החלטותיו, ייהפך לאדם שונה מהטיפוס שאנו מכירים כיום. התהליך של קבלת החלטות בחברה ולקיחת אחריות על תוצאותיהן מחנך את הילד, כמו את המבוגר.

 כשילד חי לפי החלטותיו הוא נאלץ לקחת אחריות על תוצאותיהן ולשנות ולהתאים את ערכיו בהתאם. גם עצם הדיון, הויכוח והדרך אל ההחלטות מחנך כיוון שהילד לומד לעשות פשרות  ולהתחשב גם בפרטים אחרים בחברתו.

[למעלה]

האם  יש ערך בבסיס כל החלטה?  איזה ערך מדריך אדם בהחלטתו מה לאכול היום לארוחת הצהרים ?
איזה ערך מדריך אותו בבחירתו בבת זוג? במקום מגורים? מקצוע? צבע המכונית שלו?

להחליט פירושו  להעדיף. 

אי אפשר להעדיף בלי עקרון המכתיב העדפה. 

קריטריון  זה הוא  "ערך".
 
כשאדם מחליט מה לאכול לארוחת צהריים הוא מחליט לפי השיקול של "מה טעים/מזין/דיאטטי/בריא לי, לי, לי, לי. לא לך ולא לאף אחד אחר.
לכן הערך המדריך אותו הוא טובת עצמו. לזה קוראים - אגוצנטריזם.

כשאדם בוחר בת-זוג הוא יכול להחליט לפי ערך אגוצנטרי (אתחתן עם חנה כי היא מוצאת חן בעיני) או לפי ערך אתנוצנטרי (אתחתן עם יהודיה כי זה טוב לעם היהודי (אתנו-צנטריזם))או אתחתן עם מי שהרבי קבע כי זה "טוב בעיני האל" ("תיאו-צנטריזם"). בכל החלטה כזאת יש ערך שקבע את ההעדפה/החלטה.

כשאדם קובע היכן לגור הוא יכול לעשות זאת לפי ערך אתנו-צנטרי(לגור בהתנחלות כי זה "טוב לעם היהודי") או לגור בשכונת יוקרה (אגו-צנטריזם)
לגור בטבע מבלי לזהם את הסביבה(ביו-צנטריזם).
כנ"ל בענין צבע המכונית והמקצוע.

אין פירוש הדבר  שכל אדם מחליט כל חייו לפי ערך יחיד  אלא  שכל החלטה !!! (לא כל אדם!) נעשית לפי ערך יחיד.

ברור שכל אדם מקבל החלטות שונות לפי ערכים שונים. מי שמחליט להתיישב בהתנחלות לפי ערך אתנו-צנטרי, יכול לרכוש מכונית לפי ערך אגו-צנטרי, ולהתחתן לפי ערך תיאו-צנטרי. הנקודה היא שאין החלטה בלי עיקרון הקובע מה להעדיף.

*ראה  גם הסבר מפורט במאמר על ערכים ותהליכים


[למעלה] במה שונה דמוקרטיה ישירה במקומות במדינה ובמקומות העבודה מרעיון ה"הלאמה" ?

"הלאמה" פירושה בעלות הממשלה על אמצעי היצור.

כלומר, פקידים במשרד ממשלתי מחליטים הכל בנוגע לכל מקום עבודה.

בדמוקרטיה ישירה אין ממשלה.

בדמוקרטיה ישירה יש לכל החלטה שקיבלו רוב האזרחים וועדה נפרדת - שחבריה מונו בהגרלה - האחראית לביצוע החלטה זו בלבד .

אין וועדה אחת האחראית לביצוע כל ההחלטות - כלומר אין ממשלה.

לכל החלטה יש וועדה אחרת שמתפזרת בתום הביצוע.

בד"י מתקבלות כל ההחלטות - בכל מקום עבודה - על ידי רוב של כל העובדים שם.

לסטף וורטהיימר (למשל) יש סמכות כמו לכל עובד אחר.

הוא יכול להציע, לדון, ולהצביע בכל החלטה הנוגעת למקום העבודה.

יש לו רק קול אחד בהצבעה . כמו לכל עובד אחר.

עובדי מפעל מסוים יכולים לקבל החלטה להעניק לאדם יחיד (למשל לסטף וורטהיימר) את הסמכות להחליט החלטות עבור כל המפעל.
אם נשמרת זכותם להחליט אחרת כל רגע אין זה סותר ד"י.

[למעלה]

מדוע להאבק לדמוקרטיה ישירה אם תומכיה מודים שאין ערובה לתוכן ההחלטות שתתקבלנה?

 יש המחפשים פיתרון  סופי לכל בעיות החברה.

 
לאלו יש לומר שדמוקרטיה ישירה אינה "אוטופיה" ואינה "גן עדן".

מדובר בשיטה פוליטית שתבטיח מסגרת שונה לקבלת ההחלטות בחברה.

במקום שלטון יחיד או משטר של נציגים מציעה הדמוקרטיה הישירה משטר בו האזרחים עצמם מקבלים את ההחלטות.

ברור שתצוצנה בעיות חדשות בדמוקרטיה ישירה ומובן שימשכו המאבקים על תוכן ההחלטות.

אולם מימוש דמוקרטיה ישירה ייצור מסגרת פוליטית שתאפשר הרבה יותר חופש לאזרחים.

 
דמוקרטיה ישירה היא שיטה לקבלת החלטות עבור כל החברה
.

ד"י לא קובעת מראש מה יהיה התוכן של ההחלטות אלא רק מי מוסמך לקבל אותן.

 
ד"י איננה קובעת חוקים ספציפיים אלא רק מאפשרת לכל האזרחים לקבוע בעצמם
את כל החוקים. 

יש המחפשים משטר שחוקיו יוצרים "גן-עדן" עלי אדמות.

זוהי אשליה מסוכנת ומזיקה.

דמוקרטיה ישירה איננה יוצרת "גן-עדן" חברתי.

מדוע ? כי מהו "גן-עדן"  ? "גן-עדן" לאחד יכול להיות "גיהינום" לאחר.

מי מחליט מהו "גן-עדן" ?

שום משטר אינו יכול להיות "גן עדן עלי אדמות" כי כל משטר רק יוצר מצב אשר מאפשר - או מונע - מאלה החיים בו, לעצב בעצמם את "גן העדן" שלהם.

בדמוקרטיה ישירה יש לכל האזרחים הרבה יותר אפשרויות לעצב בעצמם את החברה שלהם.

אחדים יטענו שמדובר ב"גיהינום" ולא ב"גן עדן" אך גיהינום שאני יכול לעצב אותו עדיף על גיהינום שאחרים מעצבים עבורי.

הבה נהיה צנועים.

הבה נשתף תחילה פעולה במאבק ליצירת דמוקרטיה ישירה שתקל עלינו לעצב את החברה כרצוננו ולאחר שנקים דמוקרטיה ישירה יתחיל כל אחד מאיתנו לפעול להקמת "גן העדן" החברתי שלו כפי שהוא מבין אותו.

כל דבר בזמנו.


לעבור ממשטר פרלמנטארי לד"י זה כמו לעבור ממונרכיה למשטר פרלמנטארי .

שינוי כזה של שיטת קבלת החלטות עבור כל החברה הוא חיובי ) מי רוצה לחזור למונרכיה כיום?(
בלי קשר לתוכן ההחלטות המתקבלות.

ההבדלים המהותיים בין דמוקרטיה ישירה לכל משטר אחר צריכים לשכנע פעילים לשינוי החברה להיאבק למענה למרות שאינה מבטיחה "גן עדן".

נבחן זאת לדוגמה בשוני שבין מונרכיה לרפובליקה.

במונרכיה מחליט שליט יחיד מה תעשה כל החברה.

ברפובליקה מחליטים נציגי הציבור מה תעשה כל החברה.

שליט יחיד יכול לקבל החלטה שאזרח מסוים  תומך בה ושלטון נציגים יכול לקבל החלטה שאותו אזרח מתנגד לה

למרות זאת מעדיפים רוב האזרחים שלטון נציגים ולא שלטון יחיד.

שיקול זה תקף גם לגבי ההבדל בין שלטון נציגים לדמוקרטיה ישירה.

ד"י יכולה לקבל החלטה שאזרח מתנגד לה ושלטון נציגים יכול לקבל החלטה שאותו אזרח תומך בה.

למרות זאת עדיפה ד"י על פני בשלטון נציגים.

 

ניהול מאבק לשינוי תוכן ההחלטות אפשרי ופשוט הרבה יותר ממאבק כזה בשלטון נציגים או משטר דיקטטורי.

 

מדוע?

 

א.      בד"י  - לעומת כל משטר אחר - כל אזרח יכול להציע הצעות ולשכנע אחרים להצביע בעדן.

ב.       בד"י לא ניתן למנוע מיחיד או מיעוט להביע את דעותיו ולפעול לשכנוע – לא חשוב מה דעותיו ואפילו תהיינה סותרות דמוקרטיה ישירה.

ג.        כדי לשנות החלטה או מדיניות בד"י יש לשכנע רוב בציבור לתמוך בכך ואז ניתן לשנות את ההחלטה באופן מיידי.

      אין צורך להיאבק להחלפת השליטים ולקוות שאז ישנו את תוכן ההחלטות.

ד.       דמוקרטיה ישירה  מעבירה את האחריות לתוצאות ההחלטות לאזרחים עצמם. העובדה שאזרחים חיים לפי החלטותיהם עשויה להוביל לשינוי עמדות,  רעיונות, ערכים ומניעים אשר מובילים לתוצאות לא רצויות בעיני תומכיהם.

      עובדה זו משאירה פתח לשינוי חברתי יותר מכל משטר אחר.

      לאורך זמן עשוי הרוב להשתכנע ולתמוך ברעיונות של מיעוט אם התחזיות והרעיונות של המיעוט מתממשים במציאות.

     

 הזירה הפוליטית בדמוקרטיה ישירה עדיפה מבחינת החופש והאפשרויות להיאבק בה על תוכן ההחלטות.

יש לזכור כי לא תוכן החלטות אלא מבנה מערכת קבלת ההחלטות הפוליטיות הוא הקובע כאשר באים לבחור מערכת קבלת החלטות עבור חברה שלמה.

אם החלטה בד"י לא מוצאת חן בעיני אזרח מסוים  יאבק  אותו אזרח לשינוי ההחלטה ולקבלת החלטה שונה
אך לא להחלפת השיטה לקבלת החלטות.
 

על תוכן ההחלטות ניאבק בתוך המערכת.

למבנה המערכת נתייחס בלי קשר לתוכן ההחלטות.

 ראה גם "האם אוטונרכיה היא אוטופיה?"

[למעלה] מי מוסמך לקבוע מהי דמוקרטיה ישירה ?
יש הנתקלים בויכוחים בין תומכים ברעיון הדמוקרטיה הישירה ומעלים את השאלה : "אז מי מוסמך לקבוע מהי דמוקרטיה ישירה?"
שאלה זו מעידה על חוסר הבנה בסיסי של רעיון הדמורקטיה הישירה.

דמוקרטיה ישירה קובעת עיקרון של שיוויון בסמכות ההחלטה בין כל בני האדם.
אופן מימושה של הדמוקרטיה הישירה ותוכן ההחלטות  יקבעו וישתנו כל הזמן על ידי האזרחים שיחיו בה.
אף אחד לא מוסמך  לקבוע מהי דמוקרטיה ישירה.
טוב שיש דעות שונות ולעתים עמדות מנוגדות גם בין תומכים של הרעיון.
ויכוח מתמיד ומגוון דעות רק מפרה את הדיון.

אתר זה מנסה להפיץ רעיון וחבריו מתמודדים עם שאלות וקשיים שעולים תוך כדי הפעילות להפצתו.

דמוקרטיה ישירה היא משטר שבו אין מומחיות לקבלת החלטות על החברה.
בדמוקרטיה ישירה אין חוקי אל ואין "חוקי טבע", אין "חוקי ההיסטוריה"  וגם  לא מומחים לניהול ההצגה.
יש בני אדם שממסדים ובוראים את חברתם - אופיה וחוקיה.


מחליטים האנשים שממשים דמוקרטיה ישירה לפי העדפותיהם הערכיות ותוך אפשרות לשנות את עמדתם ואת ההחלטות בהתאם לתוצאות - בכל רגע נתון.

כיום, כאשר טרם החל המאבק לדמוקרטיה ישירה ועלינו לעסוק בעיקר בהפצתה.
הרעיונות שלנו לפתרונות ולהתמודדות עם קשיים במימוש הדמוקרטיה הישירה לא יחייבו שום ציבור שיאבק לממשה.
סביר שמי שיאבק לדמוקרטיה ישירה בעתיד יתקל בחלק גדול מן הסוגיות שעולות בדיונים כיום ויצטרך להכריע בהן.
אותו ציבור יוכל להעזר בנימוקים וברעיונות הללו  ויבחר  בעצמו האם לקבל את ההצעות או את חלקן ויקבע איך והאם לממשן.

בינתיים יכולים תומכי דמוקרטיה ישירה החלוקים בנקודות מסוימות להמשיך ולשתף פעולה לקידום הרעיון הכללי תוך הכרה בהבדלים בין הגישות.
שיתוף פעולה זה הכרחי כדי להקים תנועה שתצליח במאבק להחלפת שלטון הנציגים בדמוקרטיה ישירה.
[למעלה] האם גם בדמוקרטיה ישירה "מדינה"  אינה בהכרח שלטון ריכוזי מדכא כפי שטוענים האנרכיסטים?

בעיני רוב האנרכיסטים המונח "מדינה" הוא כמו סמרטוט אדום בעיני שור.
ברגע שהם שומעים "מדינה" הם קופצים כעקוצי עקרב.
אך חוץ מאשר לחזור באופן מונוטוני על המנטרה ש "מדינה היא מכשיר דיכוי של המעמד השליט" אין להם הגדרה ברורה למונח "מדינה".

מהי "מדינה" ?
אנו מגדירים  "מדינה" כך :
מדינה היא החוקים לפיהם חיה חברה מסוימת וכל המוסדות העוסקים בחקיקת החוקים, באכיפת החוקים, ובהגנה על החוקים.

לדוגמה: בישראל כיום :
"
מדינה = "כנסת + כל משרדי הממשלה + מערכת המשפט + המשטרה + בתי-הסוהר + הצבא.

 במאה ה- 19, כשבקונין (ברוסיה) ניסח את עקרונות האנרכיזם, הוא הגדיר את המדינה ככלי של המעמד השליט לשם דיכוי שאר המעמדות.
הוא ראה ב"מדינה" את הסיבה העיקרית למצוקת הפרט והכלל בחברה באותו זמן.

אם נפעיל את ההגדרה שלנו למושג "מדינה" על רוסיה בעת ההיא נראה שבאותה תקופה, כשהצאר הרוסי היה שליט יחיד ולא היו בחירות כלליות לפרלמנט ברוסיה, כל החוקים נעשו על ידי בעלי האחוזות הגדולות - ולטובתם, ומערכת המשפט, המשטרה, בתי הסוהר, והצבא, שימשו כלי דיכוי של שלטון הצאר ובעלי האחוזות.
כך שבעת ההיא נכון לראות ב"מדינה" של הצאר מנגנון של דיכוי שנועד להגן על שלטון הצאר ובעלי האחוזות.

אך לאחר - ובגלל - מלחמת העולם הראשונה, עברה המדינה שינוי עצום.
ברוב ארצות אירופה הונהגה זכות בחירה כללית - כולל לנשים - ומפלגות המייצגות את אינטרס השכירים הפכו לחוקיות ואפילו למפלגות המונים שהגיעו לשלטון.

מלגות ההמונים נחקקו חוקים חדשים העוסקים בבריאות וסעד לאוכלוסיה כולה, כולל חוקים המבטיחים גימלאות ודמי אבטלה.
במדינות רבות נחקקו חוקים המאפשרים לאזרח להגיש תביעה משפטית נגד המדינה עצמה (דבר שהיה בלתי ניתן לדימוי בזמן הצאר הרוסי).

כל הביקורת - המוצדקת - כלפי המדינה כיום (ויש הרבה ביקורת כזאת)  איננה מבטלת את העובדה שהמדינה האירופית כיום שונה באופן מהותי מהמדינה האירופית במאה ה- 19.

השוני הוא בכך שכיום משתתפים נציגי כל האזרחים בחקיקה בעוד שבעבר יכלו רק קומץ נציגי בעלי האחוזות לעשות זאת. כלומר - מבחינה טכנית, מעשית, ועיונית, יכולים כיום כל האזרחים להשתתף בחקיקת החוקים.

כך למשל - אין כיום חוק המונע הקמת מפלגה שתיאבק לביטול המשטרה, בתי-המשפט, ובתי הסוהר.

בזמן הצאר זה היה בלתי אפשרי ובלתי ניתן לדימוי.

אם בכל זאת יש כיום הרבה מצוקה כלכלית ופוליטית בכל חברה, כולל בחברות עשירות כמו אלה באירופה ובצפון אמריקה הרי הסיבה לכך איננה עצם קיומה של "מדינה" אלא צורתה הספציפית של המדינה הקיימת כיום אשר בה רק נציגים של האזרחים ולא האזרחים עצמם, קובעים מה יהיו החוקים.

לנציגים יש אינטרסים שונים מאשר לאלה אותם הם מייצגים.

האינטרס העיקרי של נציג הוא להמשיך להיות נציג.

לפני מהפכת התקשורת האלקטרונית הייתה הצדקה לשלטון של נציגים ולמשטר המבוסס על נציגים כי לא הייתה אפשרות למיליוני אזרחים להשתתף בעצמם בחקיקה.

אך כיום זה אפשרי באמצעות התקשורת האלקטרונית = הטלפון הנייד, הכרטיס המגנטי, מסך המגע, האינטרנט, וכו'.
כיום אפשר להקים מדינה הנשלטת ישירות - ללא נציגים - על ידי כל אזרחיה.

דמוקרטיה ישירה היא משטר בו יש לכל אזרח, בכל רגע, סמכות להציע, לדון, ולהצביע, בכל הצעת החלטה הנוגעת לכל החברה.

זוהי בהחלט "מדינה" (כפי שהגדרנו אותה לעיל) אך בה כל האזרחים - לא נציגים - מחליטים מה יהיו החוקים והמדיניות של החברה כולה.

בכל מדינה יש מרכיב של כפיה כי החלטות הרוב מחייבות את המיעוט ולכן הרוב "כופה" את דעתו על המיעוט.
אך אם למיעוט יש תמיד אפשרות להפוך לרוב בעתיד, ואם לא מונעים מהמיעוט להפיץ את דעותיו כדי להפוך לרוב, אין כאן דיכוי.

מיעוט (בהחלטה מסוימת) כיום, יכול להפוך לרוב (על אותה החלטה) בעתיד.

רוב האנרכיסטים מתנגדים לקבלת החלטות רוב ומתעקשים על קבלת החלטות בהסכמה כללית (קונצנזוס).

כל מי שניסה להעביר החלטה בקונצנזוס כשיש מיעוט המתנגד לה יודע כמה זה קשה. אי אפשר לנהל מדינה של מיליוני אזרחים לפי החלטות בקונצנזוס.

למעשה, קשה מאוד אפילו לנהל "קהילה" של כמה אלפי חברים בשיטה זו.

כשהאנרכיסטים מדברים על "מדינה" הם אינם לוקחים בחשבון את כל השינויים שהמדינה עברה ב- 150 השנים האחרונות.
הם אינם מסוגלים להבין את הרעיון של מדינה הנשלטת ישירות על ידי כל אזרחיה.

הם אינם מבדילים בין "מדינה" כאמצעי לניהול חברה שלמה לבין שימוש ספציפי במדינה לטובת קבוצה אחת באוכלוסיה.

אל אנרכיסטים המתעקשים על כך שמדינה המתנהלת בדמוקרטיה ישירה היא משטר ריכוזי של כפיה יש להפנות מספר שאלות:

מי ידכא את מי כאשר כל האזרחים יכולים להשתתף בחקיקת כל חוק ?

הרוב ידכא את המיעוט ?

מיהו הרוב ומיהו המיעוט ?

ואם המיעוט יכול להפוך לרוב ?

האם כל האזרחים מדכאים את כל האזרחים ?

או אולי מיעוט של בעלי רכוש מדכאים את הרוב הגדול של השכירים ?

 
איך בדיוק זה קורה כאשר החלטות מתקבלות לפי רוב?


למי יש רוב בחברה ? לקומץ בעלי רכוש או לרוב של שכירים ?

 
חשיבה חדשה - וביקורתית - על מושגים מן העבר תועיל הרבה יותר מחזרה על
מנטרות מיושנות.

ומה בדבר החיים בתוך החברה כולה ?
האם הפרט הוא חבר רק ב"קהילה" ולא ב"חברה " ?
מי יחליט מה תעשה החברה כולה ?

 השאלה שהאנרכיסטים אינם יכולים לענות עליה היא:

מי יחליט את ההחלטות המחייבות אל כל החברה במשטר החלופי שהם מציעים  ?

[למעלה] האם דמוקרטיה ישירה לא תנציח את הקפיטליזם כפי שטוענים חלק מן מרקסיסיטים?

 יש המנסים לטעון כנגד הדמוקרטיה הישירה כאילו אינה מהווה חלופה לקפיטליזם.

דמוקרטיה ישירה כיום פירושה שלכל אזרח- לא רק לגברים בעלי רכוש - יש סמכות להציע, לדון, ולהצביע בכל החלטה הנוגעת למדינה, למקום העבודה, לחינוך, ולמשפחה

האם    זה קפיטליזם ?

בדמוקרטיה ישירה יכול כל עובד להציע, לדון, ולהצביע בכל החלטה הנוגעת לחלוקת הרווח.
האם זהו קפיטליזם ?

האם בקפיטליזם יש סמכות לכל עובד בכל מקום עבודה להציע, לדון, ולהצביע, בכל החלטה הנוגעת למקום עבודתו ?

טרוצקיסטים רבים טענו שבברית-המועצות היה משטר של קפיטליזם של המדינה.

אם המשטר בברית-המועצות היה "קפיטליזם של המדינה" פירוש הדבר שקפיטליזם אין פירושו בעלות פרטית על אמצעי היצור.

מהו קפיטליזם ?

אם המשטר בברית-המועצות לא היה קפיטליזם של המדינה אלא מדינת פועלים מנוונת - או מעוותת פירוש הדבר שהלאמת אמצעי היצור איננה מבטלת דיכוי ומצוקה אלא יכולה - וכנראה חייבת - להוליד דיקטטורה של מנהיגי מדינה ומפלגה.

האם דיכוי בידי מעביד ממשלתי עדיף על דיכוי בידי מעביד פרטי ?

מדוע מתנגדים המרכסיסטים למשטר בו יש לכל עובד סמכות להציע, לדון, ולהצביע, בכל החלטה הנוגעת למקום העבודה ?

 דמוקרטיה ישירה פירושה שלמבצעי החלטות - בכל תחומי החיים - ולא רק בפוליטיקה ובכלכלה, יש סמכות להציע, לדון, ולהצביע, בכל החלטה שהם מבצעים.

כלומר - לא רק במדינה אלא גם בעבודה, בחינוך, ובמשפחה.

אם מדובר במקום עבודה כלשהו אזי ד"י - פירושה שכל העובדים באותו מקום עבודה הם המחליטים את כל ההחלטות הנוגעות לאותו מקום עבודה.
"
כל " - פירושו גם את ההחלטות כיצד לחלק רווחים, במה להשקיע, את מי לשכור ומי לפטר, כמה שעות לעבוד, מה קצב העבודה, איזה שכלולים להכניס בעבודה וכו' וכו'

האם זהו קפיטליזם ?

מי שעונה בחיוב חייב לתת הגדרה ברורה של המונח "קפיטליזם"

בכלל, כל מי שרוצה להחליף את הקפיטליזם חייב לתת הגדרה ברורה למונח זה.

לדוגמה - היה זרם גדול בתנועה הטרוצקיסטית שטען כי בכל המדינות בהן בוטלה בעלות פרטית בכלכלה והממשלה הפכה למקבלת ההחלטות היחיד בכלכלה קיים למעשה משטר של "קפיטליזם של המדינה"

כלומר - לפי זרם זה קפיטליזם אינו חייב להיות מבוסס על בעלות פרטית בכלכלה.

אם אכן כך אז מה הופך בעלות ממשלתית בכלכלה לקפיטליזם ?

דמוקרטיה ישירה  אינה קפיטליזם כי בכל מקום עבודה כל העובדים שם - לא קומץ בעלי הון - מחליטים את כל ההחלטות הנוגעות למקום עבודתם, כולל החלטות על חלוקת הרווחים ועל השקעות חדשות.

לתשומת לבם של המבקרים דמוקרטיה ישירה בטענה  של אפשרות שימור הקפיטליזם - מעניין  שהמשטר הקיים עצמו לא רואה כך את הדברים ויעדיף אפילו ליהרג מאשר להעביר את הסמכות להחליט כל החלטה הנוגעת לכל החברה לידי כל אזרחיה, כך גם בעלי ההון בכל משטר קפיטליסטי.

העובדה שמדובר במשטר חדש שאיננו משהו מוכר כמו קפיטליזם, סוציאליזם, אנרכיזם, גורמת קשיי הבנה לאנשים רבים המצפים לשמוע על משהו מוכר מראש.

כאשר יש בעיות חדשות צריך למצוא להן פתרון חדש.

דמוקרטיה ישירה היא פתרון חדש לבעיות חברתיות ופוליטיות ישנות - וחדשות.

אפשר להתנגד לפתרון חדש אך כדאי להביא נימוקים חדשים ולא לחזור על נימוקים ישנים.

[למעלה] האם במשטר דמוקרטיה ישירה  במקומות העבודה עלול להיווצר מצב בו בעלי הון יסרבו להשקיעו מחשש שלא ירוויחו עליו?

יש החוששים ממצב בו בו כאשר תהיה לכל עובד בכל מקום עבודה סמכות להציע, לדון, ולהצביע בכל החלטה הנוגעת למקום עבודתו לא ימצאו משקיעים שירצו להשקיע במפעלים ומקומות עבודה.

זה מצב אפשרי אבל לא הכרחי.

ראשית, בד"י , כמו בכל משטר, יכולה החברה כולה להשקיע.

כל אזרח יכול להציע שהחברה כולה תפתח מיזם מסוים ואם ההצעה מתקבלת תשקיע החברה עצמה את ההון הנדרש.

שנית, אם משקיע מודיע מראש שהוא ישקיע רק אם העובדים מוכנים להשאיר בידיו את סמכות ההחלטה על נושאים מסוימים ויש עובדים המסכימים לכך, אין זה סותר דמוקרטיה ישירה אם לעובדים שמורה כל הזמן זכותם לשנות החלטה זו.

מי שמוכן שאחר יחליט במקומו - אך נשמרת זכותו להחליט אחרת בכל רגע - הוא חפשי גם אם וויתר זמנית על החופש שלו.

אם הוויתור, הזמני, על החופש נעשה ללא כפיה כלשהי ותוך שמירת הזכות לבטל וויתור זה בכל רגע - נשמר החופש.

העיקר הוא שהחוק שומר כל הזמו על החופש ("חופש" - של יחיד או ציבור - הוא מצב בו יחיד או ציבור חי בהתאם להחלטות שהוא עצמו החליט) של כל אזרח, כך שגם אם מישהו החליט לוותר על החופש שלו (והחופש לוותר על החופש הוא חלק מהחופש) אך נשמרת זכותו לבטל בכל רגע את הוויתור - נשמר החופש.

[למעלה] האם דמוקרטיה ישירה לא מסובכת בהרבה משלטון הנציגים?

 לא פשטות המשטר קובעת האם להעדיפו אלא מידת החופש שיש לאזרח במשטר.

 
נבחן זאת בדוגמה מוכרת:

 
דיקטטורה היא משטר פשוט בהרבה ממשטר נציגים כי איש
אחד - בלי בחירות, בלי אופוזיציה, בלי קואליציה - מחליט את כל ההחלטות עבור כל החברה.

ביטול בחירות מבטל הרבה שחיתות כי אין צורך לשחד בוחרים או לעשות תככים נגד מתחרים או לרמות מצביעים.

גם קבלת ההחלטות בדיקטטורה פשוטה מאוד ומהירה מאוד.

איש אחד -  בלי אופוזיציה וקואליציה - מחליט הכל.

זה יעיל בהרבה מקבלת החלטות במשטר של נציגים.

זה מהיר ופשוט.

לכן יש הרבה אנשים שהתייאשו ממשטר נציגים ומציעים להקים דיקטטורה.

אך דיקטטורה סותרת את החופש.

חופש פירוש לחיות לפי החלטות של עצמך - לא של אחרים.

אם מישהו אחר מחליט במקומך כיצד אתה תחיה,  אינך חפשי.

בדיקטטורה כל האנשים בחברה - חוץ מהדיקטטור - אינם חופשיים.

 העובדה היא שרוב בני האדם מעדיפים משטר נציגים על פני דיקטטורה.

מידת החופש שיש לאזרחים במשטר הנציגים גבוהה הרבה יותר מאשר דיקטטורה.

 
גם אם יסתבר כי דמוקרטיה ישירה מורכבת יותר ממשטר הנציגים – סביר שהאזרחים יעדיפו אותה כיוון שהיא מאפשרת מקסימום חופש לאזרחים והיא משטר שבו ניתן לממש את ערכי הדמוקרטיה יותר מכל משטר אחר.

יש לשים לב שדווקא שלטון הנציגים גורם לסרבול מיותר ומורכבות יתר שתיעלם בדמוקרטיה ישירה.

כדי להצדיק את משרתם – נוטים הנבחרים לסבך את הפוליטיקה ולהציגה כדבר הנשגב מיכולתם של האזרחים "הפשוטים".

בעיות שניתנות לניסוח חד וברור מנוסחות בכוונה תוך ערפול וטשטוש כדי שתיראנה מסובכות.

מהותם  של חוקים  רבים מוסתרת ומטושטשת על יד ניסוחים משפטיים מסורבלים שנועדים בעיקר להקשות ולסבך.

הציבור מקבל את הרושם  המוטעה כאילו מדובר במלאכה מסובכת.

האמת שהיא שמדובר במלאכת מחשבת של תככים ומזימות בלי קשר לנושאים העומדים על הפרק להחלטה.

[למעלה]

יש כל כך הרבה עוולות להלחם נגדן, מדוע להיאבק  דווקא לדמוקרטיה ישירה?

מאבק לדמוקרטיה ישירה הוא מאבק למען שוויון פוליטי בין כל בני חווה.

שוויון בסמכות ההחלטה בכל תחום בחברה הוא השוויון העיקרי שממנו יכולים להיגזר שוויונות אחרים (שוויון כלכלי, שוויון בפני החוק, שוויון הזדמנויות וכדומה).

כאשר כל האנשים מציעים, דנים ומצביעים על החוקים והמדיניות, יכולים הם לקבוע איזה שוויון ברצונם לממש.

 זהו מאבק יסודי ונוגע לכל שאר המאבקים.

מאבק לדמוקרטיה ישירה הוא מאבק לביטול השליטה ולא מסתפק בהחלפת השליטים.

רבים נאבקים למען תוכן של החלטה מסוימת שהתקבלה על ידי נציגים מבלי לערער כלל על סמכותם של אלו לקבל את ההחלטות במקום האזרחים.

 
יש נאבקים לשינוי מדיניות שנקבעת על ידי מנהל בית ספר מבלי להעלות לדיון את השאלה: "מי מוסמך לקבל את ההחלטות בבית הספר?"

אחרים  פועלים נגד החלטת הנהלת מקום העבודה על פיטורים תוך דרישה שההנהלה תשנה החלטתה אולם מבלי לערער על סמכותו של קומץ מנהלים לקבוע את גורלם של העובדים במקום העבודה?

 
מאבק לדמוקרטיה ישירה רלוונטי בכל מאבק נגד עוולות המשטר כיום כיוון שמשטר הנציגים והקפיטליזם מבוססים  על אי שוויון בסמכות ההחלטה.

 
מאבק בתוכן ההחלטות מבלי להתייחס לשאלה המהותית "מי מוסמך להחליט את ההחלטות?" הוא מאבק חלקי ומסורס.

מי שנאבק רק להחלפת השליטים או מתחנן שיואילו לשנות את החלטתם פועל (גם אם אינו מתכוון לכך) להנצחת השיטה ולהמשך העוול בעתיד.

 
לא מדובר בטיעון תאורטי אלא במציאות יומיומית.

 
ארגונים חברתיים רבים יוצאים מדי שנה כנגד הצעות התקציב של הממשלה (בצדק).

חלק מהארגונים קורא להתפטרותם של שרי האוצר וראשי הממשלה בשל חלוקת התקציב.

שאר הארגונים מנסים להפעיל לחץ על הנציגים כדי שלא יתמכו בתקציב זה.

אולם השאלה המרכזית היא: "מי מחליט איך יחולק תקציב המדינה"?

האם קומץ נציגים ובעלי הון שמשחדים אותם?

תומכי דמוקרטיה ישירה יעלו דרישה לכך שהאזרחים עצמם יציעו הצעות תקציב, ידונו בהן  יצביעו על התקציב.

מימוש דרישה זו (שאפשרית כיום מבחינה טכנית) יאפשר לכלל האזרחים להשתתף בהחלטה איך לחלק את המסים.

  

אזרחים ותלמידים רבים מתנגדים  בצדק לרפורמה המוצעת במערכת החינוך ("דוח דברת").

כיום המאבק מתמקד בניסיון להדיח את שרת החינוך ומנכ"לית משרד החינוך ממשרתן או להפעיל לחץ למניעת יישום הרפורמה.

אבל השאלה המתבקשת היא:   "מי צריך להחליט את ההחלטות שתחייבנה את המורים והתלמידים במערכת החינוך?"

מי מוסמך להציע לדון ולהצביע על רפורמה בחינוך?

התשובה של משטר הנציגים הנוכחי – "רק שרת החינוך (באישור הממשלה)".

התשובה של תומכי דמוקרטיה ישירה: "תלמידים, מורים והורים  (או  אף כלל האזרחים) יציעו, ידונו ולבסוף יצביעו ישירות על הרפורמה בחינוך".

זה מאבק אמיתי לדמוקרטיה.

 

 אלו דוגמאות קונקרטיות שמראות שמאבק לדמוקרטיה ישירה חיוני  ורלוונטי כיום.

  

המאבק לדמוקרטיה ישירה אינו במקום מאבק ספציפי כיום אלא במקביל לו.

פעילויות וארגונים שנאבקים נגד דיכוי ונגד עוולות המשטר הקיים הם חיוביים וחשובים ויש להמשיך לעשותם.

כיום פעיל מיעוט של אנשים שבניגוד לאנוכיות הרווחת במשטר הקיים, פועלים למען הפסקת דיכוי ולמען רווחת כלל בני האדם.

פעילות כזו היא מבורכת.

 
אולם מי שלא מסמן לעצמו מטרה לטווח ארוך שאינה רק
תגובה לעוולות המשטר הנוכחי ימצא את עצמו רק מגיב ולא יוזם ובעמדת נחיתות רעיונית מול הציבור.

כל מי שפועל "נגד" חייב להציע גם "בעד".

 
רבים מתקשים לתת תשובה ברורה מהי החלופה שלהם לניהול החברה ולא רק מהי עמדתם כנגד עוול זה או אחר שגרם המשטר.

 

בעבר תמכו רבים בסוציאליזם כחלופה לקפיטליזם אולם לאחר קריסת בריה"מ  ב-1991 איבדו רבים את אמונתם ברעיון הלאמת אמצעי הייצור כפתרון לבעיות החברה.

התברר שבעלות ממשלתית על מקומות העבודה יצרה שלטון מדכא מסוג חדש.

רוב מוחלט של אלו שחיו במשטרים אלו מאסו בכך. מסתבר שממשלה היא מעביד מדכא לא פחות ולפעמים יתר מאשר מעביד פרטי.

שלטון המפלגה המהפכנית (או ליתר דיוק – שלטון מנהיגי המפלגה) בכל הארצות הסוציאליסטיות המאיס עצמו על האזרחים וכיום כמעט אף אחד לא רוצה בו.

כיום יש צורך לגבש חלופה לא רק לקפיטליזם אלא גם לסוציאליזם.

 
מי שאין לו חלופה חיובית למשטר יאלץ להיגרר כל הזמן לתגובות למעשיו של המשטר ויאבד כל יוזמה ואפשרות למהפכה חברתית.

 
על כל פעיל לשינוי החברה לגבש לעצמו חלופה כוללת למשטר גם אם ביומיום ימשיך גם במאבקים עכשוויים.

מי שלא יעשה כן ימצא את עצמו בבעיות קשות.

ראשית – אם אין לך מה להציע לאנשים כחלופה הם ימשיכו לקבל את המצב הקיים , על כל חולייו ומגרעותיו  - בטעות - כמצב "נורמלי" ו"טבעי".  זה מונע אפשרות לשינוי החברה.

 
שנית – מאבק שכולו "נגד" ואין מאחוריו גם "בעד" הוא מאבק שנוטה לייאש וליצור דיכאון בקרב הפעילים.

  
אין חובה לתמוך בדמוקרטיה ישירה אולם כל פעיל צריך להבהיר לעצמן ולציבור אליו הוא פונה איזו מין חברה הוא רוצה ואיך לפעול להשגתה

כל התעלמות ממתן תשובה ברורה לשאלה המכרעת והיסודית בפוליטיקה - "מי מוסמך להחליט את ההחלטות?" פגעה במאבקים קודמים לשינוי החברה ותחבל גם במאבקים עתידיים.

אתר זה מציע תשובה ברורה לשאלה "מי מחליט?".
בדמוקרטיה ישירה כלל האזרחים מוסמכים להחליט ישירות את ההחלטות בכל תחום בחברה.

פעילים רבים מזלזלים בהתייחסות מפורשת לשאלה "מי מחליט?" ומנסים להיאבק רק לשינוי תוכן ההחלטות. זה מקשה על הצלחת המאבק וגרוע מכך מנציח את השליטה והדיכוי.

מדוע?

כדי לגרום לשינוי בתוכן ההחלטות מבלי לשנות באופן יסודי את אופן קבלתם על הנאבקים:

א. למחות כנגד תוכן החלטה ולנסות לכפות על השליטים/נציגים שינוי תוכן מסוים. ( תוך קבלת הסמכות של השליטים להמשיך לשלוט בציבור).

ב. להחליף את השליטים/נציגים ולצפות לשינוי בתוכן ההחלטה (תוך המשך קבלת מודל השליטה הקיים).

ג. לכפות את שינוי תוכן ההחלטה על הציבור בכוח ולייסד משטר בעל תוכן חדש שנשלט על ידי הנאבקים.

פעילים המנסים ליישם את סעיפים א'-ג' חוטאים לעיקרון השוויון בסמכות ההחלטה בין כל בני אדם וכובלים עצמם ואת הציבור לצורה מדכאת ממהותה (כלומר שמונעת זכויות החלטה מיחיד או ציבור).

מי שבוחר באפשרות א' ואפילו מצליח לשנות תוכן של החלטה כלשהי למעשה "נכנע" למבנה המשטר ומנציח מבלי דעת את המשטר עצמו, גם אם מוכנסים תיקונים מבורכים.

מי שבוחר באפשרות ב' מתאכזב בדרך כלל גם מהשליטים/נציגים החדשים ומקבע בכך גם את אופי המשטר וגם את אדישות הציבור לאופי החברה שלא נקבע על ידם.

מי שבוחר באפשרות ג' ומבצע הפיכה ומנסה להשליט בכוח את עמדותיו מוצא עצמו מדכא אחרים – גם אם לא התכוון לכך.

ברור שהרבה יותר קל להיאבק לשינוי חברתי במסגרת משטר נציגים מאשר בדיקטטורה.
למרות שהוכח שמשטר נציגים עלול להוביל לקטסטרופות לציבור הבוחרים עצמו, עדיין יעדיפו רבים משטר נציגים על פני משטר של שליט יחיד שאף לא ניתן להחליפו ושכל אפשרות לביקורת ולהשמעת דעה נשללת מהאזרחים.

המאבק להחלפת משטרים של מלוכה ודיקטטורות במשטרי נציגים היה מאבק חשוב ויסודי שאפשר יותר חופש פוליטי מכל מאבק למען תוכן החלטה זו או אחרת במסגרת המשטר הדיקטטורי.

ה"זירה הפוליטית" שיצר משטר הנציגים היא אכן נוחה יותר ודמוקרטית הרבה יותר מהזירה הקודמת.

כך גם "דמוקרטיה ישירה" היא "זירה" נוחה הרבה יותר למאבקים על אופי החברה מאשר משטר הנציגים.

כיום אפשר לממש דמוקרטיה ישירה גם בקנה מידה של מיליוני אזרחים.

לכן אנו קוראים להיאבק למימוש דמוקרטיה ישירה גם בין אנשים החלוקים על תוכן ההחלטות שצריכות להתקבל.
אין צורך להמתין למשבר כלכלי ואין צורך ב"הנהגה מהפכנית". המצוקה הפוליטית רחבה מאד כמעט בכל מקום ובכל תחום.
לא מדובר רק על החלטות מדינה. תלמידים והורים צריכים להיאבק על זכותם להשתתף בהחלטות בבית הספר ולא רק לשנות תוכן החלטה זו או אחרת של משרד החינוך או ההנהלה.
עובדים במפעל צריכים להיאבק על זכותם לדון ולהצביע במקום עבודתם ולא להסתפק רק במאבק לשינוי החלטה של הנהלה על פיטורים או שינוי תנאי עבודה.


אפשר למנות מספר יתרונות למאבק לשינוי ערכים בציבור במסגרת דמוקרטיה ישירה:

1.המאבק לדמוקרטיה הישירה משפיע ומשנה את הנאבקים.הנאבקים על זכותו של כל אזרח להחליט ולדון בהחלטות החברה יהיו קרוב לוודאי רגישים יותר לאפליה ולדיכוי על סמך קבוצת השתייכות מאבק לשוויון פוליטי מחנך גם את הנאבקים עצמם.

2. אופי המשטר בדמוקרטיה ישירה מאפשר להפיץ דעות ולדון בחופשיות הרבה יותר מבכל משטר אחר.

3.העובדה שהאזרחים מחליטים ישירות תגרום לכך שכמעט כל אזרח ימצא עצמו במיעוט מפעם לפעם בהחלטות מסוימות. זה עשוי לסייע ליצירת פתיחות ורגישות ונכונות להתפשר בקרב הציבור.

4. כאשר אנשים מקבלים החלטות לאורך זמן וגם חווים את תוצאות החלטות אלו הם נאלצים להתמודד עם התוצאות גם אם אינן לרוחם. זה עשוי להוליד שינוי בתוכן ההחלטות בעתיד ולעתים אף במערכת השיקולים שהביאה להחלטות הקודמות.
גם מי שמאמין בכל ליבו בנכונות עמדתו עשוי לשנות עמדה זו כאשר עמדתו נבחנה במציאות והתבררה כלא מוצלחת (בעיני בעל העמדה).
זה משאיר פתח גם למיעוט לגרום לשינוי בעמדות הרוב אם אכן עמדות המיעוט תתאמתנה לאורך זמן.

5.יותר קל לפעול לשינוי חברתי במשטר שהעיקרון הבסיסי שלו הוא שוויון פוליטי בין כל בני האדם. סביר שדור שיתחנך באווירה של דמוקרטיה ישירה יתקשה לקבל דיכוי ואפליה בין בני אדם וזה יכול לסייע לפעילים חברתיים.



ייטיבו לעשות כל הרוצים לשנות את החברה אם יאבקו יחד – במקביל למאבק נפרד בתוכן החלטות - לכינון דמוקרטיה ישירה במדינה, במקומות העבודה, במערכת החינוך ובמשפחה.

[למעלה] מי יצביע  בד"י נגד ביטול מס הכנסה?  
בדמוקרטיה ישירה יצביעו נגד ביטול מס כל האזרחים שלא מעוניינים לבטלו.
סביר להניח שבכל זאת האזרחים יהיו מעוניינים להשקיע חלק מהמשאבים בחברה כולה
אם לא אז יישאו בתוצאות ויתכן וישנו דעתם.
אפשר להניח רוב מכריע של הציבור לא יוותר על רשת ביוב ארצית, תחבורה ציבורית, חשמל, פנסיה, דמי אבטלה, שירותי חינוך, שירותי רווחה, וכדומה.

כיום האזרח מרגיש שהשלטון כופה עליו חובות. המדינה נתפסת כמשהו חיצוני לאזרח שמטיל עליו חובות.
אולם זו תוצאה של המשטר הנציגים. כיוון שהאזרחים לא שותפים כלל בדיון ובהחלטות על החוקים והמדיניות, על הזכויות והחובות, הרי שהם רואים את השלטון כגוף הכופה עליהם כללים.
זה מסביר את השאלה המוזרה הנפוצה בקרב השומעים לראשונה על רעיון הדמוקרטיה הישירה.
אבל כאשר כלל האנשים צריכים להחליט יחד על אופי החברה וחוקיה הם בדרך כלל בונים מסגרת חברתית עם כללים וחובות. וזכויות

כאשר ינסו לממש דמוקרטיה ישירה במדינה תעלה בוודאי השאלה האם ואיך לגבות את המסים.
האזרחים יבינו שכדי להמשיך ולחיות בחברה מודרנית ולאפשר שירותים לאזרחים הרי שיש להשיג תקציב כללי ולקבוע איך לחלקו.

האם בקיבוצים, בהם כל חבר יכול היה להצביע באספת החברים לא היו חובות על החברים?
בוודאי שהיו.
החברים קבעו לעצמם חובות כדי לקיים את אופי החברה בה רצו לחיות.
כנ"ל בדמוקרטיה ישירה במדינה.
[למעלה] איך יהיה לאזרחים זמן לקבל את כל ההחלטות?  האם לא תהיינה אלפי החלטות?

רבים סבורים כי לאנשים "אין מספיק זמן" כדי להשתתף בדיונים ובהצבעות. אולם זמנם של רוב האנשים כיום איננו כפוף להחלטותיהם. כאשר מקומות עבודה ינוהלו על-ידי עובדיהם, יוקצה חלק משעות העבודה לדיונים והחלטות בכל הקשור לעבודה – ולמדינה.

בחברה שמנוהלת ישירות על-ידי אזרחיה ימצאו רבים עניין בדיונים ובקבלת החלטות  ולא בהיצמדות למכשיר הטלוויזיה לצורך בידור.

גם אפשרות זו תהיה בנמצא,  אך לאזרח תהיה מטרה משמעותית יותר - ניהול ישיר של החברה. 

וויכוח על החברה הוא וויכוח על  אופי האזרח  החי  בה. 

סביר להניח שבד"י אנשים יקדישו יותר זמן לדיון בבעיות חברתיות מאשר במשטר בו אנו חיים כיום. במיוחד אם דעותיהם ניתנות למימוש ואינן רק "דיון אקדמאי" או "קיטורים".
מה פסול בכך שאנשים החיים בחברה דנים בבעיות החברה?

יש הטוענים כי לרוב האזרחים לא יהיה זמן בשל עבודתם למחייתם.
אך הזמן שרוב האזרחים משקיעים בעבודה כיום אינו נתון משמיים ואינו כורח "טבעי
".

אנשים שמשקיעים את רוב זמנם ורוב חייהם בפרנסת משפחתם עושים זאת בגלל שאינם שותפים בהחלטות - לא למרות זאת.

מזה עשרות שנים  האנושות נמצאת במצב שניתן לייצר את כל המזון הדרוש וכל הצרכים הבסיסיים של כלל המין האנושי. 
העובדה שבכל זאת חלק גדול מאנושות לא
זוכה לקבל זאת ומיעוט קטן שולט ברוב עצום של משאבים היא תוצאה של הפוליטיקה הנוכחית שבה מיעוט זעיר מחליט בשביל רוב עצום ולא של "כורח טבעי."
השאלה האם את כספי המיסים יבזבזו על פיתוח אמצעים להשמדה המונית למשל או במקום זאת בפיתוח פתרונות טכנולוגיים שיחליפו ידיים עובדות, יחסכו עבודה ויאפשרו רווחה כלכלית לא עלתה מעולם לדיון והחלטה של האזרחים בשום משטר נציגים בעולם. לא במקרה.

נכון שהיום, במשטר נציגים בפוליטיקה וכלכלה קפיטליסטית אין להרבה אנשים פנאי לכך אולם זה נובע מאופי המשטר וישתנה עם שינוי המשטר.
גם המשטר שקיים היום הוא תוצאה של מאבקים לחופש ולשליטה.
כיום למשל החוק מעניק לאזרחים פנסיה, ביטוח בריאות ממלכתי, שעות עבודה מקוצרות לאימהות, חופשה שנתית וכדומה.
זה אינו מובן מאליו ולא היה קיים עד אחרי מלחמת העולם השנייה ברוב מדינות המערב.
סביר שחברה שתתנהל בדמוקרטיה ישירה ותכיר בחשיבות של השתתפות האזרחים בקביעת החוקים והמדיניות, תאפשר גם מספיק זמן לדיון וקבלת החלטות.

למשלף מי אמר שיום העבודה בד"י יהיה בהכרח 8 שעות ?
כאשר העובדים פועלים לפי החלטות שהם עצמם  קבעו (לא המעביד אן איגוד מקצועי שיהפכו למיותרים)
הופכת העבודה ליעילה בהרבה  וההספק של העובדים עולה.
במצב זה יוכל להתקיים גם שבוע עבודה של 5 ימים עם 5 שעות עבודה ביום,
כך שלעובדים יהיה הרבה יותר זמן פנוי

בעבר נראתה  "נורמאלית" העובדה שיום העבודה נמשך 14 שעות וילדים בני 8 מועסקים בעבודות פרך במכרות פחם.
העובדה שכיום יום העבודה הרגיל הוא 8-9 שעות ואסור להעסיק ילדים בוודאי אינה תוצאה של  שינוי בטבע או באקלים ואנו איננו מוטציות מותאמות.  אנשים רבים נאבקו ואף נהרגו במאבק לקיצור יום העבודה ולהפסקת העסקת ילדים ועל זכותם להתאגד מול המעביד (ראה למשל 1 במאי).

רוב הטיעונים נגד ד"י מתבססים על מצב דברים שקיים בחברה הנוכחית אך בד"י  יהיה מצב דברים שונה לחלוטין לא רק במדינה אלא גם במקום העבודה, הלימודים, ובבית.

ריבוי החלטות?

הטענה על מחסור בזמן מסתמכת פעמים רבות על הטענה לפיה "מבול של החלטות " לא ישאיר זמן לדון ולהחליט בהן או לעשות דברים אחרים פרט לקבלת ההחלטות.

אך מספר הנושאים בהם יש להחליט אינו כה רב כפי שנוטים להפחידנו.
גם מבלי להיכנס למספרים היבשים  (התייחסות בהמשך) כדאי לשים לב למספר עובדות שלא בדיוק תומכות בטענת "אלפי ההחלטות".

שא. אם יש כזה מבול של החלטות איך מקבל אותן שליט יחיד במשטר דיקטטורי ולא משקיע אפילו את רוב זמנו בכך?

ב. איך מספיקים הנציגים לקבל את כל ההחלטות כאשר רוב היום הכנסת ריקה?
בעניין זה ראו למשל ערוץ הכנסת וכן כדאי לשים לב שועדות הכנסת גם הן כמעט ריקות - ראו לדוגמה כתבות מתקופה האחרונה  
       (YNET)   בלתי מספיק לח"כים על נוכחות בוועדות וכן במעריב -  הח"כים נעדרים, התירוצים נהדרים.

 האם לא יוכלו אזרחי הדמוקרטיה הישירה להמציא פתרונות חדשים לבעיית כמות ההחלטות?
אפשר לקבוע אחוז חסימה שמתחתיו הצעה אינה עולה להצבעה.
אפשר למנות בהגרלה ועדות של אזרחים שימיינו את ההצעות שמועלות לפי נושאים וינסחו יחד מספר קטן יותר של חלופות להצבעה של האזרחים. כל ועדה כזו שמונתה בהגרלה תפעל רק לצורך משימה מוגדרת.
אפשר לקבוע בחוק זמן מספיק שיאפשר לכל אזרח, אם ירצה, לקבל את המידע ולהחליט.
אלו רק דוגמאות.

דמוקרטיה ישירה אינה מחייבת כל אזרח לדון ולהצביע על כל החלטה אלא מאפשרת לו את הסמכות לעשות כן ותוכל לאפשר לו גם את הזמן לעשות כן. סביר שרוב האנשים לא ידונו ויצביעו בכל הנושאים אולם סמכותם לעשות כן נשמרת כל הזמן.

יש סבורים כי כאשר לכל אזרח תהיה זכות להציע הצעות החלטה פוליטיות יהיה מספר עצום של הצעות שיגרום שיתוק במערכת הפוליטית כי אי אפשר יהיה לדון בכולן. דעה זו מניחה שמספר הצעות ההחלטה נובע ממספר הזכאים להציען. זה מופרך כל יום בכל בית-נציגים. בכנסת יש 120 נציגים אך מעולם לא הוגשו 120 הצעות החלטה על נושא כלשהו. 

הסיבה? מספרן של הצעות ההחלטה אינו נובע ממספר בעלי הזכות להציע אלא מנושא ההחלטה. למשל, בהחלטה להאריך יום לימוד בבתי-הספר יכולה להיות החלטה לא להאריך, ושתיים או שלוש החלטות להאריכו בשעה, בשעתיים, או בשלוש. אך לא תהיינה 120 הצעות ואפילו לא 12. 

אפשר גם לקבוע מינימום קולות שהצעה שלא השיגה אותו תורד מסדר היום.

יש הטורחים להפחיד את האזרחים מפני כמות ההחלטות על סמך בדיקת כמות הצעות החוק שמוגשות כיום לכנסת על ידי אח"כ והממשלה.

זהו נתון מעוות להשוואה. יש לבדוק כמה הצבעות היו בקריאה ראשונה בכנסת ולא כמה הוגשו שכן גם בדמוקרטיה ישירה יקבעו האזרחים מנגנון נגד הצפה שיכלול למשל אחוז חסימה של חתימות דיגיטליות של אזרחים הדרושים כדי להעלות הצעה לדיון ארצי.

בנוסף יש לבדוק כמה נושאים נדונו ולא כמה הצבעות שכן ניתן יהיה למיין הצעות דומות לפי נושאים ולדון בהם ולהצביע  יחד.

למשל, בכנסת ה-16  שפעלה כשנה וחצי (02/2003 - 08/2004) הונחו כ-2500 הצעות חוק אך הגיעו להצבעה בקריאה טרומית רק כ-450 ובקריאה ראשונה רק כ-250 

(הנתונים מתוך סטטיסטיקה רשמית של אתר הכנסת)

 250 הצעות בשנה וחצי , כלומר בערך 15 הצעות בחודש.

כל זה לפני מיון של ההצעות לפי נושאים שיפחית בצורה משמעותית את הכמות.

מובן שיש להוסיף  לכך לכל אזרח גם הצעות שקשורות למקום מגורים, למקום עבודה, לבית הספר וכדומה אך גם אז לא מדובר באלפי ואף לא מאות החלטות.

האזרחים שיממשו דמוקרטיה ישירה יצטרכו להתמודד עם בעיה זו ולפתור אותה ברוח הדמוקרטיה הישירה.

לא סביר שהם יזרקו את השיטה כולה אלא שיתמודדו וייצרו פתרונות חדשים.

[למעלה]

מדוע לא להקים מפלגה שתרוץ לכנסת ותפעל  שם למימוש דמוקרטיה ישירה?

יש המשתכנעים ברעיון הדמוקרטיה הישירה והשוויון הפוליטי ומוכנים גם לפעול לקדמו ולהיאבק לממשו.

חלק מתומכי מימוש דמוקרטיה ישירה במדינה מעוניינים לקדמה על ידי הקמת מפלגה פרלמנטארית שתציג רשימת נציגים לכנסת ותפעל בפרלמנט למען דמוקרטיה ישירה.

תומכי ד"י אלו מדברים על שימוש במסגרות הקיימות במשטר הנציגים כדי לקדם משטר בו כל אזרח יכול להציע לדון ולהצביע ישירות על חוקים ומדיניות.

חברי המפלגה ידונו ויצביעו על החלטות המפלגה ואילו הנציגים ישמשו מעין "שגרירים" של רצון רוב בוחרי המפלגה בכל נושא וכך יצביעו בבית הנבחרים.

בחזונם של מציעי הרשימה לכנסת יחל תהליך במהלכו המפלגה תגדל שכן אזרחים נוספים ירצו להצטרף למפלגה שבה יוכלו להצביע על המדיניות שעליה יצביעו נציגיה.

בשלב מסוים אמורה מפלגה זו להפוך לרוב בפרלמנט ואז להחליט כביכול  על הקמת דמוקרטיה ישירה במדינה.

הרעיון הוא "ניצול" משטר הנציגים לקידום ד"י.

עד כאן תמצית ההצעה.

 
כנותם  של התומכים ברעיון ונכונותם לפעילות למען דמוקרטיה ישירה  אינה מוטלת בספק ויש לברך על מאמציהם לקדמה.

למרות זאת, מוטב לתומכים ופעילים למען ד"י להקדיש מחשבה נוספת למשמעותו של הרעיון.

 
יש לדחות את הרעיון הן מנימוקים עקרוניים והן מנימוקים מעשיים:

 
1. אסור שתנועה לדמוקרטיה ישירה תשתמש באמצעים מנוגדים לרוח הדמוקרטיה הישירה

 הרעיון שדמוקרטיה ישירה תקודם על ידי מפלגה בכנסת אינו ברוח הדמוקרטיה הישירה ויש לפסול אותו מבחינה עקרונית.

מי שקורא לביטול שיטת הנציגים בפוליטיקה אסור שיהפוך לנציג בעצמו.
ניסיון לקדם דמוקרטיה ישירה על ידי שימוש בנציגים בבית הנבחרים הוא ניסיון לקדם מטרה ראויה על ידי אמצעי פסול.

כל מטרה – ואמצעיה.

לא כל אמצעי כשר לקידום כל מטרה.
הנוסחה הנפוצה - והשקרית - "המטרה מקדשת את האמצעים" הרסה הרבה מטרות טובות.

נוסחה זו מתייחסת לאמצעים כאילו הם משהו עצמאי - ונפרד - ממטרות.
אך יש קשר הדוק כל אמצעי לכל מטרה.
כל אמצעי מעצב את מטרתו - בדמותו. כל מטרה מגדירה אמצעים ברוחה.
אמצעי המנוגד לרוח המטרה אותה נועד לקדם יהרוס אותה לבסוף גם אם בטווח קצר נראה כאילו הוא מקדם אותה.
זה קרה תכופות במאה ה- 20, במיוחד בארצות ה"סוציאליסטיות" שהשתמשו באמצעים הנוגדים את רוח הסוציאליזם כדי לקדם אותו.
התוצאה ? אי- יושר, שחיתות, ולאחר זמן ממושך - קריסה.

אסור שתנועה לד"י תשתמש באמצעים מנוגדים לרוח הד"י .

(כמו - להשתתף בבחירות כדי לבחור נציג, שייצג תביעה לד"י בבית-הנציגים)

מי שינסה לעשות זאת יעורר אי-אמון בקרב תומכי ד"י.

 

2. דמוקרטיה ישירה עוסקת בשאלה "איך מחליטים?" לא "מה מחליטים?"

 אולם מפלגה  בפרלמנט עוסקת בשאלה "מה מחליטים?".

תנועה שמטרתה כינון דמוקרטיה הישירה אינה יכולה לנקוט עמדה לגבי שאלות פוליטיות ספציפיות.

תנועה למען דמוקרטיה ישירה מציעה שהחלטות המחייבות את כל החברה תתקבלנה על ידי כלל האזרחים לאחר דיון בו יוכל כל אזרח להשמיע את דעתו ולא על ידי קומץ "נציגים" שרק הם דנים ומחליטים.

אם תנועה זו תציע גם "מה להחליט" ולא רק "איך מחליטים" יסיקו רבים - בצדק - שזו עוד "מפלגה" ככל היתר במשטר הנציגים.
"מפלגה" היא התארגנות שמטרתה לשכנע אנשים להחליט החלטה ספציפית לגבי בעיה פוליטית ספציפית.
אך מטרת התנועה לדמוקרטיה ישירה היא שינוי השיטה לקבלת החלטות, לא שינוי תוכן ההחלטות.

אדם יכול להיות חבר בתנועה לדמוקרטיה ישירה (ולפעול להחלפת השיטה לקבלת החלטות) ובאותו זמן להיות חבר גם במפלגה שתומכת בעמדה פוליטית ספציפית.

אך תנועה לדמוקרטיה ישירה חייבת להיזהר מנקיטת עמדה ספציפית לגבי בעיה פוליטית ספציפית, כיוון שזו חציית הגבול בין "איך מחליטים?" ל"מה מחליטים?".

מבחינה מעשית כל זמן שתנועה לד"י עוסקת רק ב"איך מחליטים" יכולים רבים לפעול יחד לשינוי השיטה גם אם דעותיהם הפוליטיות נוגדות זו את זו.

אך ברגע שתנועה לד"י תנקוט עמדה ספציפית בשאלה פוליטית ספציפית ינטשו אותה כל אלה שמתנגדים לעמדה זו.
כלומר התנועה תתפלג לא בגלל מחלוקת על מימוש מטרתה אלא בגלל מחלוקת על השימוש בה לאחר השגת מטרתה.

האם נכון להתפלג על שימוש לפני המימוש ?

3 . בניין רקוב יש לבנות מחדש מהיסודות ולא לשפץ ולהתאים את הקיים.

 
תומכי הקמת מפלגה למען ד"י בבית הנבחרים רואים במשטר הנציגים הקיים עובדה שיש להעזר בה למען מימוש ד"י.

אך את משטר הנציגים כולו יש להחליף מן היסוד ולא לבצע "התאמות" בתוכו.

יש להציב חלופה מולו ולפעול למענה באמצעים ברוחה.

ההיסטוריה מראה כי מי שמתאים עצמו למצב ריאלי סופו להפוך לגירסה שלו.

מי שמנסה "לשנות מבפנים" משתנה בעצמו ולא משנה.

זה קרה אלפי פעמים בעבר ויקרה שוב ושוב לכל מי שינסה דרך זו.
מי שנסה להפיץ גירסה של דמוקרטיה ישירה המותאמת למצב של העדר דמוקרטיה ישירה יביא לאי אמון של האזרחים ברעיון ויאלץ דווקא להתאים עצמו למשטר הקיים ולסלף את הדמוקרטיה הישירה.

 
 המאבק למען מימוש דמוקרטיה ישירה חייב להיעשות ברוח הדמוקרטיה הישירה.

יש ראשית להפיץ את הרעיון בקרב הציבור ולשכנע את האזרחים לתמוך בו ולהפך פעילים למענו.

תנועה לדמוקרטיה ישירה צריכה להתמקד במתן חלופה ברורה לשלטון הנציגים ולפעול למימושה במקום משטר הנציגים.

אפשר וכדאי לנצל את התנהגות המשטר כדי להפיץ ולשכנע ברעיון הד"י אולם יש להיזהר מהשחתת הרעיון על ידי שימוש במשטר ומוסדותיו.

[למעלה] מה פירוש ההצעה שבדמוקרטיה ישירה החלטות מסוימות תחייבנה רק את הרוב שהצביע בעדן ולא את המיעוט?

נכון שבדמוקרטיה  ישירה ההחלטות מתקבלות על ידי רוב הציבור.
אולם כדי להגן על זכויות המיעוט ולמנוע דיקטטורה של הרוב יש לקיים מנגנונים ותקנות שיסייעו למנוע מצב זה ולמנוע פירוק של הציבור או עזיבת המיעוט.

יש מצבים בהם כדי להתפשר עם המיעוט שאינו מרוצה מההחלטה או מתנגד לה נחרצות, ניתן להחליט שההחלטה תחייב רק הרוב שהצביע בעדה.

לביצוע החלטה אין צריך שהיא תחול בפועל על כלל הציבור ובמקרים מסוימים אין הדבר יפגע בביצוע ההחלטה וגם לא ברוב שתמך בה.

ניקח לדוגמא מקרה שקרה ויכול לקרות בוועד או מפלגה (=ארגון להפצת רעיונות) מסוימת בדמוקרטיה ישירה.
נניח שהרוב קבע שהארגון יפרסם כרוז הקורא לציבור לנהוג בצורה מסוימת.
אבל מיעוט מחברי הארגון התנגד בתוקף לרעיונות שיופיעו בכרוז.
במצב כזה אכן רוב חברי הארגון בעד הכרוז ואין זה הוגן שהמיעוט ימנע הוצאתו והפצתו של הכרוז.

מצד שני יתכן מצב שבו אנשי המיעוט לא יסכימו להיות אלו שינסחו את הכרוז ולא ירצו בפועל להפיצו.
כלומר החלטת הרוב תתבצע (מישהו אחר, מהרוב, ינסח כרוז ואנשי הרוב יפיצו אותו) ובכל זאת המיעוט לא יבצע את ההחלטה בעצמו בפועל.

אפשר לחשוב על מקרים נוספים ברמת המדינה כולה בהם בתור הצעת פשרה, לאחר שמיעוט הטיל וטו על החלטה מסוימת, הרוב יאפשר לאנשי המיעוט לא לבצע בפועל את ההחלטה.

את ההחלטה באלו החלטות יהיה ניתן לבצע את העיקרון יצטרך הציבור שיממש ד"י לקבל.

ניתן להשתמש בה כאחד מאפשרויות הפשרה כאשר מוטל וטו או להחליט מראש על תחומים מסוימים שבהם יש אפשרות כזו.

לדוגמא, יתכן ויוחלט כי החלטות על יציאה למלחמה התקפית תחייבנה בגיוס רק את הרוב שהצביע בעדן.

זה לא ימנע מהרוב לקבוע יציאה למלחמה אך יאפשר למיעוט לא לקחת בה חלק.

 
ראה גם: זכות וטו למיעוט בדמוקרטיה ישירה

[למעלה] איך דמוקרטיה ישירה עשויה ליצור אפשרות לשינוי הערכים של הציבור?

כאשר הנך מצביע ישירות על החלטה אתה מעדיף.

העדפה נקבעת על פי ערכיו של המעדיף.

אם ההצעה בה תמכת אכן מקבלת רוב והיא מתממשת אתה למעשה אחראי לתוצאותיה.

לא כי מישהו אמר לך אלא כי אתה עצמך חשבת שזו הבחירה העדיפה בעיניך.

כאשר לאורך זמן האזרח נאלץ להתמודד עם החלטותיו ותוצאותיהן עשוי להיווצר מצב של חשיבה מחודשת על ערכי היסוד, התאמתם ואף שינויים והחלפתם. בדמוקרטיה ישירה החברה מחנכת למעשה את עצמה.

בד"י לכל חברי הקהילה יש אפשרות למסד את עצמה. להחליט מה טוב ומה לא. לקבוע מה מותר ומה אסור. מה ראוי ומה לא וכו'.

בד"י זה יש תהליך מתמיד של דיון ושינוי.

 
כיום, כשעולה הצעה לנסות להתמודד עם חולי מסוים בחברה מיד קמים רבים  ואומרים ש"הכל מתחיל בחינוך" ולא ב"פיתרון קסם" זמני. 

זוהי טענה מוצדקת אך הגיע הזמן לשאול את כל אלו איך הם מציעים לחנך את הציבור?

העובדה שבתי הספר נקראים "מוסדות חינוך" ואנשים עד גיל 18 "אנשים בגיל חינוך" לא משנה את העובדה שכיום רוב מכריע של בתי הספר עסוק בהקניית ידע טכני ברובו ובקיום מסגרת של שליטה כמעט מלאה בציבור התלמידים.

מי שקורא לשינוי באמצעות חינוך ייטיב יעשה עם יגדיר "מה זה בדיוק חינוך?" ויציע הצעה מעשית ליצירת תהליך חינוך של החברה.

כל משטר מחנך את האנשים שבו לפי אופי המשטר .

שלטון נציגים מחנך את חבריו לאדישות, להתעלמות ולמיאוס מכל מה שקשור במיסוד החברה.

דמוקרטיה ישירה מחנכת את האנשים ללקיחת אחריות אישית, לאכפתיות , ליצירתיות ולמציאת פשרות.

 
ילדים ונערים שיגדלו באווירה של דמוקרטיה ישירה בבית ההורים ובמסגרות החינוך יחוו את השוויון הפוליטי באופן תמידי ועל ידי כך יתחנכו. התנסות ממושכת בקבלת החלטות והתמודדות עם התוצאות והצורך להתפשר ולהצליח לפעול במשותף עם אנשים אחרים שלא תמיד מסכימים אחד עם השני תחנך את הילדים טוב יותר מכל בית ספר במתכונת הקיימת היום.

לבוגרים רבים נראה הדבר לא אפשרי ולעתים אף לא רצוי.

הדבר נובע לעתים קרובות מכך שרוב האנשים חוו בעצמם חוויה של שליטה כמעט מלאה מרגע הלידה ובמשך רוב חייהם.

אדם שגדל במשפחה שבה הגבר מחליט או במקרה הפחות גרוע הגבר והאישה מחליטים את הרב המכריע של ההחלטות עבור ילדיהם:  בגן, בבית הספר היסודי ובתיכון הילד לא מחליט כמעט שום דבר. במקום המגורים, באוניברסיטה, במדינה וכמעט בכל תחום ההחלטות מתקבלות על ידי מיעוט של "מנהלים" ובעלי סמכות.

התוצאה - אנשים רבים חושבים שזהו מצב "נורמלי" ויש אף שיגדירו מצב זה בטעות כ "טבעי".

כדאי להזכיר שחברה אנושית אינה "טבע".

בעבר הלא רחוק מבנה החברה היה שונה וגם אז נטו רבים לראות במצב זה מצב קבוע וטבעי ולכן גם לא נאבקו לשנותו.

מי שנולד לעבדות האמין פעמים רבות שזהו גורלו וכך מתנהלת החברה וכך תתנהל לנצח.

איכרים חיו במשך יותר מ-1000 שנה במשטר פיאודלי תחת שלטון בעלי האחוזות תוך אמונה מלאה בכך שיש מי ש"לעמל יולד" ויש מי שנולד להיות אציל.

נשים רבות האמינו בכך שהן נחותות מגברים וחלק גדול מהנשים אף התנגד למאבקן של נשים נגד האפליה ובעד זכויות שוות.

השוויון הפוליטי הוא דבר אפשרי בהחלט והוא לא דבר מסובך כל-כך ליישום.

 
דמוקרטיה ישירה יוצרת אפשרות חדשה לשינוי חברתי.

שינוי חברתי מתחיל בתודעה.

כאשר האדם נאלץ להציע פתרונות יצירתיים, לדון בבעיות חברתיות ולהשתתף בהכרעה לגביהן הוא הופך מודע הרבה יותר לא רק לחברתו אלא אף לעצמו – לערכיו, לאמונותיו ולהתנהגותו.

[למעלה]  האם בחירות  חשאיות של נציגים לא מבטיחות  לכל הפחות "דמוקרטיה עקיפה"?  

משטר נציגים איננו "דמוקרטיה עקיפה" וגם לא "דמוקרטיה קלסית".
הוא איננו דמוקרטיה כלשהי כי בדמוס-קרטיה ("שלטון הקהיליה") הדמוס  עצמו קובע את החוקים והמדיניות ולא נציג כלשהו.
העיקרון הדמוקרטי הבסיסי ("זכותו של כל אזרח להציע, לדון, ולהצביע בכל החלטה הנוגעת לקהילה כולה") מראה בבהירות שמשטר נציגים הוא בלתי דמוקרטי ממש כמו מלוכה או דיקטטורה.

מי שחושב שבחירות חשאיות של נציגים מבטלות את הסכנות של משטר נציגים מתעלם מהעובדות ההיסטוריות.

היטלר נבחר בבחירות חשאיות וקיבל 44% !!!

בן-גוריון נבחר בבחירות חשאיות וחתם (ב- 1948) הסכם חשאי עם עבדאללה שלקח מהפלשתינאים חצי מהשטח שהחלטת החלוקה של האו"ם הקצתה להם (עבדאללה לקח את החצי השני).
בגלל הסכם חשאי זה אין שום בסיס חוקי לגבולות ישראל ובגללו נלחמים הפלשתינאים 50 שנה להשגת מדינתם בהתאם להחלטת האו"ם. כל ישראלי, פלשתינאי, מצרי, סורי, לבנוני, וירדני שנהרגו במלחמותיה של ישראל עם העולם הערבי נהרגן בגלל הסכם סודי זה.
באוקטובר 1956 נסע ב.ג. לפריז וחתם הסכם חשאי עם צרפת ובריטניה לפיו כבש את סיני והכריז על הקמת "מלכות ישראל השלישית" (ב-1956) אך תוך 4 חדשים אילצה אותו ארה"ב לסגת. כל ההרוגים והפצועים ממלחמה זו נהרגו לשווא.
עד יום מותו הכחיש ב.ג. שביקר בצרפת ב- 1956 או שהיה לו קשר כלשהו עם פלישת צרפת ובריטניה למצרים ב- 1956.
ב.ג. החליט בחשאי, ל-ב-ד-ו, בלי להתייעץ אפילו עם שרי ממשלתו !!! על הקמת מפעל לבניית פצצות אטום בישראל. זו החלטה גורלית לכל אדם בישראל אך ב.ג. לא שאל את אזרחי ישראל אם הם מסכימים להחלטה זו.

אלה הן רק 3 דוגמאות לכך שנציג שנבחר בבחירות חשאיות נוקט מדיניות חשאית הרת אסון לכל אלה שבחרו בו מבלי לברר אם הם מסכימים למדיניות זו.
ממי הסתיר ב.ג. את ההסכם הסודי שלו עם אנגליה וצרפת ב- 1956 ?
מהצרפתים והאנגלים שאיתם חתם על ההסכם ?
מהערבים שטענו כל הזמן שב.ג. משרת את צרפת ואנגליה ?
או מאלה שבחרו בו אך היו מתנגדים להחלטתו אילו הודיע להם עליה מראש ?

הסכנה הגדולה של משטר נציגים - שאיננה קיימת בדמוקרטיה ישירה - היא המדיניות החשאית של הנציגים.
מדיניות חשאית - ולא חשאיות הבחירות - היא הדבר הקובע. בדמוקרטיה ישירה אין מדיניות חשאית.
פרטי ביצוע יכולים להיות חשאיים אך לא המדיניות עצמה.


ראה גם:

איך מנהלים עניינים סודיים בדמוקרטיה ישירה?
איך מקיימים בדמוקרטיה שירה גופים כצבא בהם יש החלטות סודיות ופערי סמכות?

[למעלה] מה פסול בכך שהאזרחים לא מקבלים ישירות החלטות פוליטיות?

כאשר שמישהו אחר לוקח את הסמכות להחליט עבורי , אני מסיר את האחריות מעלי ותולה במחליט את האחריות המלאה לתוצאות החלטתו.
זה נכון עבור יחיד ונכון עבור חברה שלמה.

כאשר אדם אחר (הנציגים למשל) קובע את המדיניות, האזרח אינו לוקח אחריות לתוצאותיה ולא בודק את ערכיו ושיקוליו.

במקום זאת אנו תולים את האשם בנציגים ובבחירות הבאות פועלים להחליפו בנציג אחר שכביכול יחליט החלטות "טובות" יותר בעינינו

הטיעון כאילו החלפה תכופה של נציגים תגרום ל"הענשת" נציגם שהעם מאס בהם הוא טיעון לא רלוונטי.
סיפוק רגש הנקמה של הציבור לא מוליד מדיניות אחרת ולא בחינה של הערכים שבבסיס מדיניות זו.

במצב זה נוצר קיבוע של המדיניות וקיבוע של הערכים בציבור. מדיניות הרסנית חוזרת על עצמה פעמים רבות על ידי נציגים שונים אולם הציבור כלל לא בודק את הנחות היסוד שלו והאזרחים לא לוקחים אחריות למצב שנוצר מהמדיניות.
הישנות משברים פוליטיים והימשכותם כל הזמן מולידה תסכול מהפוליטיקה ואדישות לנעשה.
האדישות, אי האכפתיות וראית המציאות כגורל ומצב החברה כמצב נתון אינם "טבע האדם" אלא תוצאה ישירה של המשטר.
רק במצבים קיצוניים נוצר לחץ מספיק חזק מהאזרחים ומתארגנת מחאה שמצליחה להשפיע על המדיניות (למשל המחאה בארה"ב נגד המלחמה בויאטנם או תנועת 4  אמהות בישראל).
בדרך כלל המחאה מביאה  (אם בכלל) לשינוי נקודתי ולהחלפת נציגים (למשל אחרי מלחמת יום כיפור) אך הבעיה המהותית לא נפתרת.

הבעיה היא בשיטה ולא בנציג.

 כאשר הציבור לא שותף בקבלת ההחלטות אלא יש שלטון נציגים נוצרת שחיתות כמעט  בהכרח.

שחיתות מתהווה כאשר הקומץ בעל הסמכות מנצל את סמכותו לרעה.

מי שרוצה להשפיע על ההחלטות מנסה לשחד את הנציגים והנציגים עצמם משחדים אזרחים כדי להישאר בתפקידם ומנצלים סמכותם להשיג טובות הנאה להם ולאנשי שלומם.

מוסד הבחירות הוא אנטי דמוקרטי ומעודד שחיתות.

המתמודדים עושים הכל כדי להבחר, כולל ניצול סמכותם לרעה. הנבחרים עושים הכל כדי להישאר בתפקידם.

השחיתות אינה תופעה מקומית לישראל אלא מאפיין בולט של כל משטר נציגים בעולם.

דמוקרטיה ישירה מעניקה לכל אזרח את הסמכות להשתתף בהחלטות בעצמו.

כל צוות לביצוע החלטה וכל צוות מומחים ממונה בהגרלה בלבד ולא בבחירות.

הגרלה מנטרלת אפשרות להטיה ושוחד.

הצבעה של מיליוני אזרחים מנטרלת שחיתות.

לא ניתן לשחד מאות אלפי אנשים ולעשות זאת מבלי שהדבר ייחשף.

 כל עוד יסכימו האזרחים להותיר את ההחלטות על מדיניות וחוקים למישהו אחר (אל ושליחיו, מלך, נציגים, מומחים, לשכה פוליטית של מפלגה וכו') ימשכו המשברים הקשים מהם אנו סובלים כיום.

יש לפעול להפצת רעיון הדמוקרטיה הישירה בציבור כדי לגמול את האזרחים מאדישותם ולחלץ את החברה מהבוץ שנקלעה כתוצאה מהמשטר הקיים.

אין להסתפק במחאה על עוולות משטר הנציגים וכל ניסיון להחליף את הנציגים לא יפתור את הבעיה המהותית שמקורה בשיטה.

יש להיאבק למען זכותו של כל אזרח להציע, לדון ולהצביע בעצמו על ההחלטות הפוליטיות- במקביל לכל מאבק נוכחי נגד עוולות המשטר.

[למעלה] האם דמוקרטיה ישירה איננה רק עוד שיטה טכנית לקבלת החלטות בכרטיסים מגנטיים?
יש  מבקרים של הדמוקרטיה הישירה שמנסים להציגה כעין גימיק טכנולוגי של הצבעה בכרטיס מגנטי.
מבקרים אלה מתעלמים מהמהות של הדמוקרטיה הישירה ומעמדתם בקשר למאבק לשוויון בסמכות ההחלטה בין כל בני חווה.
דמוקרטיה ישירה מציעה משטר שבו האזרחים עצמם מעצבים את החברה בכל תחום.
זהו הבדל מהותי בין ד"י לכל משטר אחר.

דמוקרטיה ישירה ניתן לממש בקנה מידה קטן גם בלי אמצעים דיגיטאליים.
המאבק על זכותה של האשה והילדים לקבל את ההחלטות במשפחה ולא רק הגבר הוא מאבק שאינו מותנה בכרטיס מגנטי או .S.M.S
מאבק למען דמוקרטיה ישירה במקומות עבודה רבים אינו מותנה באמצעים דיגיטאליים.
אולם כדי לממש דמוקרטיה ישירה במדינה יש צורך באמצעים טכנולוגיים כדוגמת הכרטיס המגנטי או האינטרנט שבאמצעותם ניתן לסכם תוצאות הצבעה של מליונים בזמן אמת ולקיים דיונים רבי משתתפים גם ללא מפגש פיזי.

האמצעים הטכנולוגים הדיגיטאליים מאפשרים כיום הקמת משטר שבו האזרחים עצמם מקבלים את ההחלטות במדינה ומשטר בו העובדים עצמם מקבלים ישירות את ההחלטות על מקומות העבודה.
"
ישירות" - פירושו ללא נציגים וללא תיווך.


יצהירו כל המתיחסים לדמוקרטיה ישירה כאל גימיק טכנולוגי האם  הם תומכים או מתנגדים לשוויון פוליטי?
תומכים או מתנגדים למשטר בו כל אזרח יכול להציע, לדון ולהצביע בכל החלטה פוליטית?

תומכי דמוקרטיה ישירה מבינים שאינטרנט, טלפון נייד או כרטיס מגנטי הם רק אמצעים ולא העיקר.
גם ההצבעה הישירה של האזרחים היא למעשה אמצעי להשגת חברה אנושית שבה יש שוויון בסמכות ההחלטה ושבה האזרחים שותפים פעילים בעיצוב החברה.

כל חברה צריכה מערכת לקבלת החלטות
.
כל מי שרוצה לשנות את החברה חייב להצהיר מראש, בצורה גלויה וברורה, איך תתקבלנה ההחלטות בחברה שהוא מציע.

"איך" פירושו לא האם יצביעו באמצעות האגודל או כרטיס מגנטי.
"איך" פירושו קודם כל מי מחברי החברה רשאי להשתתף בהחלטות שמחייבות את כלל החברה?

יש מי שמציע חברה שמנוהלת על ידי שליט יחיד (דיקטטור, מלך וכדומה).

יש מי שמציע חברה שמנוהלת על ידי חוקי האל או שליחיו (תיאוקרטיה).

יש מי שמציע חברה שמנוהלת על ידי נציגים שניתן להחליפם.

יש מי שמציע חברה שמנוהלת על ידי מפלגה שלא ניתן להחליפה (סטליניזם)

יש מי שמציע חברה שמנוהלת על ידי כל חבריה (דמוקרטיה ישירה)

אנו מציעים את האפשרות האחרונה.

התשובה לשאלה "איך מתנהלת החברה?" היא קודם כל תשובה לשאלה הבסיסית " מי מקבל את את ההחלטות המחייבות את החברה?"

זו שאלה מהותית שנגזרת מהמטרה ומשפיעה עליה ישירות.

ההבדל בין המשטרים הוא הבדל מהותי. לא הבדל כמותי ולא רק הבדל באמצעי.



תשובות נוספות לביקורת ניתן לקרוא גם כאן ("בעד ונגד האוטונרכיה") וכאן (תשובות לביקורת הצהרת הד"י) וכן בפורום.
דף הבית | אקטואליה | הצהרת הדמוקרטיה הישירה | שאלות נפוצות | מאמרים | english | הגדרות | כתוב לנו | פורום - כולנו-נדון!

www.kulanu-nahlit.org