1.  כיצד תתבצע הדמוקרטיה הישירה מבחינה טכנית?

2.  איך ינהלו מיליוני אנשים דיון לפני ההחלטה?

3. איך ניתן לאבטח כרטיסים מגנטים והאם לא יהיו טורים ליד הכספומטים?

4. איך יהיה לאזרחים זמן לקבל את כל ההחלטות? האם לא תהיינה אלפי החלטות?

שלטון נציגים, מומחיות וקבלת החלטות:

1. מדוע לא להשאיר את ההחלטות הפוליטיות למומחים?

2.   האם הנציגים נבחרים בשל יכולתם לקבל החלטות?

3. האם  יש ערך בבסיס כל החלטה?  איזה ערך מדריך אדם בהחלטתו מה לאכול היום לארוחת הצהרים ? איזה ערך מדריך אותו בבחירתו בבת זוג? במקום מגורים? מקצוע? צבע המכונית שלו?

4. האם דמוקרטיה ישירה לא מסובכת בהרבה משלטון הנציגים?

5. האם בחירות  חשאיות של נציגים לא מבטיחות  לכל הפחות "דמוקרטיה עקיפה"?

6. מה פסול בכך שהאזרחים לא מקבלים ישירות החלטות פוליטיות?

זכויות המיעוט:

1. איך מונעים דיקטטורה של הרוב ופגיעה בזכויות המיעוט?

2. כיום אנשים נכלאים על סירוב מצפוני, מה ישתנה בדמוקרטיה ישירה?

3. מה פירוש ההצעה שבדמוקרטיה ישירה החלטות מסוימות תחייבנה רק את הרוב שהצביע בעדן אך לא את המיעוט?

סודיות בדמוקרטיה ישירה:

1. איך מנהלים עניינים סודיים בדמוקרטיה ישירה?

2. איך מקיימים בדמוקרטיה שירה גופים כצבא בהם יש החלטות סודיות ופערי סמכות?

הדמוקרטיה באתונה העתיקה:

1. מהי אותה דמוקרטיה אתונאית ומה הקשר לימינו?

2. גם באתונה הייתה עבדות ורק גברים  הצביעו על מדיניות, האם זו דמוקרטיה ישירה?

אדישות הציבור:

1. כבר היום, יש אנשים המעדיפים שיחליטו בשבילם. איך אפשר לדרוש מהם להתעניין בכל החלטה? 

2. כיצד עשויה דמוקרטיה ישירה ליצור אפשרות לשינוי ערכים בציבור?

בעלות  ודמוקרטיה ישירה במקומות העבודה:

1. מה יהיה גורל הקניין הפרטי בדמוקרטיה ישירה?

2. איך מתמודדים עם בעלות על רכוש בדמוקרטיה ישירה בכלל ובמקומות העבודה? מה בדבר זכויות הפרט של המעסיק?

3. האם יש בעולם מפעל המתנהל בדמוקרטיה ישירה על ידי עובדיו?

4. האם תתכן בעלות פרטית על אמצעי הייצור בדמוקרטיה ישירה?

5. האם בעלות פרטית והצורך בצבירת הרכוש אינם טבע האדם?

6. איך יחליטו על חלוקת השכר בד"י במקומות העבודה?

7. האם בד"י עלול להיווצר מצב בו בעלי הון יסרבו להשקיע מחשש שלא ירוויחו?

8. כאשר יחליטו העובדים במפעל על חלוקת השכר , מי ירצה לעבוד במפעל חיוני למדינה ובו רווחים נמוכים?

מה לעשות?

1. מה יכול לשכנע אנשים לתמוך בדמוקרטיה ישירה במקומות העבודה?

2. מה יכולים תומכי ד.י להציע לעובדים בסכסוכי עבודה ומאבקים כיום?

3. מדוע לא להקים מפלגה שתרוץ לכנסת ותפעל שם למימוש דמוקרטיה ישירה? 

"סוציאליזם" ו "אנרכיזם" מול דמוקרטיה ישירה

1. מה ההבדל בין החלופה המרקסיסטית/טרוצקיסטית לבין הדמוקרטיה הישירה?

2. האם אין הכרח למפלגה ריכוזית גם למימוש מהפכה כדמוקרטיה ישירה מול ההתנגדות שתהיה בקרב השולטים כיום?

3. האם דמוקרטיה ישירה לא תנציח את הקפיטליזם כפי שטוענים חלק מן המרקסיסטיים?

4. מה  הקשר בין המהפכה הרוסית לבין מהפכה של דמוקרטיה ישירה?

5. האם  "מדינה"  המתנהלת בדמוקרטיה ישירה אינה בהכרח שלטון ריכוזי מדכא כפי שטוענים  חלק מהאנרכיסטים?

6. במה שונה דמוקרטיה ישירה במקומות במדינה ובמקומות העבודה מרעיון ה"הלאמה" ?

7. מדוע לא לקיים מועצות מקומיות המתנהלות בדמוקרטיה ישירה  ובוחרות נציגים למועצה ארצית כפי שמציעים חלק מהאנרכיסטים?

שונות:

1. האם בדמוקרטיה ישירה אקבל משכורת גבוהה יותר? דירה מרווחת יותר?

2. מה הבדל בין שוויון פוליטי לשאר סוגי השוויון והאם בני אדם לא שווים מטבעם?

3. איך יתקבל רעיון הדמוקרטיה הישירה בקרב הדתות הממוסדות?

4. מה פירוש דמוקרטיה ישירה במשפחה?

5. מדוע להיאבק לדמוקרטיה ישירה אם תומכיה מודים שאין ערובה לתוכן ההחלטות שתתקבלנה וד"י  תוביל לבעיות נוספות?

6. יש כל כך הרבה עוולות להלחם נגדן, מדוע להיאבק  דווקא לדמוקרטיה ישירה?

7. מי יצביע בדמוקרטיה ישירה נגד ביטול מס הכנסה?

8. האם דמוקרטיה ישירה איננה רק עוד שיטה טכנית לקבלת החלטות בכרטיסים מגנטיים?

שאלות לועד לדמוקרטיה ישירה של כולנו-נחליט:

1. האם יש בכל זאת הצעה קונקרטית למימוש דמוקרטיה ישירה?

2. אם דמוקרטיה ישירה היא רעיון כל-כך מוצלח, איך זה שאין  מדינה בעולם שבה  מתקיים משטר זה?

3. מדוע אינכם בונים דגם כמה שיותר מוגמר ליישום דמוקרטיה ישירה ברמת המדינה?

4. מי מוסמך לקבוע מהי דמוקרטיה ישירה ?

*שאלות המסומנות ב - (מ) מקשרות לתשובות בעמודי המאמרים ישירות.

 כיצד תתבצע הדמוקרטיה הישירה מבחינה טכנית?

לרוב האזרחים יש אפשרות להחזיק כרטיס מגנטי דוגמת הכספומט ולבצע דרכו פעולות דרך עמדות קבע כדוגמת הכספומטים.
ממשק חכם ונח לתפעול, והשקעה חד פעמית בהצבת עמדות דומות ברחבי המדינה יאפשרו בקלות להתחבר ולהצביע. כבר היום מתבצעים סקרים בזמן אמת באמצעיים הטכנולוגיים המוכרים לנו- ברשת האינטרנט, בטלוויזיה ובטלפונים, כאשר גולשים/צופים בבית מוזמנים להשפיע על בחירת דבר מה מסוים.

שכלול האמצעים הקיימים והוספת מערכת אבטחת נתונים איננה נבואה דמיונית כל כך.

תשתית לדמוקרטיה ישירה יכולה להיעזר בכל טכנולוגיה קיימת ולא רק באינטרנט. גם טלפון, טלפון נייד  (sms ) וטלוויזיה דיגיטלית יכולים לשמש מכשירי הצבעה.
ניתן גם  להציג בטלוויזיה יכולה להציג דיונים בהשתתפות מומחים בערוצים שיוקדשו לנושאים שונים.

 ממשלת ישראל להנפיק כרטיסים מגנטיים לכל האזרחים שיהוו מעין תעודת זהות משוכללת שתאפשר הצבעה בבחירות לכנסת.
אין צורך להיות מומחה לכרטיסים מגנטיים כדי להבין שאמצעי שטוב ויעיל לבחירת נציגים יהיה טוב ויעיל גם לבחירת מדיניות.

 איך ינהלו מיליוני אנשים דיון לפני ההחלטה?

  למרות שאין כל בעיה טכנית לבצע הצבעה של מיליוני אנשים בצורה יעילה באמצעות כרטיס מגנטי, אינטרנט ושאר אמצעים דיגיטליים, עדיין יש לנסות לפתח רעיונות יצירתיים איך מקיימים דיון שיאפשר לכל אזרח להעלות הצעות ולדון בהצעות של אחרים.

 אזרחים יוכלו להתקשר ולהציג שאלות והצעות לדיון ולהחליף את המומחים  בהגרלה נוספת - אם יש צורך להחליפם.

  טכנולוגית הטלוויזיה האינטר-אקטיבית תאפשר לבצע גם שידורי וידאו מכל מכשיר לאולפן ולכל מכשיר אחר  וגם אפשרות להשתתף ולהצביע  על ההחלטות.

 אפשרות נוספת היא כמובן המחשב והאינטרנט.

מערכת של פורומים משופרת שבה יוכל כל אחד להעלות הצעה לדיון לפי הנושא בפורום המתאים ולשכנע אנשים לתמוך בהצעה כדי שתעלה לדיון ארצי להחלטה.

בפורומים אלו אנשים יוכלו לראות רשימות של דברים שעומדים על הפרק ולכתוב דעתם ולהתייחס לרעיונות והצעות וכמובן לבסוף להצביע לפי העדפתם.

 יצוין שכבר כיום יש מספר תוכנות שנבנו במטרה לאפשר דיון רב משתתפים שבו ניתן להעלות הצעות לדיון והחלטה.

 לפנמי מספר חודשים התקיים ניסיון ראשון בישראל עם תוכנה כזו שתסייע לארגונים חברתיים להעלות נושאים להחלטה בצורה דמוקרטית (המערכת באתר "תקווה לישראל" אפשרה לגולשים להעלות נושאים בהם תפעל התנועה בעתיד ולדון בהצעות ואף להצביע עליהן).

 בשונה מהמסגרת המקובלת ברוב האתרים של פורום נושאים ותגובות, המערכת החדשה מותאמת לדיון בהצעה מסוימת להצבעה כאשר העמדות בעד ונגד שמועלות על ידי הגולשים מוצגות במקביל על המסך ומאפשרות דיון מסודר של אזרחים רבים.

  מפתחי התוכנה אומנם מעוניינים במודל מסחרי שאותו יוכלו לאמץ חברות מסחריות לשימוש פנימי אולם מעניין יהיה לעקוב אחר היישומים הנ"ל וללמוד ולפתח תוכנות דומות שיתאימו לדיונים ארציים.

 יש לזכור שגם את הכרטיס המגנטי פיתחו לצרכים מסחריים אך מרגע שהוא קיים אין בעיה להשתמש בו להחלטות פוליטיות.

  גם האינטרנט נוצר לשימוש צבאי והיום הפך לכלי חברתי אזרחי חשוב ביותר.

 ברור שאסיפה של ככל הציבור אינה יכולה להוות פתרון לקנה מידה גדול ואפילו כאשר מדובר בעשרות אנשים יש קושי גדול לקיים דיון באסיפה פומבית.
 
שימוש בטלוויזיה ואינטרנט מהווה שיפור עצום ביכולת לנהל דיון ענייני ומסודר גם בקנה מידה רחב ומאפשר גם לנטרל חלק לא מבוטל מהאפשרות לדמגוגיה בשכנוע הציבור כפי שקורא לעתים בדיון רגיל באולם.

 הכרטיס המגנטי הוא רק דוגמה לאפשרות הצבעה אמינה למיליוני אנשים והרי אם זה לא היה פועל זה לא היה בשימוש כל הבנקים, הסופר-מפרקטים והרשתות. מובן שאם יש אפשרות בטוחה יותר ונוחה יותר כמו מחשב עם זיהוי חכם יותר, כדאי להיעזר בה.

 בכסף שיחסך מכך שלא יהיה צורך בכנסת, מכוניות שרד, נהגים, משרדים, תקציב בחירות, תקציב מפלגות, ושאר ההוצאות המיותרות והמנופחות שיש היום על משטר הנציגים ניתן להתקין מתקנים להצבעה בכל מקום ואף בכל בית.

יש בעיות רבות טכניות בדרך למימוש הדמוקרטיה הישירה ועם זאת הן לא הגורם המעכב .

 המאבק לדמוקרטיה הישירה יהיה ארוך וקשה בשל התנגדות עזה של בעלי סמכות השליטה כיום. הנציגים בכנסת, בשלטון המקומי, בוועד העובדים ובכל מקום יאבקו בכל אמצעי שיוכלו ואנשים רבים בעולם יאבקו עד מוות למנוע דמוקרטיה ישירה במשפחתם.

 עובדה היא שממשלות רבות מקדמות פרויקטים של הצבעה דיגיטלית לבחירת הנציגים. באמצעות כרטיסים מגנטים, SMS, טלוויזיה דיגיטלית וכמובן האינטרנט.

 גם בישראל מתכוונים ליישם זאת בשנים הקרובות (ראה עמוד אקטואליה).

 אמצעי שיהיה אמין ומהיר להצבעה על נציגים יהיה מוצלח כמובן גם להצבעה על מדיניות.

גם באתונה הייתה עבדות ורק גברים  הצביעו על מדיניות, האם זו דמוקרטיה ישירה?

כשמזכירים את המצאת שלטון הדמוס באתונה העתיקה ממהרים כל מתנגדי משטר זה להצביע על שתי עובדות:

 1. באתונה הייתה עבדות ולעבדים לא הייתה זכות הצבעה על החלטות פוליטיות

 2. גם לנשים לא הייתה זכות הצבעה על החלטות פוליטיות

 
ברור שכל מי שתומך בד"י כיום מתנגד לשתי תקנות אלה.

 
ד"י כיום פירושה לא רק זכות להציע, לדון, ולהצביע, על כל החלטה הנוגעת לכל החברה אלא גם זכות לכל עובד להציע, לדון ולהצביע, על כל החלטה הנוגעת למקום העבודה וזכות כל תלמיד ומורה להציע, לדון ולהצביע על כל החלטה הנוגעת למקום ולתוכן לימודיו וזכות לכל אדם במשפחה הדורש זאת להציע לדון ולהצביע על כל החלטה הנוגעת לכל המשפחה.

 כך שלא מדובר בחיקוי המודל האתונאי מלפני 2500 שנה אלא בהתאמתו לתקופתנו.

 כל זה ברור לכל אדם שמתייחס לד"י ברצינות ורואה בה חלופה לקפיטליזם ולסוציאליזם.

 אך הביקורת על הדמוקרטיה האתונאית לקויה מבחינה נוספת.

היא תולשת את המשטר שהקימו קליסטנס ופריקלס באתונה לפני 2500 שנה מתוך ההקשר ההיסטורי שלו.

את המשטר באתונה לפני 2500 שנה יש להשוות למשטר במצרים, בספרטה, בפרס,

בסוריה, בהודו, ובסין - באותה תקופה, דהיינו - לפני 2500 שנה.

ברוב המשטרים בעולם העתיק החליט שליט יחיד את כל ההחלטות הפוליטיות ולשום אזרח, גם אם הוא גבר חפשי ולא עבד או אישה, לא הייתה שום זכות להתערב בצורה כלשהי בתהליך קבלת ההחלטות הפוליטיות. אפילו הבעת ביקורת או הטלת ספק בהחלטת השליט היחיד הייתה עבירה שדינה מוות.

 איך נראה המשטר של קליסטנס ופריקלס בהשוואה למשטר כזה ?

 מי שמדבר על עבדות חייב לזכור - ולהזכיר - שהייתה נהוגה בארה"ב עד 1860

מי שמדבר על זכות הצבעה לנשים חייב לזכור - ולהזכיר - שלא הייתה קיימת בכל מדינות אירופה לפני 1914. כך שעד 1860 היה המשטר האתונאי יותר מתקדם מכל משטרי ה"מערב".

 ומה שנוגע לימינו אנו - באיזה מדינה כיום יש זכות ל 99% מהאזרחים להצביע על

כל החלטה הנוגעת לחברה כולה ?

 במה שקרוי כיום "דמוקרטיה" מותר לאזרחים להציע, לדון, ולהצביע פעם בארבע שנים רק על השאלה "מי יחליט במקומנו" אך לאחר הבחירות אין ל 99% מהאזרחים סמכות להשתתף בשום הצבעה על שום שאלה הנוגעת לכל החברה.

 זה נחות אפילו בהשוואה לדמוקרטיה האתונאית לפני 2500 שנה.

הסמכות להציע, לדון, ולהצביע על כל החלטה הנוגעת לכל החברה נשללה באתונה

מנשים ועבדים אך בכל המשטרים המודרניים היא נשללת גם מגברים חופשיים.

מהי אותה דמוקרטיה אתונאית ומה הקשר לימינו?

לפני 2500 שנה, הומצא באתונה משטר חדש לגמרי בו כל אזרחי העיר מחליטים את כל הנוגע לעירם. 
באותה תקופה עיר הייתה מדינה. היה לה צבא, צי ואזורים חקלאיים שהשתרעו סביבה. לערים כאלה קראו 'פוליס'. כל מה שנוגע ל"פוליס" כולה נקרא "פוליטי" ועיסוק בענייני ה"פוליס" כולה נקרא "פוליטיקה". זה המקור למונחים באנגלית) כמו POLICY ("מדיניות") ו-POLICE ("משטרה" כלומר הכוח המגן על המשטר). כל המינוח הפוליטי נולד ב"פוליס" של אתונה לפני 2500 שנה. בערים יווניות שונות היו משטרים שונים אבל לפני כ- 2500 שנה הקים קליסטנס ב"פוליס" של אתונה משטר בשם "דמוס-קרטיה" כלומר "שלטון העם" (ביוונית "דמוס" - כל אזרחי הקהילה, "קרטיה" - שלטון), מכאן בא המושג "דמוקרטיה".

 אין לזה כל קשר עם מה שקרוי "דמוקרטיה" כיום כי באתונה לא היו בחירות. שם לא בחרו נציגים. כל האזרחים הציעו, דנו והצביעו בעד - ונגד - חוקים ומדיניות בעצמם, בלי נציגים. לעתים מינו האזרחים אנשים לביצוע החלטות, אך המינוי נעשה בהגרלה לא בהצבעה!

 החלטות פוליטיות באתונה התקבלו רק על ידי גברים חופשיים, נשים ועבדים לא השתתפו בהצבעות. ברור שכיום אין מקום לאפליה כזאת. אבל כדי להעריך משטר יש להשוותו למשטרים אחרים בתקופתו ולא למשטרים שקמו אלפי שנים אחריו. את המשטר באתונה לפני 2500 שנה יש להשוות למשטרים במצריים או בסין באותה תקופה. בשום מקום בעולם העתיק לא הייתה זכות בחירה לנשים ולעבדים. באנגליה קיבלו הנשים זכות בחירה רק לפני 90 שנה. עד מלחמת העולם הראשונה (1919-1914) לא הייתה זכות בחירה לנשים בשום מדינה. רק לאחר המלחמה קיבלו נשים זכות הצבעה. הסופרז'יסטיות (סופרז' = זכות להצביע בבחירות) נאבקו 50 שנה עד שקיבלו זכות להצביע בבחירות. מבחינה זו אתונה לא הייתה חריג. אך מבחינת הגברים החופשיים היא בהחלט הייתה חריג, כי במצרים או בהודו באותה תקופה גם לגברים חופשיים לא הייתה זכות החלטה בפוליטיקה.

 בכל העולם העתיק לא הייתה לשום אזרח סמכות להחליט החלטות פוליטיות. רק באתונה הייתה לכל אזרח זכות להציע, לדון, ולהחליט - בכל רגע - בכל החלטה פוליטית.

 לפני כל החלטה התנהל דיון פומבי על ההחלטה (ברחבה הקרויה "אגורא"). במצבי מחלוקת הייתה חובה להביע עמדה בפומבי. חובה זו נקראה 'פרהסיה' ומכאן המונח העברי "פרהסיה" כלומר "פומביות".

הדיון הפומבי בהחלטות היה לב המשטר. אנשים התווכחו בעד – ונגד – חוקים ומדיניות. כאשר כל אזרח זכאי לדון ולהחליט מה תעשה ה"פוליס" כולה נוצרת "פוליטיקה" כלומר עיסוק בבעיות ה"פוליס". מוויכוחים אלה צמחו הפילוסופיה, האקדמיה, התאטרון, הטרגדיה, הקומדיה, ההיסטוריוגרפיה, שיטת ההוכחה ההגיונית, ועוד. כל אלה נוצרו מהוויכוח הפומבי בבעיות החברה כולה. הם לא הומצאו במצרים העתיקה, לא בסין, לא בהודו, וגם לא בספרטה המלוכנית שהייתה מרוחקת רק 100 ק"מ מאתונה, כי בספרטה לא הייתה דמוקרטיה ולא התקיים וויכוח פומבי על החלטות פוליטיות. כך שלא מדובר ביצירה של "תרבות יון" אלא ביצירה של משטר הדמוס-קרטיה.

 אין זה מקרה שבמצריים העתיקה, או בספרטה, לא נוצרה פילוסופיה. מצריים הייתה המעצמה האדירה ביותר בעולם העתיק, המשטר שם בנה פירמידות ושלט 3,000 שנה אבל פילוסופיה לא יצרו שם. מדוע? כי במשטרים אלה לא היה וויכוח ציבורי על העדפות פוליטיות ורק למלך הייתה סמכות להחליט אותן.

דיון ביקורתי על החשיבה עצמה מתחיל רק כאשר האזרחים עצמם מתווכחים ומצביעים על החוק והמדיניות. כי רק אז מתחיל וויכוח ציבורי – וביקורת - על העדפות. העדפה מחייבת שיקול של "מה יותר טוב"? אבל "טוב" מהו? למי זה טוב? ומדוע זה "טוב"? דיון בשאלות אלה מוביל לביקורת מושגי יסוד וגם לשאלה "מדוע אני חושב כך ולא אחרת" ו"מה זה "לחשוב". זו לא שאלה פשוטה. שיקולים כאלה הולידו דיון הקרוי 'פילו-סופיה' (אהבת החכמה). למעשה זו חשיבה ביקורתית – ויצירתית - על החשיבה עצמה, שנוצרה יחד עם הדמוקרטיה הישירה.

מהי הפילוסופיה? לשאלה זו יש תשובות שונות. אין הסכמה בנידון. אנו מגדירים כאן פילוסופיה כחשיבה ביקורתית – ויצירתית - על החשיבה עצמה. כלומר דיון ביקרתי – ויצירתי - במושגי יסוד והנחות יסוד של החשיבה האנושית. פילוסופיה היא ביקורת יצירתית של החשיבה האנושית. לדוגמה, אם מישהו אומר: ' טוב למות בעד ארצנו' – ישאל מי שחושב באופן ביקורתי מדוע זה "טוב"? למי זה טוב? ומה זה "טוב"? אדם יצירתי יציע תשובות חדשות לשאלות אלה. הדיון בשאלות – ובתשובות – זו הפילוסופיה. אקדמאים רבים מתפלאים: ' מה הקשר בין דמוקרטיה לפילוסופיה? הרי דמוקרטיה עוסקת בבעיות המדינה ופילוסופיה עוסקת בבעיות החשיבה, מה הקשר ביניהם? יש לשאול אותם: האם זה מקרה שהפילוסופיה והדמוקרטיה נוצרו באותו זמן, ובאותו מקום?

ומדוע לא נוצרו במצריים, בפרס, באשור, בהודו, בסין, בקורינת או בספרטה?

ואם הקשר בין הדמוקרטיה לפילוסופיה באתונה לא היה מקרי מה מהותו של קשר זה? לא רק פילוסופיה אלא גם "אקדמיה", "תאטרון", "טרגדיה", ו"קומדיה", נולדו באותה עת באתונה.

כולם נוצרו בהשפעת הוויכוח הציבורי והפומבי על השאלות: מה צריכה החברה כולה לעשות? מי אחראי לתוצאות ההחלטות? מדוע גרמה החלטה לאסון? מה מידת האחריות להחלטה? הדיון הציבורי על החלטות פוליטיות נתן דחיפה עצומה לפיתוח החשיבה, היצירתיות, המדע, האמנות. משטר זה החזיק מעמד בערך 300 שנה ונהרס מבחוץ, על ידי מלחמה.

 האם הנציגים נבחרים בשל יכולתם לקבל החלטות?

איך מנהלים עניינים סודיים בדמוקרטיה ישירה?

בדמוקרטיה ישירה כל האזרחים יכולים להחליט מה סודי וכיצד לטפל בכך.

 
המדינה בה בראו את הדמוקרטיה הישירה - אתונה - ניהלה הרבה מלחמות והיו לה הרבה סודות. כל זה התנהל בתנאי דמוקרטיה ישירה. כל האזרחים החליטו איזה נושא יהיה סודי, כמה זמן הוא יהיה סודי ומי יטפל בו. הם מינו - בהגרלה - אנשים לטיפול בנושאים סודיים. מצביאים מונו בהגרלה. הכרזת מלחמה לא הייתה סודית אך ניהול המלחמה היה סודי. הדמוקרטיה הישירה לא ניזוקה מכך שרוב האזרחים לא ידעו את התאריך המדויק של ההתקפה.

 כאשר שמעו על תוצאות מערכה צבאית (למשל על אבדן חצי מאניות המלחמה שלהם) הם ניהלו דיון אם להשקיע כסף בבניית אניות חדשות או להפסיק את המלחמה. אם הרוב התנגד הודיעו על כך לגנרלים והם החליטו אם לסיים את המלחמה.

במקרה שהגנרלים תומכים בהחלטה שהאזרחים מתנגדים לה קובעת דעת האזרחים. עניין הסודיות לא היווה בעייה בדמוקרטיה האתונאית.

 ברוב הצבאות - המתנהלים בצורה לא דמוקרטית - אין המפקדים מוסרים לחיילים

פרטים על המבצעים שהם עומדים לבצע ובוודאי שאינם מתייעצים איתם על כך.

בצבא דמוקרטי מתייעצים המפקדים עם החיילים, מתחשבים בדעתם, ומסבירים להם את המטרות ופרטי הביצוע. זה היה קיים בצבאות של כוחות מהפכניים שונים בשלבים הראשונים לאחר הקמתם. זה היה קיים בצבא העם הסיני במלחמת קוריאה.

 
החלטות מתחלקות לשני סוגים:

1. החלטות הקובעות מה לעשות.

2. החלטות הקובעות איך לעשות.

 
ההחלטות החשובות הן ההחלטות "מה לעשות" ובדמוקרטיה ישירה יש לכל אזרח

סמכות להשתתף בכל החלטה כזאת. בהחלטות אלה אין סודיות.

 לאחר שנתקבלה החלאה מה לעשות יש לבצעה ולקבל החלטות איך לעשות זאת.

תכופות דרוש ידע טכני לביצוע החלטות של "איך לעשות". לכן יש למנות אנשים שיש להם ידע טכני מתאים לביצוע החלטות אלה. מינוי זה חייב להיעשות בהגרלה (לא בבחירות!) מתוך ציבור בעלי הידע הטכני המתאים.

לאחר שהוגרלו ממונים לביצוע ההחלטות, הם מחליטים את ההחלטות הטכניות הדרושות ואין הם חייבים להודיע על הפרטים לציבור כולו.

אותו דבר אמור לגבי סודיות שהיא למעשה בעיה טכנית.

 בגרמניה הנאצית היטלר החליט לפלוש לפולין מבלי להתייעץ עם איש.

 בדמוקרטיה ישירה יש לערוך דיון ציבורי והצבעה של כל האזרחים על החלטה להכריז מלחמה. בהחלטות כאלה אין - ואסור שתהיה - סודיות.

 לאחר מכן ממנים בהגרלה שרי צבא והם מחליטים החלטות טכניות על פרטי ניהול המלחמה בלי שכל

אזרח ישתתף בהחלטה (אך בשיתוף החיילים). בוא ניקח דוגמה ממשית.

 
ההחלטה על יצור נשק אטומי בישראל התקבלה על ידי אדם יחיד - בן-גוריון, ללא הצבעה בממשלה ובוודאי לא בכנסת.

האם צריכה החלטה גורלית כמו יצור נשק אטומי להתקבל על ידי אדם יחיד ?

היו שתי החלטות -

1. האם לייצר נשק אטומי בישראל ?

2. איך לייצר נשק אטומי בישראל ?

אדם שתומך בדמוקרטיה ישירה היה דורש שההחלטה הראשונה תתקבל על ידי כל

האזרחים כי היא תשפיע על גורלם. זכותו של כל אזרח להשתתף בהחלטה הקובעת את גורלו. לגבי ההחלטה הראשונה אסור שתהיה סודיות. אך לביצוע החלטה אין מניעה עקרונית  שתהיה סודיות. הציבור אינו חייב לדעת היכן וכיצד מייצרים נשק אטומי (מובן שאם עולה דרישה בציבור לקבוע גם את מיקום הכור הרי שגם החלטה זו תוכרע על ידי האזרחים, המומחים יכולים להביא הצעות למיקום והאזרחים לאשרם).

 בכלל, לכל עניין הסודיות יש להתייחס בחשדנות. מי מחליט מה סודי ?

ומדוע זה סודי ? האם לכל האזרחים אין זכות להחליט מה סודי ?

ממי צריך לשמור סודות, ומדוע ?

 באופן כללי יש לשקול היטב האם יש צורך בסודיות ומפני מי מסתירים. כיום למשל נמנע מידע רב מאד מהאזרחים בתירוץ של "סודיות" ו"ביטחון".

 גם מה שלעתים מכונה "מקרה חירום" לא מצדיק על פי רוב אי  שיתוף האזרחים במידע ושלילת מתן הסמכות להשתתף בהחלטה בעניין.

 
סודיות ומניעת מידע מובילות פעמים רבות לתוצאות הרות אסון למין האנושי. יתכן ודווקא שיתוף כלל הציבור במידע ובהחלטות "סודיות" יסייע לצמצמם אפשרות זאת.

 ב-1962 עמדה האנושות על סף משבר גרעיני שיכול היה בקלות להביא לפתיחת מלחמה אטומית שתגרום למותם של מאות מליונים ונזק עצום לכדור הארץ. האם הציבור האמריקאי היה בוחר בפתיחת מלחמה שעלולה להידרדר למלחמה אטומית עם ברה"מ בשל העובדה שברית המועצות הציבה טילים בקובה?

  האם הציבור היה תומך בהימצאותם באוויר  של מטוסים חמושים בפצצות גרעיניות מטווחים לכל עיר  גדולה ברוסיה 24 שעות ביממה במשך מספר שנים (מה שהאמריקאים עשו בפועל עד שהיה להם טילים ארוכי טווח בעלי חימוש גרעיני)?

  אלו רק דוגמאות ספורות כדי להמחיש את הסכנה העצומה לאנושות מהשימוש ב"סודיות" למניעת מידע וסמכות החלטה מהציבור.

איך מקיימים בדמוקרטיה שירה גופים כצבא בהם יש החלטות סודיות ופערי סמכות?

·דמוקרטיה ישירה יכולה להחליט על הקמת צבא. צבא זה יכול להיות דמוקרטי.

 יתכנו מצבים בהם יחליט הרוב בדמוקרטיה ישירה להקים צבא ולהילחם. זה לא סותר את הדמוקרטיה הישירה. מה יהיה אופיו של הצבא בדמוקרטיה ישירה ? סביר להניח שאזרחים שהפנימו את הדמוקרטיה הישירה כצורת חיים לא יסכימו למבנה היררכי של סמכות מלמעלה למטה. מזה לא נובע שאין מקום לציות לפקודות או סודות.

 
 כשקרס הצבא הרוסי במלחה"ע הראשונה והחיילים הקימו ועדי חיילים הם לא ביטלו את סמכות הקצינים. הקצין היה מביא את החלטתו בפני ועד החיילים והועד היה דן בהחלטה ומחליט אם לציית לפקודה או לא. לפעמים צייתו ולפעמים לא. בצבא של דמוקרטיה ישירה הקצינים ממלאים תפקיד טכני ועליהם להסביר את הצעותיהם לחיילים. החיילים מחליטים אם, וכיצד, לבצע את הצעות הקצינים.

 זה היה קיים אפילו ב"צבא העם" של מאו-צה-טונג עד, וכולל, מלחמת קוריאה (1950-1953). ובאשר לסודות - החיילים יכולים להחליט שהשעה המדויקת של ההתקפה לה הסכימו לא תימסר מראש לכולם אלא רק 5 דקות לפני ההתקפה. כלומר יתכן בהחלט שהרוב יתמוך בכך נושאים מסוימים לא יובאו מיד לידיעת כולם אלא ישמרו כסוד. כל זה אינו סותר דמוקרטיה ישירה.

 דמוקרטיה ישירה פירושה אך ורק - לכל אזרח יש בכל רגע סמכות להציע לדון ולהצביע על כל החלטה הנוגעת לחברה כולה. החלטות הרוב מחייבות.

 זה כולל אפילו את האפשרות שהרוב יחליט לבטל את הדמוקרטיה הישירה.

 
דמוקרטיה ישירה איננה בהכרח פציפיסטית אך היא מאפשרת לפציפיסטים לנמק את דעותיהם ולהביאן להכרעת החברה כולה. גם אם הרוב ישלול את הפציפיזם זו עדיין דמוקרטיה ישרה.

 הרוב יכול להחליט שמידע מסוים יהיה חסוי ורק לוועדה שמונתה בהגרלה תהיה גישה למידע זה. זה לא סותר את הדמוקרטיה הישירה אם נשמרת זכות הרוב לשנות את החלטתו בכל רגע.

צבא בלי סודות יכול להיות יעיל בהרבה מצבא עם סודות.

 בשנים 1950-1953 התחוללה מלחמה בחצי האי קוריאה. קוריאה קיבלה עצמאות ב- 1948 וחולקה לשתי מדינות שהגבול ביניהן היה קו הרוחב ה- 38 (צפונה מקו המשווה). מצפון לקו קם משטר קומוניסטי ומדרום קם משטר קפיטליסטי.

מנהיג הדרום היה סינגמן רי ששחיתותו והרפתקנותו הרתיעו את ארה"ב מלספק לו ציוד מלחמתי כבד. הוא רדף את מפלגות השמאל בדרום ובתגובה לכך פלש צבא הצפון לדרום. ארה"ב הזעיקה את האו"ם לעזרה ופלשה לקוריאה (כמו שבוש עשה בעיראק). צבא ארה"ב סילק את צבא צפון-קוריאה מהדרום ואח"כ פלש לצפון קוריאה וכבש אותה עד גבולה עם סין. בתגובה נכנס צבא סיני לקוריאה ופתח במערכה נגד צבא ארה"ב. לכל צד היו כ 150 אלף חיילים. אך לצבא ארה"ב הייתה שליטה מוחלטת באוויר ובים והרבה יותר תותחים, טנקים, ותחמושת. למרות יתרונות אלה הדף "צבא העם" הסיני את צבא ארה"ב מצפון קוריאה ואח"כ גם מדרומה. היסטוריונים ומומחים בארה"ב מסכימים שזו הייתה המפלה החמורה ביותר בתולדות צבא ארה"ב. 

השאלה היא:
  מה איפשר ל"צבא העם", שהיה חסר סיוע אווירי (חיסרון מכריע במלחמה) לנצח את צבא ארה"ב ?

  ב"צבא העם" הסיני לא היו דרגות וסודות. הקצינים נקראו "חבר" וכל חייל קיבל דיווח על המצב הכללי בחזית, על מטרות הלחימה המיידית, על צורת הלחימה. כל חייל ידע מה התמונה הכללית ומה מקומו ותפקידו בתמונה זו. מידע זה איפשר לחיילים ליזום ולאלתר פעילויות במצבים בלתי צפויים ולנצח כמעט בכל קרב. לעומת זאת בצבא ארה"ב חיילים רבים לא ידעו היכן נמצאת קוריאה, היכן הם בתוך קוריאה, מה התמונה הכללית של החזית בכל רגע. זה היה "סוד צבאי". לכן כל מה שעשו היה לירות לעבר האויב. ברגע שהרגישו מכותרים נסו בבהלה. הם לא יכלו לאלתר וליזום כי לא הייתה להם תמונה כוללת של החזית, זה היה סוד שרק לגנרלים הייתה גישה אליו. 

דוגמה קטנה זו מלמדת שבדמוקרטיה ישירה בעיית הסודיות שונה מבעיית הסודיות במשטר נציגים ואין להסיק מהאחד על השני.

 עם זאת סביר להניח שגם בדמוקרטיה ישירה יהיו דברים שכל האזרחים יסכימו שפרטיהם יהיו ידועים רק לקומץ. את הקומץ יש למנות בהגרלה מתוך קבוצת מועמדים סבירים לתפקיד. באופן כללי אפשר לומר: אזרחי דמוקרטיה ישירה יכולים להסכים ברוב קולות שמידע מסוים יהיה נגיש רק לקומץ קטן. האזרחים בדמוקרטיה ישירה יחליטו באיזה מידע מדובר, וכיצד למנות את הקומץ שהמידע נגיש לו.

 כשתעמוד בעייה ממשית של סודיות בפני אזרחי דמוקרטיה ישירה הם יחליטו כיצד לפתרה.

כיום -בנושאים רבים מחליטים בשבילנו ולנו אין השפעה.  לכן היום קשה לרבים לדמיין אנשים קמים ומשפיעים על חייהם באופן ישיר.

 אנשים חונכו לא להשתתף בקבלת החלטות ועתה הדבר נראה להם "נורמלי". התוצאות הקשות ביותר של המצב הנוכחי אינן בהכרח תוכן ההחלטות המתקבלות אלא העובדה שהן מתקבלות על ידי קומץ קטן של אנשים. זה מוליד ומעודד חוסר אחריות של האזרחים ואדישות כלפי החברה ואופיה.

 אדם שאינו משתתף בקבלות ההחלטות הנוגעת לחייו נוטה לא לשאת בתוצאות ההחלטות ולהפיל את האחריות על המחליט. אדישות ואי אכפתיות הם מאפיינים בולטים של משטר הנציגים והעדר השוויון הפוליטי (בסמכות ההחלטה)  בחינוך, בעבודה ובמשפחה.

 אי אפשר לדרוש ממישהו להתעניין בכל החלטה אבל אפשר להיאבק על זכותו להציע לדון ולהצביע על כל החלטה.

 בשביל העדפה צריכה להיות יותר מאפשרות אחת. כשקיימת רק אפשרות אחת אין מה להעדיף, זהו המצב היום בפוליטיקה עבור 99% מהאזרחים.

 כיום גם אלו שרוצים לקבל החלטות על חייהם לא יכולים לעשות זאת. במשטר הנציגים האזרחים מחליטים מי יחליט בשבילם.

 מי שלא יתעניין בהחלטות שחשובות לו גם כשיש לו זכות לדון והצביע עליהן יהיה חייב לקחת אחריות על תוצאות מעשיו.

 דמוקרטיה ישירה היא תהליך מתמשך שמחנך את כל משתתפיה. מי שיבחר לא לממש את זכותו לא יוכל לבוא בטענות ובפעם הבאה שהנושא יעלה - יתכן ויהפוך פעיל יותר.

האם בדמוקרטיה ישירה אקבל משכורת גבוהה יותר? דירה מרווחת יותר?

אין שום ערובה כמובן שמשטר דמוקרטיה ישירה יבטיח דירה יפה יותר, משכורת גבוהה יותר וכדומה.

 דמוקרטיה ישירה כן תבטיח לכל אזרח אפשרות להעלות לדיון הצעות כאלו ולנסות לשכנע את הציבור בצדקתן ולבסוף גם להצביע על ההחלטות - ולשאת בתוצאותיהן.

 
דמוקרטיה ישירה איננה תרופה לגחמות אישיות אלא חלופה לניהול חברה.

 
ד"י מאפשרת חופש מרבי לרוב האזרחים להשתתף בעיצוב אופי ומדיניות החברה. תוכן ההחלטות תלוי בציבור ובהחלטות שתתקבלנה ותוצאותיהן.

 המאבק להחלפת אופן קבלת ההחלטות ממיעוט של נציגים להחלטות המתקבלות על ידי כלל הציבור קודם למאבק על תוכן של החלטה מסוימת.

 
מאבקים לתוכן ההחלטות ואופי החברה אינם נפסקים  גם לאחר מימוש דמוקרטיה ישירה ואינם עומדים בסתירה למאבק לדמוקרטיה ישירה.

איך מונעים דיקטטורה של הרוב ופגיעה בזכויות המיעוט?

·בדמוקרטיה ישירה מתקבלות ההחלטות על ידי רוב המצביעים ולכן עולה חשש של פגיעה בזכויות המיעוט. 

אבל בדמוקרטיה ישירה הרוב והמיעוט ישתנו מהחלטה להחלטה. בנוגע להחלטה מסוימת ייתכן ואנשים מסוימים יסכימו זה עם זה, ואילו בהחלטה אחרת אותם אנשים יתנגדו זה לטיעוניו של זה. המעבר הנזיל הזה מעמדת רוב לעמדת מיעוט מקטין את האפשרות "דיקטטורת רוב" כיוון שלא סביר שייווצר רוב קבוע לאורך זמן. כל עוד יתכן שבהחלטה שונה יהיו הם המיעוט ידאגו רוב האנשים להתחשב בדעת המיעוט ולכבד את זכויותיו.

 במשטר הנציגים, נוצר פעמים רבות מצב של רוב ומיעוט קבועים יחסית כיוון שברוב ההחלטות חברי הפרלמנט מצביעים לפי חישובי תככים ומזימות ולא בצורה עניינית לגופה של ההחלטה.

 בדמוקרטיה ישירה כל אזרח יחליט לפי העניין שנידון כיוון שאינו מחויב לשום דבר פרט לערכיו ולכן קשה להניח שאותם אנשים יהיו תמיד ברוב או תמיד במיעוט בהחלטות שונות.

 עם זאת ברור שעל מנת להגן על זכויות המיעוט צריכה להיות חוקה מוסכמת שתנוסח ותאושר על ידי רוב האזרחים ובה יעוגנו זכויות יסוד.

 ניתן לקבוע מספר כללים שיצמצמו אפשרות ל"דיקטטורה של הרוב". למשל להעניק למיעוט זכות וטו על החלטות שהם בבחינת "ייהרג ובל יעבור" מבחינתו ומצד שני העברת האחריות לניסוח החלטה שתתקבל על הרוב אל אנשי המיעוט. יש לקבוע שלא ניתן לשלול את זכותו של מיעוט להביע את התנגדותו בשום מקרה וכן שהחלטות מסוימות תחייבנה רק את הרוב שתמך בהן. (ראה גם "עקרונות האוטונרכיה"  וכן  "זכות וטו למיעוט")

כיום אנשים נכלאים על סירוב מצפוני, מה ישתנה בדמוקרטיה ישירה?

עצוב עד כמה שזה ישמע אבל זהו תרחיש אפשרי בכל צורת  משטר -  כולל הדמוקרטיה הישירה.

שליט יחיד, מועצה של נציגים, כלל האזרחים - כל אחד מאלו עלולים להחליט לכלוא את סרבני המצפון למשל ובאופן כללי להחליט החלטה שתפגע קשות בזכויות מיעוט.

  שום צורת משטר אינה חסינה מאפשרות לפגוע במיעוט.

 בכל זאת עדיף מסגרת שבה את ההחלטות מקבלים כלל האזרחים גם אם סביר שאזרח ימצא  עצמו לא פעם במיעוט גם בדמוקרטיה ישירה.

התקווה לשינוי עמוק יותר בערכים ובשיקולים של הציבור נמצאת במשטר של ד"י כיוון שיחד עם הסמכות להשתתף בהחלטה יש גם אחריות לתוצאותיה ולאורך זמן כיוון שכל אזרח יכול למצוא עצמו במיעוט בהחלטות שונות יתכן שהאזרחים יבראו מערכת של חוקים סובלנית יותר.

יתרון נוסף הוא האפשרות להיאבק על דעותיך גם כאשר אתה במיעוט והאפשרות לשינוי ההחלטה בעתיד אם אכן רוב האזרחים ישתכנע שהייתה מוטעית.

זה לא קיים במשטרים אחרים.

נקודה נוספת היא שלא מדובר בכך שמחר בבוקר יש דמוקרטיה ישירה מלאה אלא רק לאחר מאבק ארוך ורק לאחר שרוב האזרחים ירצו בכך ויאבקו לכך.

סביר בהחלט שמי שנאבק שנים במאבק החברתי לדמוקרטיה ישירה ישנה גם את דעותיו וערכיו במהלך המאבק ולכן קשה לשפוט את אופי ההחלטות לפי מה שאנו רואים בחברה כיום.

 כדי להגן על זכויות המיעוט האזרחים צריכים לקבוע חוקה ברורה שתכיל מספר תקנות יסוד שיסייעו להקטין את האפשרות לפגיעה בזכויות המיעוט.

 למשל קביעת זכות וטו למיעוט אך חיוב המיעוט המטיל וטו לנסח  הצעה חדשה של פשרה שתתקבל על הרוב ושאותה יסכים המיעוט לקבל.

 למשל קביעת רוב מיוחס לנושאים מסוימים. למשל חקיקת תקנה שבהחלטות מסוימות ההחלטות תחייבנה רק את הרוב שהחליט עליהן (לדוגמה אפשר לקבוע שהחלטה על יציאה למלחמה תחייב בגיוס רק את המצביעים בעדה ).

 יש צורך ברעיונות יצירתיים ובעיקר בניסיון ממשי בדמוקרטיה ישירה כדי לגבש חוקה שתפחית את הפגיעה במיעוט (המשתנה).

מה יהיה גורל הקניין הפרטי בדמוקרטיה ישירה?

 המושג "קניין" מקורו ב"קניה". "קניין פרטי" הוא משהו שאדם פרטי קנה.

אך הבעיה שאנו דנים בה איננה ה"קניה" אלא ה"בעלות". לכן, לשם הבהרת

הקשר שבין בעלות דמוקרטית לבין בעלות פרטית יש לדון במושג ה"בעלות" לא במושג ה"קניה" או ה"קניין".

מהי "בעלות" ?

אנו מגדירים  "בעלות על X" כ"סמכות להחליט כל החלטה על X".

אם שני פרטים, א' ו ב' עשו עיסקת חליפין בלי כפיה מבחוץ, יסכימו רוב

בני-חווה שלכל אחד משניהם יש סמכות להחליט הכל בקשר למה שקיבל בחליפין. הרוב בדמוקרטיה ישירה יסכים לכך. ניתן  לכנות זאת "הכרה בקניין פרטי".

הבעיה מתעוררת ברגע שיש מקום עבודה המעסיק אנשים רבים.

למי מגיעה סמכות במקום עבודה (פרטי, ציבורי, או ממשלתי) המעסיק עובדים רבים (בית-חרושת, רשת תחבורה עירונית, תאגיד, מערכת חינוך ממשלתית) להחליט (או להשתתף בהחלטה) על כל היבט של מקום עבודה זה ?

יש הסבורים  שאם למשל גב' שרי אריסון קנתה את "בנק הפועלים" במיליוני דולרים היא בלבד מוסמכת להחליט כל החלטה הנוגעת לבנק, כולל החלטה לפטר 900 עובדים (כפי שעשתה לפני כמה חדשים). אך מי שתומך בדמוקרטיה ישירה סבור שכל מי שעובד ב"בנק הפועלים" יש לו סמכות להשתתף בכל החלטה הנוגעת ל"בנק הפועלים". עיקרון ה"קניין הפרטי" אינו תקף לגבי מקום עבודה ציבורי. אם יש ניגוד בין "בעלות פרטית" לבין "בעלות דמוקרטית" במה לבחור ?

בבעלות פרטית או בבעלות דמוקרטית ?

מקימי אתר זה מעדיפים בעלות דמוקרטית.

מה זה "רכוש" ?

המונח "רכוש" מציין כל מה שאדם כלשהו מוסמך להחליט הכל אודותיו.

" X הוא "רכוש" של Y אם ל- Y יש סמכות להחליט הכל בנוגע ל X"

אצל שבטים אינדיאנים שונים בארה"ב, בעיקר אלה שהיו נוודים והתפרנסו מציד, האדמה לא הייתה "רכוש" אלא נתפסה בעיניהם כמו האוויר, שכולם משתמשים בו אך לאיש אין סמכות להחליט הכל אודותיו. הם לא הבינו איך הלבנים מסוגלים לראות באדמה "רכוש".

המושג "רכוש" קשור למושג "בעלות" שפירושו סמכות להחליט הכל על ה"רכוש".

בחברה המערבית מוסכם כיום שאם שילמתי תמורת דירה אזי היא "רכוש פרטי" שלי

ולי יש סמכות לעשות כמעט הכל בה. אבל יש גבולות לסמכותי. מצד אחד מוצר לי לשרוף את הדירה שלי כי היא "רכוש פרטי" שלי. אבל אם אשרוף את דירתי מרצוני, והשריפה תגרום נזק לדירות ("רכוש פרטי") של אנשים אחרים יתבעו אותי לדין וסביר להניח שכל שופט יחייב אותי לשלם פיצויים לאלה שניזוקו.

האם אנשים יכולים להיות "רכוש פרטי" של מישהו ????

במשך רוב ההיסטוריה האנושית (ובארה"ב עד 1865) התשובה הייתה חיובית.

אנשים נסחרו כמו חפצים. אנשים קנו ומכרו בני-חווה כמו שקונים ומוכרים

סוסים, בתים, כיסאות. אך לאחר מאבק ארוך וקשה שנמשך כמה דורות התקבלה על דעת הרוב הגישה שבני-חווה אינם יכולים להיות "רכוש" של מישהו.

כלומר מצב בו אדם אחד מחליט הכל לגבי אדם אחר הוא פסול.

 אבל מה קורה כיום בכל מקום עבודה ??? מעביד יכול להחליט המון החלטות

(פחות מאשר במשטר עבדות) המשפיעות על חיי כל שכיר שלו מבלי שלשכיר תהיה הזכות להשתתף בדיון ובהצבעה על החלטות אלה. שרי אריסון החליטה לפטר 900 עובדים מבלי להתייעץ בהם. גם אם "בנק הפועלים" הוא "רכוש פרטי" של שרי אריסון עדיין לא משתמע מכך שהיא יכולה להחליט כל מה שעולה בדעתה בקשר לבנק מפני שבבנק עובדים א-נ-ש-י-ם  וא-נ-ש-י-ם אינם "רכוש פרטי" של אף אחד. שרי אריסון לא מוסמכת להחליט על אנשים כאילו הם ארונות.

שרי אריסון יכולה בהחלט להביא הצעה לשרוף את הבנק בפני כל עובדי הבנק. הם ידונו בהצעה ואם בהצבעה יתקבל רוב זכותם לשרוף את הבנק. אבל היא לא מוסמכת לקבל החלטה לשרוף את הבנק - למרות שהוא "רכוש פרטי" שלה - מבלי לקבל תחילה את הסכמת עובדי הבנק. "רכוש פרטי" איננו רישיון להחליט כל מה שעולה בדעת בעל הרכוש. יש גבולות לסמכות בעל הרכוש והגבולות האלה אינם כוללים בני-חווה שהם לעולם אינם "רכוש". לא "פרטי" וגם לא "ציבורי".

 
 ובקשר ליחסי עובד-מעביד בדמוקרטיה ישירה הם מבוססים על העיקרון שלכל אדם יש בכל רגע סמכות להשתתף בכל דיון והצבעה על החלטה המשפיעה על חייו.

אם עובדי "בנק הפועלים" מחליטים ברוב קולות שרק שרי אריסון תחליט הכל בקשר ל"בנק הפועלים" זה בסדר.

זה אינו נוגד דמוקרטיה ישירה, כל עוד נשמרת זכותם להחליט אחרת בכל רגע.

  זכותו של כל "פרט" בכל מקום עבודה להשתתף בהחלטות הקובעות את חייו.

 
כאשר "פרט" בשם שרי אריסון מקבל החלטה לחסל את פרנסתם של 900 "פרטים" ב"בנק הפועלים" ו 900 "פרטים" אלה, העובדים שנים רבות ב"בנק הפועלים", מנועים מלהשתתף בהחלטה גורלית זו שכל הכנסתם תלויה בה זו "שמירה על זכויות הפרט" ???

האם זכויות הפרט של 900 עובדים אינן ראויות להגנה ?

מדוע "שמירה על זכויות הפרט" של שרי אריסון עדיפה על "שמירת זכויות הפרט" של כל אחד מ 900 העובדים שגב' אריסון מפטרת ?

דווקא הדרישה שכל העובדים במקום עבודה יחליטו במשותף על כל החלטה הנוגעת למקום העבודה היא היא השמירה על זכויות הפרט.

בד"י כפי שמוצעת באתר זה  יש לכל העובדים במקום עבודה סמכות להציע, לדון, ולהצביע, בכל החלטה הנוגעת למקום עבודתם.

מימוש עיקרון זה זה הופך את מקום עבודתם ל"רכוש" שלהם ומבטל את סמכותם של "בעלי הון".

איך מתמודדים עם בעלות על רכוש בדמוקרטיה ישירה בכלל ובמקומות העבודה?
מה בדבר זכויות הפרט של המעסיק?

· מה פירוש המושג "בעלות" ?

מה פירוש הדבר שאני "בעל" המכונית שלי ?

הפירוש הוא שאני יכול לקבל כל החלטה לגבי המכונית שלי - וכולם יסכימו לה.

למשל - אני יכול לצבוע אותה בכל צבע שאני רוצה. אני יכול לשרוף אותה.

אני יכול להשליך אותה לים. אני יכול לתת אותה במתנה למי שאני רוצה. וכו'.

כל מה שברצוני לעשות עם המכונית שאני בעליה מקובל על אחרים, ועל החוק, כדבר שמותר לי לעשות. כלומר, בעלות על X היא סמכות להחליט הכל בנוגע ל X.

איך זה מסתדר עם "דמוקרטיה ישירה" ?

בדמוקרטיה ישירה זכותו של כל אזרח להשתתף בכל החלטה הנוגעת לחייו.

מה בדבר החלטות במקום העבודה ?

בדמוקרטיה ישירה זכותו של כל עובד להשתתף בכל החלטה הנוגעת למקום עבודתו.

איך זה מסתדר עם זכותה של שרי אריסון לקבל כל החלטה בקשר ל"בנק הפועלים"?

זה לא מסתדר. יש סתירה בין דמוקרטיה ישירה לבין בעלות פרטית.

צריך להחליט: או לשמור על "זכויות הפרט" של שרי אריסון ("בעלות פרטית")

או לשמור על "זכויות הפרט" של כל עובדי "בנק הפועלים".

מה "יותר דמו-קרטי" ?

אם נזכור ש"דמוקרטיה" מקורה ב"דמוס-קרטיה" כלומר שלטון הקהילה כולה

ונשאר נאמנים לרוח המקורית של הדמוס-קרטיה לא נוכל לתמוך בשמירה על זכויות של פרט יחיד מול רמיסת זכויות הפרט של אלפי פרטים.

"בעלות דמוקרטית" היא בעלות המכירה בכך שלכל עובד בכל מקום עבודה יש זכות להשתתף בכל החלטה הנוגעת למקום עבודתו. כי ה"דמוס" במקרה זה הוא ציבור בעובדים כולו. "בעלות פרטית" היא בעלות בה פרט יחיד, או קומץ פרטים, מחליטים הכל בקשר למקום עבודה ושוללים מכל קהילת העובדים להשתתף בהחלטות אלה.

האם תתכן בעלות פרטית על אמצעי הייצור בדמוקרטיה ישירה?

 בד"י כל האזרחים יקבעו מה תהיה הבעלות על אמצעי היצור (אדמות, בנקים, בתי חרושת וכדומה).

 האם זה מחייב בהכרח לקבוע מראש שלא תתכן בעלות פרטית על מקום עבודה בדמוקרטיה ישירה? לא.

 
גם השאלה אם להשאיר החלטה זו בידי העובדים בכל מקום עבודה או שכל האזרחים יחליטו

על כל מקומות העבודה תקבע בד"י על ידי כל האזרחים.

 יתכן שרוב האזרחים יחליטו להשאיר את ההחלטה על הבעלות לעובדים במקום העבודה.

יתכן שרוב האזרחים יתמכו בבעלות פרטית על אמצעי היצור.

יתכן שרוב האזרחים יחליטו על בעלות העובדים בכל החברה.

 על כל שלושת האפשרויות יהיה מאבק רעיוני - והצבעות.

 מאבק רעיוני כזה הוא חיובי ויש לו ערך חינוכי עצום.

 הוא מאלץ אנשים לחשוב מחדש על מסקנותיהם הקודמות.

 יותר חשוב - דמוקרטיה ישירה היא מערכת דינמית - כל החלטה שהתקבלה בד"י אפשר תמיד לשנות על ידי החלטה חדשה.

שום החלטה בד"י איננה סופית.

לאזרחים יש תמיד סמכות לדון - ולהצביע - בהחלטה המבטלת החלטה קודמת.

  אם התקבלה החלטה על בעלות העובדים במקומות העבודה

אך מימוש החלטה זו יוצר תוצאות שליליות בעיני רוב האזרחים אין שום מניעה לדון מחדש

במימוש בעלות פרטית ולהעמיד זאת להצבעה.

גם אם רוב האזרחים יתמכו בבעלות פרטית על אמצעי היצור אין זו החלטה סופית.

יתכן שכעבור זמן מה יתברר שבעלות פרטית גורמת לרבים סבל שבעלות העובדים על אמצעי היצור מסוגלת למנוע, מישהו יציע לחזור לבעלות העובדים והצעה זו תקבל רוב - אז יחזרו לבעלות העובדים.

 ד"י היא זירה חדשה למאבק בין רעיונות חברתיים. היא לא מונעת מאבקים אלא מאפשרת לכל האזרחים להשתתף בהם, לקבוע את תוצאות המאבק - ולשנות כל תוצאה.

 
בד"י יש רק עקרון אחד שאינו ניתן לשינוי - שבכל רגע יש לכל האזרחים סמכות לקבל כל החלטה.

 מה יהיה תוכן כל החלטה - את זה יקבעו האזרחים.

מי שרוצה בעלות פרטית על אמצעי יצור יאבק כדי להשיג רוב לכך.

מי שרוצה בעלות העובדים על מקום עבודתם יאבק גם הוא כדי להשיג רוב.

מי שרוצה שכל האזרחים יחליטו מה יהיה בכל מקומות העבודה יאבק על כך.

 ההחלטה שתקבל רוב תמומש ואנשים יראו מה תוצאותיה.

לאחר מכן אפשר לדון בתוצאות ולקבל החלטה אחרת.

 זה עיקרון שתומכי קפיטליזם ותומכי סוציאליזם מתנגדים לו.

 שניהם רוצים לקבוע מראש שכל האזרחים יתמכו תמיד או בבעלות פרטית או בבעלות חברתית.

 
מדוע לא להשאיר לאזרחים חופש לבחון מחדש בעצמם את התוצאות של כל שיטה, להתווכח על מעלותיהן וחסרונותיהן ולהחליט כל פעם מחדש ?

 אם הרוב יהיה מרוצה מבעלות פרטית - הוא יחליט לתמוך בבעלות פרטית

אם הרוב יעדיף בעלות חברתית או בעלות העובדים - הוא יתמוך באלה

 הוויכוח על הבעלות נשאר פתוח אך המחליטים הם כל האזרחים ולא קומץ מנהיגים.

 זה עדיף על החלטות המתקבלות על ידי קומץ.