כולנו    נחליט!
אתר ישראלי לדמוקרטיה ישירה
www.kulanu-nahlit.org

דף הבית | אקטואליה | הצהרת הדמוקרטיה הישירה | שאלות נפוצות | מאמרים | english | הגדרות | כתוב לנו | פורום - כולנו-נדון!

הדמוקרטיה הישירה בקיבוץ  -

מדוע נכשלה?

הקדמה
החיים בקיבוץ -
אידיליה או מירמור וספק תמידי בלתי נמנעים?
השוויון כערך עליון בקיבוץ- האמנם?
החברה של ימינו מול החברה של הדמוקרטיה הישירה
דמוקרטיה  ישירה  בקיבוץ - טכניקה  ותו  לא!
סיכום

תארו לעצמכם ש...

אתם חיים ביחד, כמה מאות אנשים, בסביבה כפרית נעימה ושלווה. שקט מסביב. אתם קמים לעבוד בבוקר בחברת האנשים איתם אתם חיים, שוקדים יחדיו, מרוויחים את לחמכם, מגשימים חלום...  

החלטות על הקהילה שלכם אתם מקבלים ביחד - אין אדם המחליט בשביל האחרים. 

מה שהרווחתם בצוותא, עובר לקופה משותפת ואתם מקבלים סכום מסויים לצרכיכם, אותו הסכום שמקבלים כל שאר חבריכם - לאף אחד אין יותר ואין פחות!

אין חברים שמסנוורים את עיניכם עם מכונית יוקרתית או וילה מפוארת, לילדים שלהם אין בגדים יותר יפים או צעצועים יותר חדשים, והכי חשוב - הדשא של השכן אינו ירוק יותר - כי הדשא של השכן הוא גם הדשא  שלכם,  הוא הדשא של כולם. 

ואם פתאום אתם חולים, או צריכים לעבור ניתוח, או צריכים לנסוע ללוויה של אמכם המסכנה - זה בסדר - חבריכם יעבדו גם בשבילכם, ואתם עדיין תקבלו את אותן הזכויות ואותו סכום הכסף בסוף החודש...

וכך גם ההיפך - אתם תעבדו בשביל חבריכם אם הם נפלו במדרגות, או עברו טיפול שיניים מבעית, או פשוט נאלצו להישאר בבית עקב הצטננות פתאומית. 

נשמע נפלא - כולם עוזרים לכולם, כולם מגבים את כולם, אף אחד לא מפסיד, אף אחד לא מנצח, כולם שותפים בהכל.

כולם נותנים כפי יכולתם - הרי פעם אתם יכולים יותר ופעם אתם יכולים פחות.

והכי חשוב - כולם מקבלים לפי צרכיהם - כי פעם אתם צריכים יותר ופעם אתם צריכים פחות.     כמה אידיאלי!!! 

אבל מה קורה אם בחודש האחרון אתם נתתם כפי יכולתכם ועבדתם בפרדס 11 שעות ביום, ויוסי אמר שהוא חולה, נשאר בבית ו...הי, מה קורה פה? יוסי קיבל בדיוק כמוכם, ואתם בטוחים שהוא סתם אמר,  סתם שיקר. 

היום ביקשתם שיתנו לכם אוטו. במקום בו אתם חיים השוויון ביניכם לבין חבריכם הוא מאוד חשוב ולכן אין לכם מכונית משלכם.

ליד חדר האוכל עומד צי מכוניות ששייך לכל חברי הקהילה שלכם וחבר אחד, תפקידו לחלק את המכוניות בין כל החברים שמבקשים.  אבל לא תמיד יש מספיק.

אז היום בקשתם רכב כי אתם חייבים להגיע דחוף לדודה מרעננה. אבל מה קורה אם לא קיבלתם?

ודווקא שרה קיבלה אוטו והיא בסך הכל ביקשה לנסוע לחדרה להסתכל על חלונות ראווה - מה קורה פה? - אתם באמת צריכים לנסוע לרעננה ושרה לא ממש צריכה לנסוע לחדרה - אז למה לא קיבלתם לפי צרכיכם?!?! 


החיים בקיבוץ - אידיליה או מירמור וספק תמידי בלתי נמנעים?

 זהו הקיבוץ - הוא מושתת על בסיס רעיוני אחד  מאוד מסויים, לפיו מחויבים לחיות כל חברי הקיבוץ:

כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו!

נשמע אידיאלי - כביכול שיוויון בין אנשים שאינו טכני אלא מתבסס על נתינה וקבלה לפי היחיד.   בפועל יוצר הרעיון הזה ראיה צרה על הזולת:

"הוא לא נותן כפי יכולתו", "היא מקבלת יותר מצרכיה", "אם אני מסתפק בזה, גם הם יכולים", "אם אני נותן את זה, גם הם יכולים". 

נוסף למירמור יוצר הרעיון ספק תמידי בתוך חבר הקיבוץ:

"האם אני באמת נותן כפי יכולתי כדי לקבל לפי צרכי  ? "

החברים מסתובבים בקיבוץ עם רגשי אשמה קבועים ומנסים להסביר ולתרץ כל יום עבודה שנעדרו ממנו וכל סכום כסף נוסף שקיבלו לצרכי בריאות או חינוך - הם נמצאים בעמדת התגוננות תמידית - איך אפשר לחיות ככה???


השוויון כערך עליון בקיבוץ-  

האמנם ?  תמיד ?  בכל תחום ?

אחד הערכים המודגשים ביותר בקיבוץ הוא ערך השוויון.

לא רק שוויון פיזי ברכוש ובכסף, אלא גם שוויון בקבלת החלטות.  בקיבוץ מובאת כל החלטה לאסיפת הקיבוץ בה שותפים כל החברים. מי שנחשב באופן רשמי חבר קיבוץ רשאי להציע, לדון ולהצביע על כל החלטה הקשורה לקיבוץ בכללותו.  (אדם הופך ל "חבר קיבוץ" רק לאחר שרוב באסיפה הכללית החליט על כך).    

כפי שנראה על הנייר, מתקיימת בקיבוץ דמוקרטיה ישירה - לכל אחד קול אחד בכל החלטה קיבוצית. אבל, למעשה, אין זה בדיוק כך.

בהחלטות הקשורות למקום העבודה (= "הענף") מחליט "רכז הענף".

רכזי הענפים ממונים ע"י החברים באסיפת הקיבוץ לשמש נציגים של הקיבוץ באותו הענף.  לשאר העובדים בענף, אין זכות - מבחינה חוקית - להיות חלק מקבלת ההחלטות בענף עצמו.  יש ענפים בהם החלטה משותפת של כל המשתתפים אכן מתקיימת, אך זה אינו מעוגן בחוק של הקיבוץ,  ורכז הענף רשאי בכל עת לנשל את עובדי הענף מזכות זו.   בפועל, במקומות העבודה בקיבוץ לא מתנהלת דמוקרטיה ישירה, כי אם שלטון נציגים. 

במוסדות החינוך של הקיבוץ המצב אף גרוע יותר.

מקבלי ההחלטות הם המחנכים , לעיתים ההורים, וכמעט אף פעם לא החניכים.   המחנכים, כמו רכזי הענפים, מונו בעבר כנציגים של הקיבוץ ע"י האסיפה הכללית, אך בני הנוער והילדים אינם חברי קיבוץ באופן רשמי ולכן אין להם את הזכות להשתתף ולהצביע באסיפות.

כיוון שאין חוק רשמי בקיבוץ לפיו המחנכים חייבים לשתף את החניכים בהחלטות הנוגעות להם,  מה שקורה בפועל הוא  שהחניכים לא יכולים לקחת חלק בקבלת ההחלטות בנוגע לחינוכם ונוסף על כך אין להם  זכות לבחור מי יחליט בשבילם.

למעשה, במוסדות החינוך הקיבוציים מתקיימת מעין דיקטטורה.


החברה של ימינו 

מול החברה של הדמוקרטיה הישירה

 האווירה בחברה בה אנו חיים כיום מחנכת לאנוכיות, חוסר איכפתיות, אגואיזם והטלת אחריות על אחרים. לפי מושגי החברה שלנו כיום "הצלחה" מחייבת תכונות כאלה, אחרת אי אפשר לשרוד בה. 

כדי שדמוקרטיה ישירה תצליח להתקיים, היחיד בחברה חייב לסגל לעצמו תכונות הפוכות בתכלית מהתכונות המאפיינות יחיד בחברה של ימינו.

תכונות כמו איכפתיות לזולת, סולידריות ועזרה הדדית, לקיחת אחריות ועצמאות הן תכונות שדרושות כדי לקיים דמוקרטיה ישירה.   על מנת שיתממשו תכונות אלו אצל היחיד חייבת להתקיים דמוקרטיה ישירה בכל תחום בחייו של אדם.

אדם לא משתנה ביום אחד וסביר להניח שהמאבק לדמוקרטיה ישירה , ארוך ככל שיהיה,  הוא שישנה את היחידים בחברה ויסייע  להפנים בהם תכונות אלו.

אדם שנאבק למען דמוקרטיה ישירה ישתנה במהלך המאבק ויהפוך להיות אדם איכפתי והומאני כי הוא שואף לכך שכל בני האדם יהיו שווים מבחינת סמכותם הפוליטית ובמהלך המאבק הוא מקריב  מעצמו.

אבל גם לאחר סיום המאבק כאשר דמוקרטיה ישירה הופכת להיות צורת המשטר החדשה חייבת להיווצר אווירה מסויימת שתבטיח את המשך קיומה.

אווירה של סולידריות, איכפתיות, עצמאות ולקיחת אחריות תתקיים אך ורק כשלכל אדם תהיה זכות לקחת חלק בקבלת ההחלטות בכל תחום בחייו: במשפחתו, בלימודיו, בקהילתו, במדינתו  וכיוב'.

רק כאשר  לאדם יש זכות לקחת חלק בהחלטות על כל תחום בחייו הוא חייב לקחת אחריות על מעשיו והחלטותיו (ואין הוא יכול להטיל אחריות על אחרים כמו היום), עליו להיות קשוב ואיכפתי לדעותיהם של אחרים, כדי שאחרים יהיו קשובים אליו כי האחרים שווים לו בסמכותם.  

די שיש תחום יחיד בו אין לאדם שליטה בכלל או בו יש לו יותר שליטה מלאחרים כדי לאבד תכונות אלו,  להפסיק להיות איכפתי, לחזור ולהטיל אחריות,  וכך גם תחדל להתקיים הדמוקרטיה הישירה בשאר תחומי חייו והאוירה תחזור להיות כמו  בחברה  כיום.

 אווירה של דמוקרטיה ישירה יכולה להתקיים אצל אנשים שנאבקים למענה ואצל אנשים שחיים אותה בכל רמ"ח אבריהם ובכל תחום מחייהם!!!

אווירה של דמוקרטיה ישירה יכולה להתקיים רק במקום בו אנשים מתחנכים אליה מרגע שנולדו ושותפים בקבלת ההחלטות מרגע שדרשו זאת!!!

דמוקרטיה ישירה יכולה להצליח אם היא  דרך חיים מהותית,  ערך שנאבקים לשמור עליו ואף פעם לא רק כצורת משטר טכנית לקבלת החלטות. 


דמוקרטיה  ישירה  בקיבוץ - 

טכניקה  ותו  לא!

 כאמור, דמוקרטיה ישירה היא משהו מהותי, היא דרך חיים.

בקיבוץ הדמוקרטיה הישירה היא  רק דרך טכנית לקבלת החלטות.

בקיבוץ מעולם לא שמו דגש על מהות  הדמוקרטיה הישירה, על התוכן החינוכי שלה ועל האווירה החברתית שהיא אמורה ליצור.

כדי שדמוקרטיה ישירה תצליח, עליה לתת לאנשים שליטה אמיתית בחייהם מהרגע שהם עומדים על דעתם ולא רק אחרי שהם משתחררים מהצבא ועוברים תהליך של קבלה לחברות כמו שקורה ברוב הקיבוצים.  ( רק  "חבר קיבוץ" מוסמך להשתתף בהחלטות).

אנשים חשים שיש להם שליטה על חייהם רק כאשר הם זכאים להשתתף בקבלת החלטות בכל תחום בחייהם - בקהילה, בעבודה, בחינוך  ובמשפחה. 

בקיבוץ, כפי שראינו, אין זה כך

בקיבוץ החברים אכן  מחליטים מה קורה בקהילתם.

אבל במקום עבודתם? - לא תמיד!

במשפחתם? -  ההורים  כן.  הילדים לרוב  לא!

נוער קיבוצי מחליט במקום לימודיו וחינוכו ? כמעט  אף  פעם  לא !!!


 לסיכום

הדמוקרטיה הישירה בקיבוץ נכשלה מכמה סיבות: 

1.    היא לא היוותה דרך חיים, אלא רק טכניקה לקבלת החלטות ולכן לא היתה בקיבוץ אווירת דמוקרטיה ישירה וחברי הקיבוץ לא התאפיינו בתכונות המחייבות לקיומה.

 2. טבלת הערכים המצומצמת והמאוד ברורה בקיבוץ יצרה מחסור במיגוון  דעות.  כולם "נאלצו" לחשוב אותו הדבר. מי שהיה שונה בערכיו ובאמונותיו נענש, לעתים ע"י עצמו,  לעיתים ע"י החברים, ובדר"כ לא נשאר להלחם על דעותיו אלא עזב את הקיבוץ. כמו כן החברה בקיבוץ הייתה מתנשאת, אחידה, וסגורה.  מי שהיה שונה בצורתו החיצונית, במנהגיו, ואפילו במוצאו, נדחה חברתית על ידי הקהילה הקיבוצית.

בדמוקרטיה ישירה חייב להיות שיח מתמיד בין השותפים והתפשרות בין הקטבים. ברגע שאין קטבים ומי שחושב אחרת מהמקובל יוצא מה"משחק" לא יכולה באמת להתקיים דמוקרטיה ישירה.

  3. חינוך - הנוער בקיבוץ לא התחנך לדמוקרטיה ישירה ולא השתתף בה.  הוא  נשלט ע"י המבוגרים בכל 20+  השנים הראשונות לחייו. לכן, גם לאחר שקיבל את הזכות להשתתף בהחלטות ובדמוקרטיה הישירה, הוא לא הרגיש חלק ממנה, לא האמין בה ולא היו לו התכונות הדרושות לקיומה. גם אם השתתף בה היא לא הפכה עבורו לדרך חיים.

4.   דיקטטורה  של  הרוב  -  בקיבוץ, כשהרוב מחליט משהו, אין למיעוט שום זכויות המיעוט חייב  לקבל את דעת הרוב ולממשה, או לצאת מה"משחק"/הקיבוץ.

 דמוקרטיה ישירה תתקיים רק כאשר למיעוט תהיה זכות לא להיות חלק מהחלטת הרוב.  נשמע לא אפשרי, אבל אפשר למצוא דרכים למימוש רעיון זה (ר' "הצהרת הדמוקרטיה הישירה"). 

5שליטת מנגנון התנועה הקיבוצית כולה  (התק"מ, "הקיבוץ הארצי")      

כוחם של מנגנונים אלה  נבע בעיקר מקרבתם למוסדות השלטון ושליטתם במקורות מימון.   פעמים רבות הנחיתו גופים אלו הנחיות מחייבות לגבי קבלת החלטות מסוימות בקיבוצים.

 כך שגם במסגרת הקיבוצית לא תמיד יכלו חברי הקיבוץ להחליט ע"פ רצונותיהם. 

 

חברי הקיבוץ החלו במימוש רעיון יפה אבל לא התאמצו לשמור על קיומו ומהותו.

כך נכשלה הדמוקרטיה הישירה בקיבוץ ולנו לא נותר אלא  ללמוד לקחים ולהמשיך במאבק  !!!

 

נכתב על ידי ענת, ילידת קיבוץ עין החורש.


  מאמר כקובץ וורד    לתחילת העמוד

דף הבית | אקטואליה | הצהרת הדמוקרטיה הישירה | שאלות נפוצות | מאמרים | english | הגדרות | כתוב לנו | פורום - כולנו-נדון!

www.kulanu-nahlit.org