בכל ארץ מדווחת העיתונות יום יום על הונאות, שחיתויות, ועבירות של פוליטיקאים. פוליטיקאים רבים לא זוכים לאמון אפילו מצד תומכיהם. רבים משוכנעים שפוליטיקה בהכרח מולידה שחיתות.(יש אימרה ידועה : "כל שלטון משחית"). רבים חדלו להשתתף בבחירות כי חדלו להאמין שבחירות יכולות להביא לשינוי משמעותי בחברה.

אי השתתפות בבחירות היא הצבעת "אי-אמון" במבנה המשטר.

יש שהתאכזבו מפוליטיקאים מושחתים ומחפשים פוליטיקאים בלתי מושחתים. אם הם מוצאים כאלה מגיע רגע בו הם מתאכזבים גם מהם. אחדים מאמינים כי דיקטטורה תמנע שחיתות ולכן היא עדיפה על שלטון נציגים שנבחרו בבחירות. אחרים, היודעים כי שחיתות בדיקטטורה גדולה מזו שבמשטר נציגים ואינם רואים שום חלופה למשטר נציגים, מתיאשים ומשאירים את ניהול החברה לפוליטיקאים. זה מחמיר את הבעייה כי ניהול החברה נשאר בידי קומץ שדואג לעצמו - לא לחברה.

מה אפשר לעשות לשיפור מצבה העגום של הפוליטיקה כיום ?

חוברת זו מסבירה כיצד יכולים האזרחים עצמם לנהל את החברה בלי פוליטיקאים.

"פוליטיקה" היא קבלת החלטות עבור חברה שלמה. כאשר האזרחים מחליטים בעצמם מה תעשה כל החברה אין צורך בפוליטיקאים. פוליטיקאים הם רק נציגים של אזרחים. נציגים קיימים רק אם האזרחים רוצים שמישהו ייצג אותם. מי שמייצג את עצמו לא צריך נציג. כשאזרחים מודיעים שהם מייצגים את עצמם אין שום סמכות לנציגים. סמכות להחליט במקום אחרים היא מקור השחיתות בפוליטיקה. אלה ששואפים לרכוש סמכות זו יעשו הכל כדי להשיגה ואלה שאין להם סמכות זו יעשו הכל כדי לזכות בחסדיהם של בעלי הסמכות. "הכל" כולל מעשים פסולים מבחינה מוסרית - ומשפטית. שימוש לרעה בסמכות הוא שחיתות, בין אם זה שימוש שבעל הסמכות לא הוסמך להפעילה או אי-שימוש בסמכות שבעליה היה חייב להפעילה.

סמכות להחליט במקום אחרים נקראת - "כוח" בפוליטיקה.

"כוח" - לא פוליטיקה - מוליד שחיתות. כאשר כל האזרחים מחליטים בעצמם מה תעשה כל החברה זו "דמוקרטיה י-ש-י-ר-ה" (ד"י). היא "ישירה" כי כל אזרח מחליט ישירות - בלי נציג - כל החלטה פוליטית. במשטר כזה אף אחד לא מחליט במקום אחרים, אף אחד לא מקבל שכר עבור החלטות פוליטיות ואין צורך בפוליטיקאים. ביטול סמכות להחליט במקום אחרים תבטל שחיתות ותנקה את הפוליטיקה מהונאה, שוחד, צביעות, ותככים. בדמוקרטיה ישירה עלות ניהול החברה (מכספי המסים) נמוכה מאוד כי אין שכר עבור החלטות פוליטיות, אין פוליטיקאים וכל הוצאותיהם נחסכות (משכורות, משרדים, מזכירים, נסיעות לחו"ל, הטבות, מכוניות). משטר כזה מעודד את השתתפות האזרחים עצמם בניהול החברה. משטר כזה יפתור המון בעיות חברתיות אך לא את כולן. אין משטר שיכול לפתור מראש את כל הבעיות החברתיות.

מי שמאמין שקיים משטר כזה לוקה באשלייה משיחית מסוכנת.

אין שום אפשרות לפתור מראש את כל הבעיות החברתיות.

משטר בו כל אזרח משתתף בהחלטות מה תעשה כל החברה ואיש לא מחליט במקום אחרים, יפתור בעיות חברתיות רבות אך לא את כולן.

כאשר כל אזרח יכול להציע, לדון ולהצביע, בכל החלטה הנוגעת לחברה כולה אין לאף אחד סמכות להחליט במקום אחרים ואין לאיש "כוח פוליטי". "כח פוליטי" הוא כמו סם. אנשים מתמכרים לו ויעשו הכל כדי להשיגו. מי שיש לו "כוח פוליטי" - בכל מדינה, בכל עירייה, בכל כנסיה, בכל איגוד-מקצועי, בכל בית ספר ובכל משפחה – מתמכר לו. צריך להתייחס ל"כוח" פוליטי כמו לסם ולאדם שמשתמש ב"כוח" פוליטי צריך להתייחס כמו לאדם שמכור לסם. אדם כזה יעשה הכל כדי להשיג את הסם. דמוקרטיה ישירה היא גמילה מסם זה. היא אוסרת להחליט החלטות פוליטיות במקום אחרים. זה מבטל כל "כוח פוליטי".

במשטר כזה יש לכל אזרח קול אחד - ורק אחד - בכל החלטה פוליטית.

כל אזרחית מייצגת אך ורק את עצמה. אף אחת לא מייצגת אחרים.

אם החלטה גורמת תוצאה לא רצויה אז מי שהצביע בעדה אחראי לכך.

כדי למנוע הישנות החלטות כאלה חייב כל מי שהצביע עבורן לבדוק מחדש את מניעיו. זה יאלץ אנשים לחפש את הסיבות לבעיות פוליטיות בתוך עצמם - לא מחוצה להם - ולהתגבר עליהן.

העיקרון הבסיסי של דמוקרטיה ישירה הוא: לכל אזרח יש סמכות להציע, לדון, ולהצביע בכל החלטה הנוגעת לכל החברה.

כל אזרחית מחליטה רק עבור עצמה, איש לא מחליט במקום אחרים.

זה מבטל "כוח" פוליטי כי "כוח" פירושו סמכות להחליט במקום אחרים.

לכל אזרח יש בכל רגע זכות להציע, לדון ולהצביע על כל חוק ומדיניות.

כל אזרח יחליט אם - ואיך - להשתמש בזכות זו.

[למעלה]

1. פוליטיקה מהי

המלים "פוליטי" "פוליטיקה" "פוליטיקאי", באות מהמילה היוונית "פוליס" – Polis - כלומר - עיר (ביוון העתיקה) שהיא גם מדינה.

כל עיר כזאת חוקקה חוקים משלה, יצרה את בתי המשפט שלה, המציאה כסף משלה, היה לה צבא משלה ומדיניות-חוץ משלה.

פולייס רבות נקראו על שם מייסדיהן: קונסטנטינופוליס היא הפוליס שיסד הקיסר קונסטנטין. אדריאנופוליס נוסדה בידי הקיסר אדריאן.

"אקרופוליס" היא "העיר הגבוהה" (החלק ההררי) באתונה.

"פוליטי" פירושו - "כל מה שנוגע ל'פוליס'".

"פוליטיקה" זה "קבלת החלטות הנוגעות לפוליס"

מה ש"מדינה" ("Polis") מחליטה לעשות קרוי "מדיניות" (Policy”" ).

אלה שמחליטים מה תעשה "פוליס" נקראים "פוליטי-קאים".

אלה שתפקידם לאכוף את חוקי ה- Polis נקראים– police. בעברית המונח "משטרה" בא מהשורש "משטר". כי "משטרה" היא גוף ששומר על ה"משטר".

היו ערים ביוון בהן החליט אדם יחיד מה תעשה העיר כולה, והיו אחרות בהן החליטו זקני העיר או בעלי-האדמות. באתונה, החליטו כל האזרחים מה תעשה העיר כולה. סידור זה נקרא "דמוס-קרטיה", כי ה"דמוס" (demos) כלומר - כל האזרחים (בעולם העתיק זה לא כלל נשים ועבדים) החליט את כל ההחלטות המחייבות את כל העיר.

כיום משתמשים במונח "דמוקרטיה" לתיאור משטר בו נציגים של האזרחים – לא האזרחים עצמם – מחליטים את כל ההחלטות עבור החברה כולה. טעות היא לכנות משטר בו נציגי האזרחים מחליטים מה תעשה כל החברה בשם "דמוס-קרטיה". בדמוס-קרטיה מחליט ה"דמוס" עצמו (האזרחים עצמם) ואיש לא מחליט במקום אחרים.

כיום עדיין מסכימים רבים שנציגים יחליטו עבורם כי אין הם רואים אפשרות אחרת. עד לא מזמן נדרש זמן רב כדי לברר מה רוצים המוני אנשים. אך כיום אפשר לעשות זאת באמצעים אלקטרוניים – בטלפון נייד, בכרטיס מגנטי, במחשב, וברשת האינטרנט.

כיום יכולים מיליוני אזרחים להחליט כל החלטה הנוגעת לכל החברה.

משטר כזה הוא "דמוקרטיה ישירה" ובו כל אזרח – בלי נציג - יכול להציע, לדון ולהצביע בכל החלטה הנוגעת לכל החברה.

האם זה אפשרי מבחינה טכנית ? כן.

האם זה רצוי ? תלוי למי. לחלק מהאנשים – לא. לאחרים – כן.

פוליטיקה זה להחליט מה תעשה כל החברה.

מה אנו עושים כשאנו "מחליטים" ?

בפוליטיקה יש שני סוגי החלטות :

1. החלטות שקובעות מה לעשות (החלטות פוליטיות)

2. החלטות שקובעות איך לעשות (החלטות ביצועיות)

הפרק הבא דן בהחלטות מהסוג הראשון.

הפרק שלאחריו דן בהחלטות מהסוג השני.

[למעלה]

2. החלטה איננה מסקנה

רבים מבלבלים בין החלטה למסקנה כי לעתים החלטה נובעת ממסקנה ולהיפך. אך מדובר בשתי פעולות חשיבה שונות. החלטה איננה מסקנה.

"להחליט" זה לשקול אפשרויות שונות ולהעדיף אחת מהן.

" החלטה " היא "העדפה". TO DECIDE IS TO PREFER
"להסיק" זה לבדוק מצב (לא"אפשרויות שונות") ולאבחן את משמעותו .

"מסקנה" היא "אבחנה" TO CONCLUDE IS TO DIAGNOSE

יש ארבעה הבדלים בין "החלטה" לבין "מסקנה":

1. "להחליט" זה "להעדיף". כשיש כמה אפשרויות צריך להעדיף אחת.

העדפה נקבעת על-ידי ערך (ר' פרק 3). לכן החלטותינו תלויות בערכינו.

"להסיק" זה "לאבחן". יש אבחנה נכונה אחת ואי אפשר להעדיף אותה.

אבחנה נכונה היא תוצאה הכרחית של מידע והיגיון. "מסקנה" נקבעת לפי ההיגיון ולא לפי ערך. אנו נאלצים לקבלה גם אם אנו מתנגדים לה. מסקנה/אבחנה לא תלויה בערכים שלנו. יש רק מסקנה נכונה אחת ועלינו להסיק אותה מן המידע באמצעות שיקול הגיוני ויידע טכני.

מסקנה נקבעת לפי מידע והיגיון אך החלטה נקבעת לפי "ערך",

2. החלטה היא "טובה" או "רעה" אך לא "נכונה" או "שגויה".

"לפלוש ללבנון" (ב- 1982) הייתה החלטה "רעה"/"טובה" לא מסקנה "שגויה"/"נכונה".

מסקנה היא "נכונה" או "שגויה" אך לא "טובה" או "רעה".

5=2+2 היא מסקנה "שגויה" ולא "רעה", וכמובן שאין זו "החלטה".

3. מי שמחליט החלטה אחראי לתוצאותיה כי יכול היה להחליט אחרת – לפי ערך אחר - ולקבל תוצאה אחרת. מי שמסיק מסקנה לא אחראי לתוצאותיה כי אינו יכול להסיק מסקנה אחרת שגם היא נכונה.

מי שמסיק מסקנה אחראי לנכונותה - לא לתוצאותיה.

4. מידע קובע מסקנה אך איננו קובע החלטה.

אותו מידע מחייב אנשים שונים להסיק אותה מסקנה, אך לא מחייב אנשים שונים להחליט אותה החלטה.

כדי להבהיר את ההבדל בין החלטה למסקנה, נשווה בין המלט ששוקל: "להיות או לא להיות?" לרופא ששוקל : "לקטוע או לא לקטוע?"

להמלט יש שתי אפשרויות ועליו להחליט באיזו לבחור. מידע והיגיון לא יכולים לעזור לו כי אינם קובעים מה "טוב" עבורו. אך רופא חייב לענות לפי מידע רפואי, היגיון, וניסיון רפואי, שיובילו למסקנה רפואית נכונה. אם יש למסקנה תוצאות "רעות" הרופא לא אחראי להן. רופא אחראי רק לכך שמסקנתו הרפואית - ה"אבחנה" שלו - תהייה נכונה.

נתאר לנו חולה שסובל כאב ברגל. כתוצאה מבדיקות מעבדה מסיק הרופא כי החולה לקה בסרטן ואומר: "אם נקטע את הרגל תחייה; אם לא נקטע אותה תמות בקרוב". הרופא משתמש בהיגיון ובניסיון רפואי כדי להסיק מסקנה רפואית מהמידע. הוא מסיק מסקנה ולא מחליט החלטה. אם מסקנתו שגויה, זה בגלל מידע מוטעה, או שימוש מוטעה בהיגיון או בניסיון הרפואי, אך לא בגלל הערכים שלו. הרופא רק מסיק אך החולה מחליט - אם להסכים לקטיעה - או לא. מידע רפואי קובע את מסקנת הרופא אך לא את החלטת החולה כיצד להגיב למסקנת הרופא.

הרופא מסיק - החולה מחליט.

אותה מסקנה רפואית יכולה לגרום להחלטות שונות אצל חולים שונים. חלק יחליטו למות ולא לחיות כנכה, אחרים יחליטו לחיות כנכים ולא למות. איזה החלטה היא "טובה"?

האם אותה מסקנה יכולה להוביל לשתי החלטות הסותרות זו את זו, אך שתיהן "טובות" ?

האם שתי החלטות מנוגדות יכולות להיות שתיהן "טובות" ?

עד כמה שהדבר מפתיע, התשובה היא - כן !

כי לחולים שונים יש ערכים שונים, אחד מעדיף לחיות כנכה אך לא למות, השני מעדיף למות מאשר לחיות כנכה. שתי ההחלטות "טובות" למי שקיבל אותן, כי הן נובעות מערכים שונים, לא מעובדות שונות, לא ממידע שונה או מהיגיון שונה. לאנשים שונים יש ערכים שונים, ואי אפשר להצדיק שום ערך כי כל הצדקה מבוססת גם היא על ערך שאותו יש להצדיק.

איך כל זה קשור לפוליטיקה?

האם פוליטיקה נקבעת על ידי החלטות או על ידי מסקנות ?

האם פוליטיקאים "מחליטים" או "מסיקים" מה תעשה כל החברה?

בפוליטיקה אנשים מצביעים.

"להצביע" זה "לבחור" כלומר "להעדיף" אפשרות אחת על פני האחרות.

כל מי שקובע מדיניות – מלך, דיקטטור, נשיא, ראש ממשלה, פוליטיקאי או אזרח מן השורה – מעדיף אפשרות אחת מתוך כמה אפשרויות.

מסקנה אי אפשר להעדיף כי יש רק מסקנה נכונה אחת.

לכן ברור ש"פוליטיקה" נקבעת לפי החלטה ולא כמסקנה.

החלטה נקבעת לפי ערך, לא לפי מידע, היגיון או ניסיון.

אותן עובדות, אותו היגיון ואותו ניסיון מובילים לאותה מסקנה אך לא לאותה החלטה אלא להחלטות שונות – לפי ערכים שונים.

התשובה לשאלה " מה לעשות " ? היא תמיד החלטה, לא מסקנה.

אנו מחליטים מה לעשות (בחיים האישיים וגם בחברה)ולא מסיקים זאת.

מי שמחליט אחראי לתוצאות החלטתו כי יכול היה להחליט אחרת (לפי ערך אחר) ולקבל תוצאה אחרת. מי שמסיק מסקנהאינו אחראי לתוצאות מסקנתו כי אין באפשרותו להסיק מסקנה אחרת שגם היא נכונה.

פוליטיקאים שהחלטותיהם גרמו לתוצאות לא-רצויות מנסים להתחמק מאחריותם לתוצאות החלטותיהם וטוענים : "לא היתה לי ברירה".

הם טוענים שהסיקו מסקנה ולכן אינם אחראים לתוצאותיה.

אך הם הצביעו. הצבעה היא בחירה/העדפה. העדפה היא החלטה.

מסקנה אי אפשר לבחור/להעדיף ולכן אי אפשר להחליט אותה.

[למעלה]

3. ערכים

ערך הוא עיקרון הקובע מהו "טוב" ומאפשר העדפה. ערך איננו אמצעי אלא קובע מטרה. בלי ערך אי אפשר להעדיף. "להחליט" זה לבחור אפשרות אחת מתוך כמה אפשרויות. "לבחור" זה "להעדיף". כל העדפה נקבעת לפי ערך. ערך קובע מהו "טוב" ולמי זה "טוב". לכל אדם יש ערך עליון גם אם אינו מודע לכך, רבים מאמינים שהערכים שלהם הם "טבעיים" או "מובנים-מאליהן".

זו טעות. אין ערך טבעי.

ערכים הם המצאה אנושית ואנו זקוקים להם כי בלעדיהם איננו יכולים להעדיף. אם אי אפשר להעדיף אי אפשר לבחור ואין מה להחליט.

לפני מלחמת העולם הראשונה האמינו רבים באירופה כי "טוב" פירושו: "טוב למלכי ולארצי". בארצות הברית האמינו רבים כי "טוב לחברת ג'נרל מוטורס זה טוב לארצות הברית" האם מה ש"טוב" לג'נרל מוטורס טוב גם לחברת המכוניות "פורד"? עובדי "פורד" עשויים לחשוב אחרת.

ערכים מומצאים על-ידי אנשים, לא על-ידי ה"טבע", לא על-ידי "אלוהים", לא על-ידי "היסטוריה", לא על-ידי "מציאות". ערכים לא נכפים עלינו מבחוץ, מלמעלה, או מלמטה. אילו נכפו עלינו לא היו לנו בעיות פוליטיות. רבים מאמינים כי "הישרדות" היא ערך מוחלט שהטבע כופה עלינו. כל מתאבד מפריך זאת. אילו השרדות הייתה כפויה על האמלט, "לא לחיות" איננה אפשרות, ועליו להחליט לחיות.

אך עבור המלט – ורבים אחרים – הישרדות איננה ערך מוחלט.

שום ערך אינו מוחלט.

סקר מטעם ה-BBC שנערך בשנת 2004 הראה כי 71% מאזרחי ארצות הברית מוכנים "למות למען האל". בעינהם הנאמנות לאל היא ערך גבוה יותר מחייהם.יש המעניקים לצורת חייהם ערך גבוה מאשר לחיים עצמם.

רבים מוכנים להקריב את חייהם במלחמה למען חופש או כבוד.

הם מעדיפים למות במלחמה כזאת מאשר לחיות תחת דיכוי או השפלה.

"כבוד או מוות", ו"חירות או מוות" הניעו מיליונים להילחם נגד דיכוי במקום להיכנע לו. האם הם טעו ?

האם כניעה לנאצים עדיפה על לחימה בנאצים ? רבים השיבו – לא !

חברה אנושית איננה תוצר הטבע. כל חברה הומצאה בידי אנשים. בהקימם חברה שיחררו בני חווה את עצמם משיעבוד מוחלט לטבע. בטבע כל החלטה נקבעת לפי צרכים ביולוגיים. האם "טוב" להיות נשלט לחלוטין על-ידי צרכים ביולוגיים? זה מבטל חופש ומצמצם את העדפותינו לאחת – הישרדות. החברה משחררת אותנו משעבוד לטבע על-ידי הקלת מימוש הצרכים הביולוגיים. היא מאפשרת לנו לבחור ערכים שנקבעו על-ידינו, לא על-ידי הטבע. חיים בחברה מאפשרים לנו לבחור את העדפותינו. אנו בוחרים לפי ערכינו.

ערכים חברתיים אפשר לסווג לחמשה סוגים לפי התשובה לשאלה:

" אני רוצה לעשות מה ש 'טוב', אך למי זה צריך להיות טוב ? "

חמש התשובות הן:

א. טוב לי (אגו-צנטריזם).

ב. טוב למלכי / לארצי / לאומה שלי / לשבט שלי (אתנו- צנטריזם).

ג. טוב לאנושות (הערך האנתרופוצנטרי).

ד. טוב בעיני האל (תיאו- צנטריזם).

ה. טוב לטבע ( הערך הביוצנטרי).

בכל רגע נתון יש לכל אדם ערך עליון יחיד (גם אם אינו מודע לכך) כי בלעדיו אי אפשר להחליט. לא יכולים להיות לאדם שני ערכים עליונים בו-זמנית, כי אי אפשר להעדיף שני דברים.

כשיש בעייה: מה עדיף ? אפשר להעדיף רק דבר יחיד - לפי ערך יחיד.

כל ערך סותר את כל הערכים האחרים.

"טוב למות בעד ארצנו" סותר "טוב לי" וגם "טוב בעיני האל" .

אגוצנטריזם - הערך של הקפיטליזם - סותר אנתרופוצנטריזם, הערך של הסוציאליזם והנצרות. "טוב בעיני האל" בסיפור העקידה בתנ"ך לא "טוב לאברהם" וגם לא "טוב ליצחק".

רבים משתמשים פעם בערך אחד ופעם בערך אחר, אך בכל רגע נתון, יש לכל אדם ערך עליון יחיד.

עימותים חברתיים נובעים מניגודי ערכים.

אתנוצנטריזם של קבוצה אחת מנוגד לאתנוצנטריזם של קבוצות אחרות ולעיתים קרובות גורם למלחמות.

"גרמניה מעל הכל" (כנאמר בהימנון הגרמני "Deutschland uber Alles") מנוגד ל"שילטי בריטניה" ("Rule Britannia" כנאמר בהימנון לא-רשמי של האימפריה הבריטית) שניהם מנוגדים ל"טוב לאנושות".

גם אגוצנטריזם של אדם אחד נוגד אגוצנטריזם של כל אדם אחר.

לכל ערך עליון יש תת-ערכים, הקובעים איזה תוכן להעניק למושג "טוב". למשל, "טוב לי" יכול להיות בריאות מרבית, או עושר מרבי, או כוח מרבי, או אושר מרבי, או אריכות ימים וכו'.

גם תת-ערך יש רק אחד בכל רגע.

כיצד משפיעים ערכים על המלט ועל הרופא עליהם דיברנו קודם ?

הם משפיעים על המלט אך לא על הרופא. המלט צריך להחליט אך הרופא צריך להסיק. המלט זקוק לערך כדי להחליט מה להעדיף, אך הרופא מסיק באמצעות מידע, היגיון וניסיון לא באמצעות ערך.

אם המלט דתי עליו להעדיף מה ש"טוב בעיני האל" ולבחור "להיות" כי כל דת קובעת שלהתאבד זה "רע". אך אם הערך של המלט הוא "לעשות מה שטוב בעיני" יתכן שיחליט "לא להיות".

רופא אינו יכול לבחור מסקנה רפואית. היא כפויה עליו בתוקף המידע וההיגיון. היא איננה "טובה" או "רעה" אלא "נכונה" או "מוטעית" ולכן אינו זקוקה לערך שיצדיק אותה.

מה לגבי פוליטיקה? האם "פוליטיקה" תלויה בערכים ?

פוליטיקאים בוחרים מדיניות. בחירה מחייבת העדפה, אי אפשר להעדיף בלי ערך הקובע מה עדיף. לכן כל פוליטיקה תלויה בערכים. "טוב למלכי ולארצי" היה ערך עליון לרוב האירופאים עד מלחמת העולם הראשונה. מיליוני אירופאים התנדבו למות "בעד המלך והמולדת". אך שתי מלחמות עולם גרמו לשינוי ערכים. כיום הערך העליון של רוב האנשים באירופה ובארצות הברית הוא - אגוצנטריזם. כלומר, "טוב" הוא מה ש"טוב לי".

בנאום ההשבעה שלו ב- 1961 ביקש הנשיא ג'והן קנדי מאזרחי ארצות הברית : "אל תשאלו מה ארצכם יכולה לעשות עבורכם. אלא מה אתם יכולים לעשות עבור ארצכם".

הוא ביקש מאזרחי ארצות-הברית לשנות את ערכיהם מדאגה לעצמם לדאגה לארצם, מהעדפת טובתם האישית להעדפת טובת החברה בה הם חיים. מעטים עשו זאת.

ערכים מוקנים לילדים על-ידי הורים, מורים, מנהיגים, התקשורת וכו'.

מהרגע בו הוקנו, קשה מאד ( אך אפשרי) לשנותם.

כל אדם מאמין כי הערך שלו הוא "טבעי", "מובן מאליו", "הבחירה ההגיונית היחידה". אך כל ערך תלוי באדם ואי אפשר להצדיקו "באופן אובייקטיבי" כי הצדקה עצמה מבוססת על ערך שיש להצדיקו.

חרף בקשתו של קנדי, מעט מאד אמריקאים נטשו את האגוצנטריזם שלהם. היו אמריקאים שהחליטו כי האתנוצנטריזם של קנדי נוגד את האגוצנטריזם שלהם ולכן רצחו אותו ב-2 בנובמבר 1963, בדאלאס, טקסס. אירוע זה - וכל מלחמה - מוכיחים כי ניגודי ערכים גורמים תכופות לרצח ולמלחמה.

[למעלה]

4. פוליטיקאים

באתונה העתיקה,אזרחים שבעיות הפוליס העסיקו אותם כונו כ-Polites. הם הציעו מדיניות (policy). כיום "פוליטיקאים" הם קומץ זעיר שמחליט במקום כל שאר האזרחים מה תעשה החברה כולה.

"להצביע" זה "לבחור". "לבחור" זה "להעדיף". בבחירות לכנסת אנו בוחרים נציגים שיעדיפו במקומנו מה תעשה החברה שלנו. אנו בוחרים אחרים שיבטאו את העדפתנו ומצפים שיעדיפו בהתאם לערכינו. הנציגים שבחרנו אמורים להיות שלוחה שלנו. סמכותם נובעת מהסכמתנו שהם ייצגו אותנו. אך למעשה הם מעדיפים לפי ערכיהם וכופים אותם עלינו.

מדוע עלינו לבחור אחרים שיעדיפו במקומנו ? מדוע לא נבחר בעצמנו מה אנו מעדיפים שהחברה שלנו תעשה? אנו בוחרים נציגים שיחליטו במקומנו כי לברר מה מעדיפים מיליוני אזרחים היה עד לא מזמן מבצע ארוך אך החלטות פוליטיות צריך לעתים להחליט בזמן קצר ביותר.

הדרך הקלה ביותר להחליט מה תעשה החברה כולה היא שאדם יחיד יחליט במקום כולם. לכן במשך שנים רבות, ברוב החברות, החליט איש אחד (ראש שבט, מלך, קיסר) במקום כולם מה תעשה החברה כולה. סמכות אותו אדם להחליט במקום כולם היתה מבוססת על מוצאו או על שליטתו בצבא. בסופו של דבר אנשים דחו שיטה זו והחליטו לבחור נציגים שיחליטו עבורם. אם לכל מאה אלף אזרחים יש נציג אזי חמש מאות נציגים מייצגים חמישים מיליון אזרחים. חמש מאות נציגים יכולים לשבת באולם כדי לדון ולהצביע בהרמת ידיים. ("פרליי" בצרפתית זה "לדבר" ולכן אולם הדיונים נקרא "פרלמנט") .

נציגים יכולים להחליט החלטות רבות כל יום במקום אלה שבחרו בהם. שיטה זו נמצאת עדיין בשימוש כי עד לא מזמן נדרש זמן רב כדי לברר מה מיליוני אנשים מעדיפים, להסביר להם את האפשרויות ותוצאותיהן, לארגן אמצעים להצבעה, ולספור מיליוני קולות של מצביעים.

כיום כל זה יכול להיעשות במהירות בטלפונים סלולאריים, במחשבים, בטלביזיה ובכרטיסים מגנטיים.

רבים עדיין מאמינים שפוליטיקאים הם מומחים להחלטות. פוליטיקאים אינם מומחים להחלטות. אין מומחיות להחלטות.

החלטה נקבעת לפי ערך, לא לפי מומחיות. להחליט זה תפקיד, לא מקצוע. כל אדם מחליט הרבה החלטות כל יום. הפילוסוף האתונאי אפלטון – שהתנגד לדמוקרטיה – טען כי להחליט מה תעשה החברה זה מקצוע כמו זה של רב-חובל אשר מנווט אונייה בעזרת מקצוע הניווט. אך חברה איננה אוניה. באונייה כל הנוסעים רוצים להגיע לאותו יעד אך בחברה לא כל האזרחים רוצים להגיע לאותו יעד.

יש להם ערכים שונים ולכן - העדפות שונות - ויעדים שונים.

פוליטיקאים הם מומחים לרכישת סמכות החלטה (למשל - הם מומחים בתככים כדי להביס מתחרים, הם מומחים בחנופה כדי להונות ממונים, הם מומחים בצביעות כדי לרכוש תומכים). בלי מומחיות זו לא יזכו במשרה.אך אין להם שום מומחיות להחלטות. כמו כל אדם הם מחליטים לפי ערכים, לא לפי מומחיות להחלטות. כי אין מומחיות כזאת.

ממציאי הדמוקרטיה באתונה, הכריזו: "כל טבח יכול למשול". קל לראות שזה נכון כאשר ארנולד שוורצנגר, שרירן שהפך לשחקן קולנוע, הופך למושל קליפורניה. ארנולד מחליט במקום כל האזרחים בלי שום מומחיות לכך. הוא יכול לעשות זאת כי יש לו ערכים כמו לכל אחד אחר. שחקן קולנוע אחר, רונלד רייגן, נבחר ב- 1980 לנשיא ארצות-הברית. האם היתה לו מומחיות מיוחדת כדי להיות נשיא ? כמובן שלא. לשום נשיא לא הייתה מומחיות מיוחדת כדי להיות נשיא. נשיאות היא תפקיד ולא מקצוע. היא לעולם לא תוכל להיות מקצוע. כי קבלת החלטות אינה יכולה להיות מקצוע. כל אחד יכול להיות נשיא. האם יהיה נשיא "טוב" (למי?) או "רע" (למי?) התשובה תלויה בערכים –והעדפות - של אלה אשר מפרשים את החלטותיו. נכון שכדי לחזות מראש תוצאות של החלטה צריך מומחיות. ב"בית-הלבן" מסבירים מומחים שלמדו את הנושא לנשיא את האפשרויות השונות ותוצאותיהן האפשריות, אך הם לא מחליטים מה לבחור. רק הנשיא - שאיננו מומחה לנושא - מחליט.

נדיר שמומחים מחליטים, אך כשהם עושים זאת, גם הם מחליטים לפי ערכיהם, לא לפי מומחיותם.

נשיא פועל כמו מושבעים בבית משפט. מושבעים אינם מומחים למשפט. הם מקשיבים לעורכי הדין, לעדים ולשופט, ואז הם מחליטים אם הנאשם אשם או לא. הם עושים זאת לפי ערכיהם, לא לפי היידע המשפטי שלהם. גם הנשיא עושה כך.

פוליטיקאים מחליטים מה תעשה החברה.

המדינה כופה את החלטותיהם על החברה כולה.

זה מעלה שתי שאלות:

1 מהי "חברה" ?

2. מהי "מדינה" ?

[למעלה]

5. חברה

מארגרט תאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה בשנות השמונים, אמרה: "במציאות אין דבר כמו "חברה", במציאות יש רק אנשים ומשפחות". היא אמרה זאת כדי להצדיק את מדיניות ההפרטה שלה, לפיה מכרות, מסילות ברזל, מפעלי חשמל וכו' לא צריכים להיות בבעלות ה"חברה" ולשרת את ה"חברה"- שלדעתה איננה קיימת, אלא לעבור לבעלות פרטית ("הפרטה") שתשאף רק לרווח כספי . במבט ראשון, נראה כאילו תאצ'ר צודקת. איננו רואים ישות הקרויה "חברה". אנו רואים רק אנשים.

אך אם היא צודקת אז נכון גם לומר: "במציאות אין 'צבא', במציאות יש רק אנשים במדים". אנו יודעים שזו שטות. צבא הוא יותר מאשר אנשים במדים. ההבדל בין צבא לבין אנשים הלובשים מדי צבא הוא לא איך הם נראים אלא איך הם מתנהגים. אנשים הלובשים מדים צבאיים כאופנה לא מצייתים לפקודות ואינם פועלים ביחד לפי תכנית. הם לא יסכנו את חייהם ולא יהרגו אחרים, גם אם יקבלו פקודה לעשות כך.

רק חיילים בצבא עושים זאת.

ההבדל בין "אנשים" לבין "חברה" איננו במראה אלא בהתנהגות. "חברה" איננה רק אוסף של אנשים החיים זה ליד זה אלא היא ציבור שכולם בו מתנהגים לפי כללים המקובלים על הרוב. כללים אלה - הידועים כ"חוקים" - נקבעו כדי למנוע עימותים בין אנשים, ורוב האנשים מסכימים לכבד אותם, רוב הזמן.

ציות לחוקים הופך "אנשים" ל"חברה". בחברות שונות יש חוקים שונים, אך בכל חברה מסכים הרוב לציית לאותם חוקים וזה עושה אותם ל"חברה". לא כולם מצייתים לכל חוק, אך הרוב מצייתים לרוב החוקים. חלק עושים כך מתוך פחד מעונש, אך רוב האנשים ברוב החברות מצייתים לרוב החוקים כי הם יודעים שבלי חוקים הם יחיו בריב קבוע וחיים עם אחרים יהיו בלתי-אפשריים. אם כל אחד מציית רק לחוקיו הפרטיים, כמו בעיירות ה"מערב הפרוע" בארצות-הברית במאה ה- 19 אין "חברה". ציבור כזה חי בריב תמידי, בלי פעילות משותפת, ומתפרק. האינדיאנים באמריקה אמרו: ה"מערב הפרוע" הפך לכזה רק לאחר שבאו הלבנים". כי כל מהגר לבן ציית רק לחוקים של עצמו.

כאשר אדם חי לפי חוקים של עצמו, הוא מסתכסך עם אחרים וה"חברה" לא קיימת.

לפני הקמת חברה אנשים היו זן של קופים בלי שפת דיבור ובלי חשיבה. החברה ייצרה את שפת הדיבור ואת החשיבה וגרמה לאינוש קופי-העל.

שפה וחשיבה אינם נוצרים על-ידי הטבע אלא על-ידי החברה.

כשאין "חברה" אין "יחיד" אין " שפה" אין "חשיבה" ואין "מודעות".

[למעלה]

6. מדינה

אנשים החיים יחד ומצייתים לכללים מוסכמים על כולם הם "חברה". כדי להמציא כללים אלה ("חוקים"), כדי לבצע אותם, לכפות אותם, ולהגן עליהם, הוקמו מוסדות מיוחדים שכולם יחד נקראים "המדינה". רכיבי המדינה הנפוצה כיום הם:

א. פרלמנט: קבוצת אנשים שתפקידה לנסח חוקים ומדיניות, כלומר - להחליט מה תעשה כל החברה.

ב. ממשלה: וועד שתפקידו לבצע את ההחלטות שהחליט הפרלמנט.

ג. בתי משפט, משטרה. ובתי סוהר: אירגונים שתפקידם לכפות את החוקים.

ד. צבא: אירגון שתפקידו להגן על החברה מאוייב חיצוני, או לתקוף חברות אחרות.

תוכן החוקים נקבע על ידי מי שהציע אותם. אם יחיד הציע אותם, הם יהיו תלויים בערכיו. אם קבוצה מציעה אותם, הם יהיו תלויים בערכי הרוב בקבוצה. בעבר, אנשים ייחסו את החוקים לאלוהים. הישרדות הייתה תלויה בקיום החברה וזו הייתה תלויה בחוקים המקובלים על הרוב. אנשים הבינו את חשיבות החוקים וחשבו שרק אל מסוגל להמציא אותם. החוקים נחקקו באבן כדי שישתמרו (לכן ניסוח כללי התנהגות עבור החברה נקרא בעברית "לחוקק" - מ"לחקוק" באבן - והכלל עצמו קרוי "חוק" כי הוא "חקוק" באבן)

בתנ"ך מסופר על משה שקיבל את עשרת הכללים מידי האל בהר סיני.

זו דוגמא לאמונה כי חוקים הומצאו בידי אלים.

לפי התנ"ך, משה חקק אותם על שני לוחות אבן, אך קיבל אותם מהאל.

גם מוחמד - שכתב בעצמו את ה"קוראן" - היה משוכנע שאלוהים הכתיב לו את מה שהוא כתב. רק אנשים ממציאים חוקים.

משה - לא אלוהים - המציא את עשרת הדיברות, ומוחמד - לא אללה - יצר את הקוראן. בני חווה ממציאים חוקים ומדיניות, ויכולים לשנותם.

לחברות שונות יש חוקים שונים. כל חברה נוצרת ומתוחזקת על-ידי כל אלה שחיים בה וזכותם לשנותה בכל זמן בו יחפצו.

השאלה הראשית בפוליטיקה היא: מי מחליט מה תעשה החברה ? עד לפני ארבע מאות שנה, התשובה היתה "המלך מחליט". אך אזרחים רבים התנגדו להחלטות המלך והעדיפו להחליט בעצמם מה תעשה כל החברה. שום מלך לא אהד רעיון זה. עימות אלים החל בין מלכים לבין האזרחים. המלך דרש "חוק וסדר" וגינה את האזרחים כ"מפרי-סדר" ו"חסרי-חוק". ב"חוק וסדר" המלך התכוון לחוק שלו ולסדר שלו. האזרחים רצו "חוק וסדר" שהם עצמם עשו. העימות בין האזרחים לבין המלך לא היה עימות של "חוק" מול "היעדר-חוק" או "סדר" מול "אי-סדר". אלא עימות של "חוק המלך" מול "חוק האזרחים" ו"סדר המלך" מול "סדר האזרחים". במאה ה-17 ביטלו אזרחי אנגליה את משטר המלוכה שם ובמאה ה-18 עשו כך אזרחי צרפת. מאז קם שלטון נציגים ומפלגות בעולם. ב- 1991 קרסו המשטרים ברוסיה, פולין, הונגריה, ובולגריה, בהם החליטו רק קומץ מנהיגי מפלגה אחת מה תעשה כל החברה ו 99.99% מהאזרחים לא יכלו להשפיע בשום צורה על החלטות אלה. משטרים אלה קרסו כי רוב אלה שנולדו והתחנכו בהם סירבו לתמוך בהם. זה מראה שהשאלה "מי מחליט מה תעשה החברה" עדיין עומדת על הפרק כיום.

בכל המדינות כיום עדיין מחליט קומץ נציגים מה תעשה כל החברה.

רוב האזרחים עדיין מסכימים לכך כי הם טרם הבינו שהטלפון הנייד, הכרטיס המגנטי, הטלביזיה והאינטרנט יצרו מציאות חדשה בה הם עצמם - לא נציגיהם - יכולים להחליט מה תעשה כל החברה.

משטר בו כל האזרחים משתתפים בהחלטות מה תעשה כל החברה נקרא "דמוקרטיה ישירה" כי כל האזרחים מחליטים - ישירות - (בלי נציגים מתווכים) מה תעשה כל החברה. תומכי משטר נציגים מתנגדים לדמוקרטיה ישירה וטוענים שהיא "אי-סדר" ו"היעדר חוק".

על סמך מה ?

סמכותו של נציג לייצג אחרים מבוססת על הסכמתם של אלה שאותם הוא מייצג. אם הם לא מסכימים שהוא ייצג אותם אין לו סמכות להיות נציג. אך סמכותו של אדם לייצג את עצמו אינה תלויה באף אחד.

נציגים כפופים למי שבחר בהם. בוחרים כפופים רק לעצמם, לא לאחרים. הבוחרים הם מקור הסמכות של נבחריהם.

"שלטון נציגים" הוא אנטי-דמוקרטי אם האזרחים רוצים לייצג את עצמם ולהחליט בעצמם מה תעשה כל החברה.

זה מעורר את השאלה "מהי דמוקרטיה" ?

[למעלה]

7. דמוקרטיה

ה"דמוס-קרטיה" הומצאה באתונה על-ידי קלייסתנס (Cleisthenes) לפני כ-2,500 שנה. ביוונית "דמוס" זה "כל האנשים בקהילה"; והמילה "קראטוס" פירושה "כוח", או "סמכות להחליט ".

"דמוס-קרטיה" (דמוקרטיה) היא "קהילה שכל חבריה משתתפים בהחלטות מה תעשה הקהילה".

כיום אנו נאלצים לקרוא למשטר האתונאי "דמוקרטיה ישירה" כי המונח "דמוקרטיה" עבר לציין חברה בה נציגי האזרחים - לא האזרחים עצמם - מחליטים מה תעשה החברה.

בדמוס-קרטיה האתונאית, כל הגברים החופשיים הבוגרים (אך לא נשים ועבדים) החליטו מה תעשה כל החברה. לא היה זה "שלטון באמצעות משאל עם" הפונה לאזרחים להצביע על שאלות שנוסחו בידי אחרים. באתונה כל אזרח יכל להציע כל חוק ומדינית, לדון בה, ולהצביע עליה.

בכל העולם העתיק לא הורשו נשים ועבדים להציע ולהצביע על מדיניות. זהו ליקוי חמור, אך בכל החברות העתיקות האחרות גם גברים חופשיים לא הורשו להחליט בענייני מדיניות וחקיקה. רק מלכים או זקני השבט החליטו מה תעשה החברה. הדמוס-קרטיה האתונאית היתה ייחודית בכך שאפשרה לכל הגברים החופשיים להציע,לדון, ולהצביע.

כיום אנו מעריצים עדיין את הפירמידות של מצרים, אך משטר הפרעונים לא הוריש משהו שימושי לנו כיום. לעומת זאת, הדמוקרטיה האתונאית הורישה לנו את שיטת השיכנוע באמצעות הגיון, את התיאטרון, את הטרגדיה והקומדיה, את הפילוסופיה ואת עקרונות הדמוקרטיה.

כל אלה שימושיים עבורנו גם כיום. התביעה ל"דמוקרטיה" עדיין קיימת, למרות שתכנה וצורתה סולפו לבלי הכר.

בדמוקרטיה האתונאית נוצרו הפילוסופיות של סוקראטס, אפלטון ואריסטו. שם הומצא התיאטרון, הדרמה, הטרגדיה, הקומדיה, המחזות של אייסכילוס, סופוקלס, אריסטופאניס, ושיטת ההוכחה באמצעות נימוקים הגיוניים. אנו משתמשים בכל אלה עד היום. הם נוצרו בדמוקרטיה האתונאית - ובגללה. בספארטה - הפוליס השכנה לאתונה, החליטו שני מלכים ומועצת זקנים מה תעשה כל החברה, ושם לא נוצרה שום פילוסופיה, שום תיאטרון, שום טרגדיה וקומדיה, והפוליס של ספרטה לא השאירה אחריה אפילו מבנים או מטבעות. מדוע ?

כי פילוסופיה, תיאטרון, טרגדיה,נוצרו בוויכוחים הציבוריים על השאלה: מה צריכה החברה לעשות? בוויכוחים על התשובות השונות לשאלה זו שהתקיימו לפני ההצבעה בכיכר שנודעה כ"אגורה". שם יכול היה כל אזרח לבטא את דעותיו בפומבי. בנושאים שנויים במחלוקת היתה אפילו חובה (שנקראה "פרהסיה") להביע השקפות בפומבי – כי שתיקה הייתה עבירה ברת-עונשין על-ידי החוק. כל האזרחים התווכחו והצביעו ישירות על כל הצעת החוק ומדיניות של אתונה.

בדמוקרטיה האתונאית לא היו בחירות. האזרחים מינו אנשים לבצע החלטות. מינויים כאלה נעשו באמצעות ה-ג-ר-ל-ה, לא באמצעות בחירות. תפקידים ניתנו לשנה אחת בלבד. אף אחד לא יכול היה לכהן במשך שנתיים רציפות. בכל שנה מינו אנשים חדשים בהגרלות חדשות. אלו שסיימו את תפקידם היו חייבים למסור דין וחשבון על מעשיהם – והוענשו על כישלונותיהם.

מינוי פקידים באמצעות ה-ג-ר-ל-ה מנע שחיתות והיווצרות אליטה וביטל תחרותיות פוליטית.

כל זה שונה בתכלית ממה שנקרא כיום "דמוקרטיה".

כיום "דמוקרטיה" פירושה משטר בו קומץ אנשים מחליט במקום אחרים מה תעשה כל החברה. זה נוגד את המשמעות המקורית של "דמוקרטיה" בה האזרחים עצמם - לא נציגיהם - מחליטים מה תעשה כל החברה.

דמוקרטיה איננה "חופש הדיבור" או "בחירות חפשיות". שני אלה הם חשובים אך אינם מהווים את שלטון חברי הקהילה.

רק משטר בו כל האזרחים מחליטים כל חוק ומדיניות הוא " דמוקרטיה"

דמוקרטיה אמיתית היא פוליטיקה בלי פוליטיקאים.

זו המשמעות המקורית של הדמוס-קרטיה כפי שהומצאה באתונה.

[למעלה]

8. חופש

"חופש" הוא מצב בו אדם חי לפי החלטות שהוא עצמו החליט.

יחיד – או ציבור – שחי לפי החלטות שהוא עצמו החליט הוא "חפשי".

מי שחי – ביודעין ושלא ביודעין – לפי החלטות של אחרים, אינו חופשי.

חופש מוחלט איננו אפשרי בחברה. הוא אפשרי רק כאשר אדם חי – מרצונו – מבודד משאר האנשים.

מי שחי עם אחרים נאלץ לעתים לקבל החלטות שלהם, ולהגביל את החלטותיו כך שלא תפגענה באחרים. אפילו לשני אנשים החיים יחד מרצון יש חילוקי דעות, וכל אחד מהם חייב, לעתים, לקבל החלטות של השני.

אם תמיד אותו אדם מקבל את החלטות האחר, הוא "מדוכא" על-ידי האחר. אך אם הם מתחלפים בקבלת החלטות של אחרים, הם מגבילים את החופש שלהם - מרצון - כדי לחיות ביחד. זה קורה במרבית המשפחות, הקהילות, הערים והחברות. בחברה אנשים מסכימים לציית להחלטות של אחרים אם אחרים, בתורם, מצייתים להחלטותיהם. אם אותו אדם או ציבור תמיד מציית להחלטות של אחרים הוא סובל דיכוי. חופש מוחלט לכל חבר בקבוצה איננו אפשרי בשום קבוצה, גם לא בקומונה אנרכיסטית הקטנה ביותר.

רוב האנשים מעדיפים לחיות בקבוצות כמו משפחה, שבט, חברה, עם חופש חלקי ולא מוחלט. עם זאת, ישנן דרגות שונות לחופש חלקי. חיים לפי החלטות של שליטים שנבחרו נותנים לאנשים יותר חופש מאשר חיים לפי החלטות של שליטים שלא נבחרו, כי הנשלטים יכולים לפחות להחליט מי יחליט בשבילם. אולם למי שחי תחת שליטים שהוא בחר יש פחות חופש ממי שחי לפי החלטות שהוא עצמו היה שותף לקבלתן. חברה בה כל אזר

בלי

הקדמה

1. פוליטיקה מהי

2. החלטה איננה מסקנה

3. ערכים­

4. פוליטיקאים

6. מדינה

7. דמוקרטיה

8. חופש

3. ערכים